כוכב החשמל (1) רובי קלארק.

בהמשך לפוסטים הקודמים על הסרט אציג בפוסט הזה את דמותו של רובי קלארק -"כוכב החשמל" שהיינס מכניס אל"אני לא שם". היינס בוחר בדמות הזו בכדי להתמודד בצורה ישירה ביותר עם חייו הפרטיים של דילן. בעוד שבשאר המקרים היינס יצר דמויות אמיתיות מפיקציות הדילניסטיות, כאן יוצר היינס פיקציה מוחלטת בשביל להתייחס לחייו הפרטיים של דילן.

רובי קלארק (שמשוחק מאוד בינוני על ידי הית' לדג'ר) הוא כוכב סרטים שבצורה אירונית הקריירה שלו מוזנקת לשחקים כשהוא מגלם את דמותו של ג'ק רולינס הפורש ( הדמות של דילן הנביא שיצר היינס), בסרט פיקטיבי שנקרא על שם אחד מהשירים הדתיים הכי יפים שדילן כתב: "Grain Of Sand".

גם כאן פספסו המבקרים שמדובר בעצם בעוד עתיד אפשרי שנגזר מדמות דילן הנביא הצעיר, ולא בנסיון לטשטש את העקבות הביוגראפים של דילן – ההפך. המשפט שרובי קלארק חוזר עליו שוב ושוב הוא "הם רוקנו את המשמעות מהמילים" הוא החץ שמסמן את הכיוון וגם המטרה. כשהמילים מתרוקנות ממשמעות  למשמעות יש יותר מילים שמתארות אותה.

בבחירה לפרטרט את החיים הפרטיים של דילן ככוכב קולנוע הדוניסט ומתהולל בסבנטיז, מעיר, ומאיר היינס בזרקור חד מאוד על חייו הפרטיים של דילן. שרלוט גינזבורג משחקת נפלא את אהובתו ואם ילדיו של רובי קאלרק. הדמות שלה היא פיקציה שנגזרה משתי נשים אמיתיות – סוז רוטלו שהיתה החברה של דילן ואף הצטלמה איתו על עטיפת FreeWheelin,  והדמות השניה שרה לואוונדס דילן, אשתו הראשונה של דילן ואם לארבעה מילדיו.

דרך המסגרת של כוכב הקולנוע ובעיותיו האישיות בוחן היינס את דילן מהזוית שמוכרת רק למתי מעט, דילן הפרטי ביותר כפי שהוא משתקף באלבומים הפרטיים ביותר שיצר. זו הדמות שנבחרה לייצג את הצד הטראגי בחייו של דילן. הרומנטיקה הנאיבית שבה וודי הצעיר מספר לנוודים כי הוא החל לנדוד בגלל ש"בחוסר אחריות, אבדתי את אהובתי האמיתית, התחלתי לשתות". בשביל להציג את דילן על כל פניו השונות מתעקש היינס גם להציג את הדבר שאפילו דילן עצמו יחשיב כאחד הכשלונות הגדולים ביותר שלו – חוסר היכולת שלו להתמודד עם מציאות נייחת שקושרת אותו למקום אחד, לאשה אחת, לחיים ללא היכולת להשתנות, לשגרה שמנוגדת לחופש.
הדמות הזו נגזרת מתוך שני מקורות עיקריים. האחד, מהיצירה של דילן. קלארק הוא דילן השבור והפגיע ביותר מתוך   "Blood on the Tracks" אחד מאלבומיו היפים ביותר של דילן. אלבום שמתעד בכחול ובכאב את התפוררות היחסים של בוב ושרה. המקור השני לדמות זו הוא ביוגראפי – כל משפט הגירושים של דילן ושרה והמאבק על הילדים, כולל הטענות של שרה כנגד בוב דילן,  ש מוקמים כאן לתחיה היישר מהפרוטוקולים של דיוני בתי המשפט ומוצגים על המסך.

לתחושתי, זהו הדילן שלדילן האמיתי יהיה הכי קשה להתמודד עם הייצוג שלו. היינס אינו חוסך את שבטו מרובי קלארק הוא מציג אותו על שלל חולשותיו האנושיות, הזנחותיו, וחוסר נאמנויותיו. זוהי הדמות הטראגית ביותר שכן זו הדמות היחידה שהיינס אינו מספק לה רגע אחד של חסד, דווקא כאן הליהוק של היינס אינו מתעלה לרמת הדמות. הית' לדג'ר יוצר כוכב מוקצן, חד מימדי שאינו מצליח להביע את הטראגיות המובנית בדמות הנווד שנלכד בחיי איש המשפחה. לרוב לדג'ר נראה יותר מדי כמו כוכב סרטים מאשר איש שבור. המזל הגדול של הדמות הזו הוא הפסקול המדהים שמלווה אותה. היינס בוחר בשירים הקשים ביותר מתוך~"Blood on the Tracks" כדי ללוות את דמות של קלארק ומאפשרים לה כמה רגעים נוגים ונוגעים עד כדי כאב.
בצעד מבריק נוסף בוחר היינס ברוב המקרים לפסקל את דמות קלארק על ידי שימוש בגרסאות הלא רשמיות של שירי ""Blood on the Tracks" (מה שמעריצי דילן כבדים מכירים כדם על העקבות – גרסאת ניו יורק) שבהן דילן נחשף בצורה הרבה יותר ישירה אנושית וכאובה. ומעדיף אותן על פני גרסאות השירים שיצאו בצורה רשמית (גרסאת מיניאפוליס)