דילן, החידה האינסופית של עולם הרוק, אמן המסיכות הבלתי נלאה, איש השאלות חסר התשובות… אוקי כן, אני מתאמן לקראת ההרצאות על דילן שיחולו בשבועות הקרובים. (ראו פוסט קודם) אבל עכשיו ברצינות. החודשים הקרובים הולכים להיות מלאים בהרבה מאוד דילן. אלבום אוסף חדש, סרט חדש, דיוידיז כתבות וכו' וכו' וכו'. לא ראיתי עדיין את הסרט החדש של טוד היינס – "אני לא שם". אך צפיה בטריילירים מבהירה שהיינס מנסה לעשות את מה שסקורסזה ניסה לעשות ונכשל. לפענח את החידה של דילן בשנות הזריחה הקוסמית שלו (64-66 ) להערכתי הסיכוי שהוא יצליח הוא קלוש. מי שהבין את החידה של דילן יותר מכולם היה כנראה המאייר של "בוב ספוג" שקרא לספוג שלו בוב.
קריאה ב"כרוניקות 1" המעולה, מגלה שדילן הוא הספינכס שתוהה על חידותיו. הספר נקרא לעיתים כמו רצף אינסופי של פרטי מידע שדילן צובר וצובר וצובר כספוג האנושי הגדול מכולם. שירי קאנטרי, נשורת אטומית, קומוניסטים, זמרי פולק מהאפלצ'ים, מערבונים סוג ב', שירי בלוז עתיקים, ימי ניו יורק קרים, שירי מלחמת האזרחים, עיירות כורים נידחות במיד ווסט, קרקסים נודדים, נאומים פוליטים, מלחים שיכורים, שירת הביטניקים, קצרה היריעה מלתאר את אוקיינוס הפרטים שדילן ספג לתוכו בזמן קצר כל כך.
ההתפוצצות היתה בלתי נמנעת. זרם השירים המדהים שדילן הוציא בשנות שיאו, היו הקיא המוזהב של כל התרבות האמריקאית כולה, שברים מעורבלים קשורים בחוסר הקשר שבינהם ומעורבלים בצורה כזו שיכולת למצוא בהם את כל מה שרצית ולא רצית, אבל לעולם לא יכולת למצוא את ההתחלה והסוף. דילן היה יקום שלם של אפשרויות לא ממומשות שהתגשמו בדמות שיריו, שטף מילים קודח שלא הכיר שום גבולות ושום שמות. תופעה פנומנלית ויחודית כל כך שכמו המפץ הגדול, ככל שלומדים אותה יותר ויותר כך היא פחות ופחות יכולה להיות מובנת וככל שמתרחקים ממנה יותר ויותר היא רק הולכת וגדלה.
דילן שלפני ההתפוצצות ודילן שאחרי ההתפוצצות היו אנשים אחרים לחלוטין, אף מוח לא יכל לבעור בכזו עצמה ולהישאר בחיים. דילן משך בכסא המפלט ברגע האחרון והלך ללמוד איך לעשות בצורה מודעת את מה שעשה בצורה בלתי מודעת. הוא הוציא עוד הרבה אלבומים נהדרים בחייו וכתב עוד המון שירים מדהימים אבל התקופה הזו, זו שעשתה אותו למה שהוא – לעולם לא תחזור.
טוד היינס בחר להפקיד את פסקול הסרט בידי אמנים שמזוהים עם מוזיקה לא מיינסטרימית באופיה. על פניו אין הגיוני יותר מהבחירה הזו. דילן אף פעם לא היה אמן מיינסטרים מובהק, מעבר לכך בין 64' ל66' דילן היה הדבר הכי חתרני, פרוע, פאנקיסטי ומחושמל שהתהלך על הפלנטה. מצער שטוד היינס בחר בכוכבי האלטרנטיב הגדולים והותיקים ביותר. אין דבר גרוע לאלבום קאברים מאשר הידיעה כיצד ישמע הקאבר עוד לפני שהוקלט. הנה סקירה של קאבר אחר קאבר באלבום החדש, אם תרצו מעין מדריך למה שכדאי לשמוע מתוך הדיסק הכפול והארוך הזה.
1.אדי ודר וחובטי מיליון הדולר – לכל אורך מגדל השמירה.
בואו נתחיל בכך שכל ביצוע לשיר הזה הינו הפסד ידוע מראש. כל מי שניגש לבצע את השיר נמדד מייד מול הביצוע האולטימטיבי של הנדריקס. הנדריקס לקח את השיר של דילן בדיוק אל המקום המיסתורי והנסער שהטקסט הזה דרש מאז ועד היום אלפי מאונני גיטרה נגנו את השיר שוב ושוב ושוב בנסיון נואש להגיע רחוק יותר מהבעירה ההנדריקסית. אפילו דילן בהופעותיו עושה בעצם קאבר להנדריקס כשזה נוגע לשיר הזה.
אדי ודר הוא זמר אדיר, הרבה יותר טוב מרוב השירים שהוא כותב. לכן הקאברים שלו כמעט תמיד מצויינים, ויזכר לטובה הקאבר האדיר שוודר הצעיר עשה ל"אדוני המלחמה" של דילן בחגיגת השלושים לקריירה הדילנית. וגם כאן הוא לא החוליה החלשה של הביצוע הזה. הוא שר אותו מעולה נכון וכמו האריה הצעיר והזועם שהוא היה פעם, הבעיה היא להקת הליווי. על הנייר מדובר בסופרגרופ של חברי סוניק יות,' ווילקו, להקת הליווי של בק ואף טוני גרנייר המנהל המוזיקלי של דילן והבסיסט שלו מזה קרוב לעשרים שנה. וזה נחמד אבל לא מתרומם הנסיון לנצח את הנדריקס בקרב הגיטרות הוא טפשי ונדון מראש לכשלון. חבל שלא נתנו את השיר לוודר יחד עם פרל ג'אם.
2. סוניק יות' – אני לא שם.
אחד מהשירים הפחות ידועים של דילן, במקור מתקופת הבייסמנט טייפס אך לא יצא במהדורה הרגילה של האלבום. חבל שטורסטון מור לא עשה את השיר הזה לבד עם אקוסטית, הוא שר אותו מצויין אבל הליווי של סוניק יות' עייף משהו. מתרגלים לביצוע הזה. הוא הולך ומשתבח מפעם לפעם אבל עדיין יותר החמצה מחמצן.
3. גי'ם ג'יימס עם קלאקסיקו – הולכים לאקפולקו.
הוכחה שקלקסיקו הם להקה אדירה
4. ריצ'י הייבנס – בלוז המצבה.
ביצוע מפתיע ומעולה. הייבנס הותיק שהספיק להיות בוודסטוק לפני אלפי שנים, שר את השיר הזה כל כך פשוט נכון ומכוון לכל מילה שזה פשוט הדגמת מופת איך לעשות דילן ולצאת גדול.
5. סטפן מלקמוס וחובטי מיליון הדולר – בלדה על איש רזה.
כמה זה נכון לקחת את השיר הכי ציני של דילן ולתת אותו לאיש הכי ציני באמריקה? גם כאן כבמקרה וודר, הצמדות יתר למקור חוסמת את היכולת של הביצוע הזה להיות משהו יותר מאשר מזכרת לביצוע המקורי. מיותר.
6.קאט פאוור – שוב תקועה במוביל עם הבלוז של ממפיס.
למרות שאת התפקיד הראשי נתנו לקייט בלאנשט, נראה לי שקאט פאוור חשקה בתפקיד הזה לעצמה. אחרת לא ברור למה היא עושה את הביצוע בדיוק כמו דילן. ההברקה היחידה בשיר הזה חבויה בעיבוד שלו. להביא חבורת חצוצרות ממפיס בכדי שיביאו לשיר את אוירת הבלוז של ממפיס. אחלה רעיון, אבל ממתי אתם הולכים לשמוע שיר של דילן בשביל כלי הנשיפה שברקע?
7. יו לה טנגו – בסיבוב הרביעי
נחמד, במובן הרע של המילה.
8. קלקסיקו & ברזל ויין – עיניים כהות.
מאז שכל העולם ואחותו עושה אלט קאנטרי, אין הגיוני יותר לאמני אלט קאנטרי מאשר לעשות הפקות אייטיז של ברייאן פרי!? \ה משעשע לגלות שקלקסיקו ואנשין הברזל והדם הלכו על הכייון ההפוך למקור. כשהשיר הזה יצא תוך אלבום די מבאס של דילן, נפוח מהאייטיז, הוא בלט היטב כשיר היחידי ששווה משהו. במקור השיר היה אקוסטית ומפוחית – מעין חזרה לשורשים של דילן. המיקום שלו באמצע אלבום מאוד אייטיזי הבליטה אותו, ועדיין מדובר באחד מהשירים הכי מוזרים של דילן מהאייטיז. וזה ביצוע בסדר גמור אבל בהחלט רחוק מלהבריק. ולא שכזה קשה לעבור את הביצוע המקורי של דילן.
9.קרן או וחובטי מיליון הדולר – כביש 61.
טוב זה כבר מתחיל להיות מביך. כל הביצועים של הסופרגרופ נשמעים כמו המקור עם סאונד קצת מודרני. קרן או עושה פה חיקוי גרוע של פיג'י הארבי, אבל פיג'י עושה את השיר הזה מילארד שנות אור יותר טוב. חבל שלא לקחו את הביצוע של פיג'י במקום השטות הזו.
10.רוג'ר מגוויאן וקלקסיקו – עוד כוס קפה.
ההחמצה של האלבום. שיר ענק, ביצוע מוזיקלי גדול, רק חבל שאין זמר ששר את השיר. רוג'ר (ג'ים) מגווין אמנם שר בבירדס והיה אחרי לחיבור בין דילן לצליל הפופ החשמלי של שנות השישים, אבל הקול שלו פשוט רדוד מכדי שיוכל לסחוב את השיר הזה. לכן זה נשמע כמו גרסאת קריוקי מדהימה של קלקסיקו עם כל המיסטיקה והסליזיות של חצוצרות מריאצ'י מעולות. כמה חבל שלא הזמינו את אלי לוזון לשיר. הוא היה עושה מהשיר הזה מסטרפיס מטורף.
11. מייסון ג'ניגס – מותה הבודד של האטי קארול.
בשלב שכל חובבי הפולק ואנשי התנועה לזכויות האזרח רצו לצלוב את דילן כבוגד הגדול שהפנה להם עורף, דילן התגונן ואמר משהו כמו "תנו לי כל כותרת בעיתון ואני אכתוב לכם שיר צדקני על זה, כל אחד יכול לעשות את זה…" אז הנה ביצוע לאחד מהשירים הצדקניים של דילן, רק גיטרה אקוסטית וזמר ששר יפה, לא כל אחד יכול לעשות את זה, אבל לאף אחד אין את הרעל הדילני שהופך את השיר הזה למשהו מעבר לעוד שיר פולק צדקני.
12. לוס לובוס – בילי.
לא משהו שאי אפשר בלעדיו, לא משהו שאי אפשר איתו, נחמד – במובן הנחמד של המילה. כל אלבום קאברים זקוק לכמה פילרים שכאלו.
13. ג'ף טווידי – עיוות של הגורל.
טווידי הוא זמר אדיר, חבל שהוא שכח האישיות המונוכרומית שלו לפני שהוא נכנס לאולפן. מילא זה שהוא מנסה לשנות את המילים של דילן למשהו הרבה פחות טוב, אבל לעשות הורדת ידיים עם הביצוע של דילן ?מה הרעיון? התוצאה – ביצוע די שטוח ולא מזיק ברובו.
14.מארק לאנגן – האיש במעיל השחור.
למי שיש עוד ספקות, קרב הירושה על ממשיך דרכו של ג'וני קאש מוכרע כאן . לנגאן עם הקול החרוך והרוטט מהשאול מבצע את השיר הזה כמו פרסומות יפאנית לוויסקי – מיסתורי, בלוזי, מרעיד, מערבוני, גדול מהחיים. כל הקלישאות של אמריקה מרוכזות לשיר אחד על האיש במעיל השחור. מעניין אם דילן חשב על קאש כאותו אי בשחור. שיר מדהים ביצוע מעולה.
15. ווילי נלסון וקלקסיקו – סניור (סיפורים על כוח יאנקי)
רק בשביל הרצועה הזו שווה כל האלבום הזה. הביצוע הכי טוב של הדיסק, טוב לפחות כמו המקור (לא שזה קשה במיוחד ) הכל מתלבש פה כמו כפפה על הירח. הצליל המרחבי של קלקסיקו עוטף את הקול הישיש של ווילי נלסון. פריך מאבן חול וחרוך מוויסקי בן שבעים שנה, עשיר כמכרה זהב בתול ואפל כמכרה פחם בלילה. כל מטפורה תהיה קטנה על הביצוע הזה.
יש דבר אחד שגורע מהביצוע הזה זה הטריק של זמר האופרה שקלקסיקו עשו כבר פעם בעבר. רק שפה מדובר קנסונרו במקסיקאי שאו שהוא לא יודע לתרגם את דילן לספרדית או שהוא ממציא מילים מה זה לא קשורות…. חבל מאוד.
האלבום השני.
1. מירה בילוטה – כשיצאתי פעם אחת בבוקר.
ביצוע שמשתדל מאוד להסתיר עד כמה הוא גרוע. הביצוע של דילן מג'ון ווסלי הארדינג הוא אחד ההברקות של הדיסק המקסים ההוא.כל כך חינני ומלא חיוניות ופליאה של בוקר. הביצוע הזה נשמע סחוט כמו תפוזים רקובים למגיש חדשות הבוקר.
2.סטפן מלקמוס ולי רנאלדו – לא יכול להשאיר אותה מאחור.
הנה כל מה שהיה מעולה וגרוע במוזיקה של פייבמנט לאורך השנים. שיר יפיפה ביצוע קולי פנטסטי, אבל תמיד בא הפחד הזה שמישהו עלול באמת להתרגש מהשיר הזה, אז בוא נחרב אותו עם כל מיני שטויות של ילדים בתיכון, שחלילה לא יגלו שיש לנו לב מתחת למוח. במקום פייבמנט נקרא לי רנאלדו מסוניק יות' למלא את תפקיד הרעשים המוזרים ברקע, מיותר לחלוטין שהורס ביצוע ממש טוב.
3.סופיאן סטיבנס – צלצלו בפעמונים.
עד כמה שזה ישמע משונה, זה השיר הראשון באלבום הזה שמעז לעשות ביצוע שונה מהותית מהביצוע המקורי של דילן. אי אפשר שלא להצדיע לסופיאן על האומץ לקחת את נבואת הזעם של דילן ולהפוך אותה על פיה. סופיאן בוחר באחד מהשירים האפוקליפטים החזקים ביותר של דילן והופך אותו להמנון תנועת הפוריטנים הצעירים. יותר חיובי מהחיובים של חברות הפלאפון, יותר צח מהבתולים של נערה מורמונית, יותר חסר דם מפרסומות של טמפונים מדובר בביצוע רע במובן הטוב של המילה, סליחה, ביצוע טוב במובן הרע של המילה, סליחה לא רע במובן הרע של המילה אלא רע במובן הטוב של המילה…
4. שרלוט גינסבורג וקלקסיקו – בדיוק כמו אשה.
אין דרך טובה לצאת מקריאה פמינסטית לטקסט של השיר הזה, אך שרלוטה לוקחת אותו אל המקום שכל פמיניסטית צריכה לצאת למסע צלב ולקרוא להחרמת השיר הזה. אם בשיר של דילן ניתנת לאשה היכולת לעשות כמה דברים כמו אשה והיא רק נשברת כמו ילדה קטנה, כאן מלחששת שרלוטה את כל השיר כילדה צרפתיה שאבא גנב לה את המקל המתוק.
5. ג'ק ג'ונסון – מותק את היית במחשבתי.
עזבו, פשוט תעברו הלאה. כל אחד משני הביצועים בעברית של השיר הזה (שלומי שבן, אריאל קליינר ופרוייקט הגומיה ) לוקחים את הביצוע הגרוע הזה בזחילה. בפרסומות לדבש אין יותר מתיקות מקנה הסוכר הזה. רעל קטלני לסוכרתיים ומתוק עד כדי הקאה.
6. יו לה טנגו – אני רוצה להיות המאהב שלך.
עבודת רסטורציה מרשימה במיוחד, נשמע כאילו הוקלט בשנות השישים, מעניין לאספני ענתיקות ולאנשים עם פידבק חיובי באיביי ויותר מדי זמן בחיים.
7. גלן האנסארד ועוד כמה אנשים שאף אחד לא מכיר – את לא הולכת לשום מקום.
טוב בשלב הזה אף אחד לא ישים לב, אז אפשר להתחיל לדחוף את כל החברים של עוזר ההפקה מספר חמש של הבמאי…
8. המחזיקים קבוע – את יכולה לזחול מהחלון.
זה אלביס קוסטלו? זה ראנדי ניומן? זה דילן בכלל? עוד שחיטה עמומה לשיר של דילן. איך יכול להיות שלהקה צעירה עושה לשיר הזה ביצוע כלכך זקן? השיר המקורי פשוט מקסים ופרוע והגרסא הזו נשמעת כמו הצעה ספונטאנית של מנחה ריאליטי לזחול החוצה מחלון של מטוס מתרסק. מיותר, מיותר מדי.
9. ראמבלין ג'ק אליוט – כמו הבלוז של אצבעוני.
פשוט כל כך, ויפה כל כך. לתת לאחד מהעמיתים הותיקים של דילן לשיר באלבום המחווה עבורו יכול להראות כלעג לרש, אולם אליוט עושה את השיר הזה לשלו בפשטות וללא שום התחכמות מעבר למה שזקוק, זמר טוב ששר את השיר בלי לנסות להמציא אותו מחדש, ובלי להפוך אותו למשהו שהוא לא. אחלה ביצוע.
10. הקלידים השחורים – השליח המרושע.
אחת הלהקות הכי מוחמצות ביקום, הקלידים השחורים עושים בלוז חשמלי של המאה העשרים, ועושים את זה מעולה. עם אנרגיה מרושעת ובלוזיות חורקת הם מביאים ביצוע נהדר מקורי ומיוחד לשיר הזה.
11. טום ורליין וחובטי מיליון הדולר – מועד אל וילון ברזל קר.
לצד דילן היה טום ורליין אחד מגיבורי התרבות שלי כשגדלתי. הביצוע הזה נשמע כמו חלומות הילדות שלי מה שמטריד זה לגלות שחלומות הילדות שלי נשמעים עכשיו בדיוק כמו סרט של דיויד לינץ'. אפל ואסטתי, מוזר ולא פתור, איטי ומתוח. כל זה מהווה תזכורת שהרבה, הרבה זמן לא שמענו משהו ממש טוב מטום ורליין וכמה חבל שזה כך. נחוץ עוד אלבום סולו בלוזי מבריק ומהורהר של האיש היחודי הזה.
12. מייסון ג'ניגס – הזמנים משתנים.
הזמנים אכן משתנים, אתה לא, נודניק.
13. סטפן מלקמוס וחובטי מיליון הדולר – חוותה של מגי.
סוף סוף זה מתלבש להם, זה עדיין נשמע כמו שחזור העבר אבל איכשהו השירה המיזנטרופית של מלקמוס עושה חסד עם השיר הזה ומזכירה שדילן היה במיטבו כשהיה במירעו.
14. מרקוס קרל פרנקלין – כשהספינה תכנס.
שוב שיר אפוקליפטי של דילן שהופך למשהו אחר לחלוטין בידי זמרת מוכשרת אבל חסרת כל יחוד מקוריות או משהו שיצדיק את בזבוז רוחב הפס שלוקח להוריד את השיר הזה.
15.בוב פורסט – מונשיינר.
הנה הפתעה, שיר מקסים בביצוע לא רע. קצת מתאמץ מדי לצאת גבר, אבל בסך הכל לא מזיק ברובו.
16. ג'ון דו – חלמתי שראיתי את אוגוסטין הקדוש.
חלמתי שראיתי את הסוף של הדיסק הזה מתקרב… ואתה הפרעת לו להתקרב.
17.אנת'וני והג'ונסונס – דופק על שערי מרום.
בהתחלה חשבתי שזה רעיון רע, למה לתת להם לעשות את השיר הכי שחוק ביקום. אבל שכחו מהכל איזה קסם.הביצוע שמציל את הדיסק השני לחלוטין. זה די מדהים שכל עשרים שנה צריך לבוא מישהו ולעשות לשיר הזה את הביצוע האולטימטיבי של הזמנים. קלפטון היה שם בהתחלה, אחרי זה גאנז אנד פאקינג רוזס, ועכשיו אנת'וני והג'ונסונס.אם לשפוט לפי מה שקרה בעבר עלינו להתכונן למבול של ילדים מוזרים שיושבים בכלי זמר ומנגנים את האקורדים הישנים האלו כמו רוחות רפאים הפורטות על מיתרי הפסנתר הנוגים ביותר. ואם תשאלו אותי זו היתה יכול להיות הדרך הכי טובה להבטיח שתשארו עד סוף הדיסק אלמלא….
18. בוב דילן – אני לא שם.
טוב הנה הבונוס האמיתי של הדיסק. שיר יפיפה ומאוד לא ידוע של הוד בוביותו. בתקופה שהוא הסתגר בתוך חיי הכפר והקליט עם הבנד מוזיקה להנאתו האישית. דילן נשמע פה כמי שמגיח ממאה אחרת כדי לחוד את חידות הספינכס שלו, לסכם את הארוע לזכרו וכמו עוף החול להזכיר לכם שהוא כבר לא שם, הוא הלך…
|
והנה השמות באנגלית תקנית וללא תרגום דן כנרי. DISC 1: DISC 2: |
דויד פרץ יוצר השיר 
כתוב תגובה לעפרה לבטל