אושר הוא פרפר, תרדוף אחריו יברח. תשב בשקט הוא ינחת על כף ידך…

 (פתגם ללא יחוס, או יותר נכון הרבה מאוד יחוסים)  

 

מארק קוזלק, סולן, גיטריסט ובעצם היוצר המרכזי בהרכב האמריקני "Red House Painters", הוא איש עם ביוגראפיה מחרידה ומרתקת.  למרות היותו ילד שמנת הוא הפך לעוד אחד מאלפי הילדים שבורחים מהבית מדי שנה. בגיל 12 הוא כבר נדד אל הרחובות ועבר תהליך התמכרות לאלכוהול ולסמים קשים. כבר בגיל 15 הוא נגמל מהם והתחיל להשקיע את זמנו ומרצו במוזיקה. אם תצרפו לכך את העובדה שמאז בגרותו הבן-אדם מתמחה  למצוא נשים שיעזבו אותו, הרי שאין זה מפתיע ששני הנושאים המרכזיים ביצירתו הם ילדות עשוקה וסיפורי אהבה נכזבים.

ההרכב  שלו כבר לא קיים כמה שנים, לא שזה משנה הרבה מפני שכל עוד קוזלק יוציא דיסקים, עדיין תוכלו לשמוע את המלנכוליה האמריקאית שלו, בגוון המאוד יחודי שלה, מבצבצת מכל שיר שלו.

 

 

שיר הנושא הוא ההיילייט של הדיסק ואם נצרף לכך את השיר הפותח, הדן בגילו המופלג של מארק בעת הוצאת הדיסק (24 ), הרי מייד נבין שיש לנו פה עסק עם מדוכדך סדרתי.

קלטת דמו שהציירים הקליטו כדי לשלוח לחברות התקליטים המקומיות בסאן פרנסיסקו, שהתגלגלה כל הדרך עד לונדון עם מארק אייזל סולנה ה של AMERICAN MUSIC CLUB, שהעביר אותו לאיבו ווטס מקים 4AD והוא מחליט להוציא את האלבום כמו שהוא, כנראה מתוך מחשבה שאם זה עבד פעם אחת עם הפיקסיז אז למה שזה לא ילך עם הציירים ?

 

RED HOUSE PAINTERS

לאחר צאת הדיסק הראשון קיבלו הציירים ביקורות טובות, אך ללא תמיכת המכירות. איבו שולח לציירים הלהוטים  תקציב קטן בכדי להקליט. לאחר חצי שנה חוזרים אליו הציירים לא עם אלבום אחד כי אם שלושה אלבומים.

 איבו ההמום מחליט להוציא 70 דקות מהחומר בתקליט כפול ודיסק בודד שנושא את שם הלהקה אבל מוכר למעריציה כדיסק עם רכבת ההרים על העטיפה.
הלהקה ממשיכה בקו של הדמו, רק שהפעם השירים העצובים מקבלים עומק חדש, כך שהיאוש נעשה יותר נוח לאוזן.
התקליט הזה מצליח לרתק, למרות העובדה שמארק מיודענו מותח את השירים עד סופם המתרחק אל האינסוף, ונדמה שככל שהשיר ארוך יותר הוא גם עצוב יותר. היהלום הלא מלוטש של הדיסק הוא KATY SONG שב- 8 וחצי דקות מסביר למה בלעדי אותה נערה אובדת בלונדון, חייו של קוזלק לא משתווים לכלום.

MOTHER – יצירה אפית נוספת בדיסק. כאן מעלה מארק את רוחו של ג'ון לנון באוב כדי להראות איך ניתן לצרוח חרישית ובאיטיות את הכאב של ילדות שלא היתה. אלו הן שלוש עשרה דקות שיגרמו לכל אשה לחשוב פעמיים לפני שהיא עושה ילד.

RED HOUSE PAINTERS 

חצי שנה בלבד אחרי שיוצא האלבום הכפול הקודם, מוציא איבו את המשך ההקלטות בתקליט שנקרא בדיוק כמו קודמו ומתהדר בעטיפה מונכרומית חומה, כמעט זהה לקודמו רק שהפעם יש גשר בין השיחים שעל העטיפה.
הדיסק מתחיל עם EVIL שיר תמים שמתאר את תהליך גדילתו של ילד שמתהפך באמצעיתו לשיר על רשע טהור. צריך לשמוע את הסיום המחריד של השיר בכדי לשמוע את הרשע מגחך. מסורת נוספת שמתחילה בדיסק זה היא ביצוע קאברים בצורה שגם המחבר שלהם היה תוהה אם הוא כתב אותם. הפעם מתעלל מארק ב I AM A ROCK, שיר הבדידות העולצת של סיימון וגרפונקל, שהופך פה להמנון איצטדיונים של איש אחד. ולסיום התקליט ביצוע להמנון האמריקאי שיגרום לכל פטריוט לחתוך את ורידיו.
אגב "אלוהים ישמור" הוא שמה של חברת ההוצאה לאור של מארק קוזלק. 

OCEAN BEACH – אחרי שנתיים שבהם הוציאו הציירים 3 אלבומים שאחד מהם כפול מגיע האלבום הזה.
הקטע הראשון נפתח כמו יום שמש אביבי כל כך שמח ומאושר בחלקו, שאתה תוהה אם הגעת לדיסק הנכון.
אך מייד אחריו חוזר מארק לאהבותיו הכאובות – SUMMER DRESS  הוא השיר הכי יפה שנכתב על שמלות קיץ בפרט ושמלות בכלל. האלבום כולו נע בין נינוחות אקוסטית ועצב מוזר. מארק מתוודה בראיון לעיתונות הבריטית שאין לו שמץ של מושג מי זה ניק דרייק וכל מיני זמרים עצובים שלהם הוא מושווה דרך קבע. "כשגדלתי שמעתי רק ג'ון דנבר ACDC ודון מקלין וכל מיני רוק מיינסטרימי אמריקאי משנות ה70" טוען הזמר להגנתו.

SONGS FOR A BLUE GUITAR – איבו ווטס כנראה קורא את הראיון ולא מאמין. במקביל מגיע אליו דיסק עם הדמואים של התקליט הבא והוא מורט את שערות ראשו הנותרות ביאוש. מה זה הניל יאנגיות הזאת? איפה השירים העצובים? מאיפה הגיעו כל הגיטרות המכוסחות האלה? זה מתאים לסאונד של 4AD? מארק קוזלק מעיף את כל חברי הלהקה ומקים הרכב חדש שונה לחלוטין, ומדובר פה על רוק עם ביצים כזה שמזיע בשחיים. איבו בתגובה מעיף אותם מהלייבל כי : "הם לא רואים בעין אחת את המשך הקריירה של הציירים " ואכן הדיסק יוצא בחברה אחרת ונשמע קצת שונה אבל לא עד כדי כך. יש בו משהו אמריקאי יותר מכל הדיסקים הקודמים כאילו החליט מארק לחזור לשורשיו מתחנות הFM של שנות השיבעים. רמז לכך ניתן למצוא בשיר הפותח שמספר על איך הוא האזין כילד לקוטנר האמריקאי (קייסי קאסם) ושכח איך לאהוב את עצמו. אוירת קאנטרי פולק וניל יאנג המכוסח שוררת על הדיסק הזה. 
לטעמי זה הדיסק שהכי כדאי להחיל איתו את המסע אל הציירים.
בדיסק ישנם שלושה קאברים ביזארים ביותר לפול מקארטני המכוניות וYES! היילייטס של הדיסק הוא שיר הנושא המקסים שבו מתארחת ליז פייר האלטרנטיבית, מחופשת לזמרת קאנטרי עתיקה, ונשמע כשיר התשובה ל FADE INTO YOU של MAZZY STAR. בנוסף לכך כדאי לשים לב TRAILWAYS הסהרורי, שהוא מעין שיר
אמביינט פולק. בשיר הסיום NOTHER SONG FOR A BLUE GUITAR מתוודה קוזלק על גניבת השיר מלד זפלין תוך כדי השיר עצמוואחרי זה מוסיף באנדרסטיימטנט שהבחורה שאיתו איבדה את אמונה בו.
לך תבין גברים 🙂

אחרי התקליט יוצאים הציירים החדשים להופעות ומייד אח"כ נכנס מארק קוזלק לתפקיד המפיק של שני אלבומי מחווה, אחד לג'ון דנוור והשני לבית השאנטי בסאן פרנסיסקו שזקוק לתרומות כדי להמשיך את פעילותו. מייד אח"כ הוא משחק בסיסט בסרט "כמעט מפורסמים" שזה שם קולע מאוד למעמדו במוסיקה האמריקאית. במקביל מתחיל להופיע בכל מיני הופעות סולו שבהם הוא מבצע כבדיחה בתחילה את שירי AC/DC  בביצועים אקוסטיים בלוזים מדוכדכים.
מיני אלבום סולו שלו יוצא תחת השם ROCK N ROLL SINGER שמכיל בתוכו שני שירים של ACDC ואחד של ג'ון דנבר ז"ל. בעקבות ההצלחה לביצועים מוציא קוזלק דיסק שלם של ביצועי ACDC שחייבים לשמוע כדי להאמין.
לדיסק קוראים WHAT'S NEXT TO THE MOON וצריך הרבה מאוד דמיון כדי להבין איך השירים האלה נכתבו בידי הרוקרים הילדותיים מאוסטרליה. הייתי מסכם דיסק מופלא זה בציטוט של המבקר מעיתון MOJO
"יש בדיסק הזה כמה שירים שניק דרייק (שוב?) היה פוסל בטענה שהם עצובים מדי."