יאנג גודס – קולוניאליזם נאור

:// The Young Gods :: Music for artifical clouds [promo picture]

היאנג-גודס היו ההבטחה הגדולה של תחילת שנות התשעים. להקה שעשתה מוזיקת גיטרות עוצמתית בעזרת סמפלרים מתופף חי וסולן כריזמטי בעל קול אדיר. הגודס יצרו מוזיקה בשרנית קברטית בלוזית ועתידנית כמעין גרסא אולטרה מודרנית של הדורס. היה נדמה שזה רק  עניין של זמן עד שאמריקה תפול שדודה לפני ההרכב השוויצרי המוזר. אבל זה לא קרה.  האמריקאים לא ידעו איך לאכול את הלהקה שנשמעה כמו הבי מטאל תעשייתי ונראו כמו שלישיית אורגן של בר-מצוות.

אחרי כשלונו המסחרי של תקליטם המבריק T.V. SKY עזבו הגודס את חברת התקליטים האמריקאית שלהם וחזרו לכור מחצבתם התרבותי באירופה.  בשנים האחרונות הגודס מוציאים לחלל העולם בעיקר פרוייקטים אמביינטים די מעניינים שלא מזכירים בכלום את הלהקה ההיא מפעם. והתקליט החדש שלהם "מוזיקה לעננים מלאכותיים"  הוא עוד צעד בכיוון הזה. מוזיקת האמביינט שלהם לא תנוגן בקפה דל מאר באיביזה, והם יותר קרובים למחקרים על היחסים בין גלי קול לחלל וזמן של בראיין אינו משנות השבעים מאשר לדיסקים של "שפונגל ". הדיסק הנוכחי הוא תוצר של מסע שערך סולן ההרכב פראנץ טרייכלר אל יערות הגשם של האמזונוס ואת הצלילים שהוא לכד שם ערכו האלים הצעירים באולפנם השוויצרי לאודיו  קולאז' רוחש ואווירתי. דווקא בגלל הרקע המיוחד של היאנגודס ציפית לתקליט אמביינט קצת יותר יחודי שאולי יקח את המאזין אל מקומות חדשים, אולם התקליט הזה מפתיע בעיקר בגלל הכיוון הכמעט ניו אייג'י שלו. טייכר איננו קולניאליסט נאור הבא למקם את רחשי יערות הגשם בהקשר של מוזיקת מעליות.  רחוק מזה, אולם על התקליט שוררת לראשונה אצל היאנגודס תחושה שבסרט הזה כבר היינו וזה רע מאוד כשזה בא מהרכב יחודי שכזה. 

 

תגובות

  1. תמונת פרופיל של שי

    Our house…is a house that moves…just like the ocean

  2. תמונת פרופיל של שב"ק ע'

    And it's a long-long while
    till you reach December
    and the days grow short
    when you reach September

  3. תמונת פרופיל של גיאחה

    ואני הלכתי פעם לחנות דיסקים וקניתי דיסק רק לפי העטיפה. שם ההרכב צילצל מוכר (דה יאנג גאדס) למרות שלא הכרתי אף שיר שלהם, והעטיפה הייתה מרשימה במינימליזם: לא הייתה עטיפה. הדיסק הלבן היה נתון בקופסה שקופה רגילה, בלי חוברת ובלי שומדבר, ורק מדבקה תכולה הנושאת את שם ההרכב, שם האלבום (heaven deconstruction) ושמות הקטעים (17 כאלה).

    האזנה אחת הבהירה לי במה הסתבכתי: מדובר בפרויקט צד של ההרכב, שכלל סימפולים. אבל לא סימפולים שמורכבים למוזיקה כלשהי, מלודיה או אפילו קצב – אלא רק סימפולים, בודדים. מים, נגיד.

    מאז הדיסק הזה מעלה אצלי עובש, ואת היאנג גאדס עדיין לא הספקתי להכיר כמו שצריך. טראומה היא טראומה.

כתוב תגובה לשב"ק ע' לבטל