תגובות

1. 

   מתי

   30/12/2008

   שיר מקסים.

   שמח שאתה "מתחבר" לתוך המרחב שבו אתה חי.

   מצחיק אותי שהזכרתי את אהבתי למוזיקה שלך באתר שלי, אז אחר המגיבים שאל בכעס מה הקשר בינך לבין הפריפריה. אז הנה אתה פורש מפה בין ארץ ללא שם לבין תל אביב.

   מחכה לדיסק הבא ובינתיים "יש מקום בתוכי שלא יחשיך לעולם"…

   להגיב
2. 

   שי טוחנר

   30/12/2008

   עלה והצלח

   שי

   להגיב
3. 

   אביבה

   30/12/2008

   שכח ממנו דויד, חבל להתאמץ לענות. אתה מוכשר וזהו זה.

   אחלה צילום, אגב.

   להגיב
4. 

   שיר

   30/12/2008

   גם אני מחכה לדיסק הבא.

   להגיב
5. 

   שי

   31/12/2008

   הארץ שלא שם? כל ההחלטות במדינה זו מתקבלות בשביל הארץ שלא שם. הכל. לתל אביבים קוראים שוכני הבועה. אפילו את חנין הם לא הצליחו להכניס לעירייה. המדינה מתנהלת ממלחמה למלחמה ומקסאם לקסאם על ידד תושבי הארץ שלא שם. גם בדרום וגם בצפון. בכל מקום שלא כאן בתל אביב.

   התל אביבים שולטים בחלומות של אנשי הארץ שלא שם. חוצמיזה המציאות כואבת להם. כי היא לא ממש שלהם ובשליטתם.

   להגיב
6. 

   ישי בן-שימול

   02/01/2009

   דויד,
   מאחר ואין ניקוד ביכולת להגיב, כתבתי לך את השם כמו שקראתי אותו, לפני שהקשבתי לשיר.
   בארץ שלא שם, חיים אנשים, שמצפון לקו הקסאם, איש עליהם לא שם.
   במשך זמן רב מדי נמשך טרור הקסאמים על שדרות, ואיש עליהם לא שם.
   בשמונה שנים מאז שהחל הירי, נולדו ומתו, באו והלכו אנשים עצובים בארץ הקסאם. הטרור הוא לא המוות, או הפגיעה הפיזית, אלא שבירת הרוח האנושית (הרצון לחיות במקום בו אתה נמצא) ע"י הקסאמים מצד אחד ואלה שלא שמים מהצד השני.
   טוב שיש אותך כקול קורא בדממה.
   בתור תותחן לשעבר אני יודע, שכשהתותחים רועמים, המוזות אמורות לשתוק. דגש חזק על אמורות, שנינו יודעים שכשהתותחים שותקים המוזות שותקות וכשם רועמים המוזות רעומות גם הן.
   כמו תמיד אוהב אותך ומחכה לשמוע עוד ממך (בכל כלי תקשורת שהוא)
   ישי

   להגיב