אולי אלו שלל האורות הצבעוניים שמתעתעים בך, העיניים העצובות שמאחרי המסיכה הצוחקת, תחושת סכנה שרק ילדים חשים בה, גלגל ענק מסתובב, פילים מרקדים בזירה, שלל הבלרינות מחרסינה, דוכני מכירה למזכרות שאף פעם לא היו, שלג נופל בתוך בועת הזכוכית, שערות סבתא ורודות, רחש גנרטורים וליצנים עצובים שנחים בין המופעים. העיר שמאחור נצבעת בשלל אפשרויות חיים אחרות, כולם ממהרים לחוות את הכל, מוזיקת קונצרטינות ונשים במחוכים, ילדים שנאחזים בידי הוריהם מבלי לדעת כי גם בהם נזרעת תקוות באי הקרבנל לעזוב הכל מאחור ופשוט לברוח.
הגשם בין זוגות חדשים, כרטיסנים נוגים, אור הירח בדרך חזרה, פנסי המכונית מאירות תכשיטים מזוייפים בפתחי הביובים, טיפות הגשם והצלילים המתרחקים, הבוקר שאחרי, הזכרון החיוור, האור העמום, שלחו את הליצנים…
דויד פרץ יוצר השיר 
כתוב תגובה לאורי לבטל