מאז שפרסמתי את הרשימה הקודמת על כמה שהשנה המוזיקלית הנוכחית מעולה בישראל והרבה פחות מעניינת בחו"ל קבלתי ה-מ-ו-ן הודעות מכתבים ומה לא שבעצם אמרו שאני אידיוט מושלם, ואיך אני מעיז להגיד זאת בזמן שהאלבום של…  יצא השנה , והוא ממש מעולה ומושלם.

אני מודה שרק עכשיו הבנתי את היתרונות בלהיות אידיוט. המון זמן שלא קבלתי כל כך הרבה המלצות מושלמות. אני עדיין חושב שהמוזיקה בארץ היתה מעולה השנה אבל לאור האלבום של פיג'י הארווי החדש, שמיעה מחודשת לאיימי ויינהאוס, המתנה לרוברט וויאט ולשלאק החדשים אולי בכל זאת השנה הזו תזכר לטובה גם במוזיקה הלועזית.

אבל אנו בשנה העברית, אז הנה עוד כמה המלצות מוטות, חבריות, פרוטקציונריות ומשוחדות על המון דברים שאהבתי השנה ואפילו כמה ספויילרים מהשנה הבאה.

 

 

עיניים זרות – רונה קינן

כשאני מסתכל על השירים המצויינים שיצאו השנה, בולט "עיניים זרות" כמגדלור המהבהב במרחק לכל מי שאי פעם חלם את האפשרי ולא היה מוכן לוותר. לוותר מול הקושי הגדול מכל – הקושי להבין שהרצון שלך הוא הדבר האמיתי, לא המימוש שלו.

השיר הזה הוא העזרה בדרך המובטחת, לכל מי שאבד את הדבר המהותי ביותר לקיומו – את הרצון לרצות. למרות שהרעש המחריד חודר לחלומות שלנו, למרות שהעיניים הזרות מעבדות נתונים בחשיכה, למרות שהשנים אינן ניתנות להדיפה ולמרות הטיעון המעגלי שאי אפשר ואי אפשר כי אי אפשר, הרי שהעולם שלנו, כאן ועכשיו, זה שלכאורה מתקיים רק בין ספה ושולחן, הוא אותו עולם שבור שבו מתוקף אהבתה מצהירה רונה שהיא לא תפסיק לרצות ואני מאמין לה. מדובר בשיר בוער מתשוקה כבושה, שיר הישרדות לכל אלו שהפליגו רחוק מדי בים היחסים שבין הרצוי לבין האפשר ולא ידעו איך למצוא את הדרך הביתה.

(עכשיו גיליתי דרך היוטיוב שהשיר הזה בוצע בפסיטבל השירים המוזר של ערוץ 2 מלפני שנתיים שלוש, מעניין לגלות שגם "עזרה בדרך" של נעם רותם היה שם, ומאחר ואני חושב שמדובר בשתי יצירות מופת ישראליות שיהדהדו פה עוד שנים רבות הלכתי לבדוק מי ניצח בפסטיבל המוזר הזה. מישהו זוכר? ובכן מלכה באיה (!?) שהגיעו ממסלול החובבים וגרפו את קולות הקהל המסומס עם "אם את בעיניין". מישהו זוכר את השיר הזה? האם הקהל באמת "תמיד צודק"? )

 

עזרה בדרך – נעם רותם 

 

עם השנים גיליתי שיש לי מנהג שעצבן את כל מי שבסביבתי הקרובה. כשאני מכניס דיסק למערכת או באוטו אני קודם כל שומע את השיר שאני הכי אוהב ורק אחרי זה אני מוכן לשמוע את כל האלבום במלואו. אחרי שקניתי את הדיסק של נעם רותם בפעם הראשונה (בסופו של דבר קניתי אותו שלוש פעמים… עזבו, אל תשאלו)  נסעתי נסיעה  ארוכה ברחבי הארץ ( נו בסדר רק שעתיים וחצי… ) וכל הדרך שמעתי רק את השיר הזה. כמובן שכל הטרמפיסטים שעלו איתי התחננו לרדת כבר ביציאה מבאר שבע, אני כמובן לא ויתרתי להם, בכל זאת הם הלהקה שלי. רק בחיפה הסכמתי להוריד את השיר הזה.

אין לי הרבה מילים חכמות להגיד על השיר הזה פרט לזה שזה אחד משירי המחאה היעילים והמעולים ביותר שקיימים בעברית ושאני פשוט מת עליו. זה שנעם מסוגל לזקק מסבך הביצות הפוליטיות הכלכליות וחברתיות שלנו כל כך הרבה אנרגיה טובה ומרוכזת שמכניסה את העניינים לפרופורציה אמיתית. נכון לא טוב כאן, נכון קשה כאן לאללה, וכן  המדינה הזאת בקאנטים כבר הרבה זמן. אבל כל עוד יש אנשים עם להט וחזון כמו של נעם רותם,  יש לנו סיכוי להינצל.  

 

היו עוד המון שירים בעברית שמאוד אהבתי  בשנה האחרונה.  לצערי הרב רובם לא הפכו למוכרים בקהל ואת רובם שמעתי לראשונה בהופעות.  אבל בואו נתחיל מהמוכרים יותר.  אהבתי מאוד את כל האלבום של שלומי שבן אבל "אשת העידן החדש" היה כזה בום-טריפ לראש כששמעתי אותו לראשונה במאהל המחאה הסטונדטיאלי שלא היה אכפת לי מי המנצח בהורדת הידיים שעורכים דילן  ומאיר אריאל בשיר. אנני מאמין בגלגול נשמות אבל בגלגול כשרונות אני בהחלט מאמין, ולמרות הסתייגות הבון טון הכללי אני חושב ש"מוכן לאהבה" הוא פשוט שיר מרגש מאוד.

לא שמעתי מספיק את "שכול וכשלון" של הבילויים בשביל לחוות דיעה על האלבום, אבל את "שגר פגר" מאוד אהבתי, הצער הגדול ביותר שלי השנה היה שפספסתי את ההופעה שלהם בבאר שבע במסגרת המפגשים של פרופסור ניסים קלדרון בימי שני במוזיאון הנגב.  

הנה הודאה שלא תעשה לי את החיים קלים – כן יש לי פינה חמה בלב ל קרן פלס. איתי היה שנטחן עד אובדן הכרה אבל בסופו של דבר זה פשוט שיר פופ מבריק שמאוד אהבתי. אהבתי את העצלות הקיצית של חן קליין ב"מי חשבת להכיר לי?" לפעמים כל מה שצריך בחיים זה שיר מתפנק וחמוד שיעשה לך את היום מחוייך יותר. לקראת סוף השנה ובעקבות פולקלה האחרון התחלתי להקשיב לאיפי "כמה אהבה" של דני הדר ונגה שלו  שמתוכו מאוד אהבתי את "כוכב ים" ו-"לא חיה בכלל" ולראשונה התחלתי להבין את ההתלהבות האדירה של אנשים בכל הנוגע לדני הדר.   

הסיבה העיקרית להתמעטות הכתיבה שלי בשנה האחרונה קשורה לזה שהתחלתי ללמוד ספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. כך והרבה בזכות הסדנא המעולה של דורי מנור וההרצאות שלו על בודלר גיליתי באיחור אמנם, כמה מוצלח המפגש בין מאור כהן לבודלר, אהבתי מאוד את כל האלבום, והוא בפרוש גילוי השנה שלי  אבל את "השמש" שמעתי יותר מכל.

מכאן והלאה אני מזהיר הנה מגיע החלק המעצבן – ספויילרים רבותי, ספויילרים. או במילים אחרות אלבומים ששמעתי ועוד לא יצאו – אגב אין צורך להזכיר שוב שכל הבחירות שלי מושפעות לחלוטין מכל מיני תשלומים שמועברים לי מכל מיני גופים אינטרסנטים הרוצים להרוויח הון עצום על חשבונכם והם הם האחראים להופעת השמות הבאים כאן. (אגב לתאום פגישה וברור מחירים לגבי הופעתה של המלצתי על המוזיקה שלכם כאן,אתם מוזמנים ליצור קשר דרך האימייל המצורף:)

לאלבום הכי טוב ששמעתי השנה ועדיין לא יצא יש כרגע שני שמות (תלוי את מי בלהקה שואלים) ושניהם הם השמות הכי באר שבעיים שיכולים להיות. "עיר של פועלים" או "בין השמשות". בהרבה מובנים אני חושב ששני השמות האלו עמדים משני צידי הבמה כדי לסמן את כל הקסם והתסכול שקיימים בעיר הזאת.

מצד אחד התחושה שיש בעיר הזו משהו מיוחד, נשגב, מדברי ומוזר. ומצד שני התחושה שזו עיר הפועלים הכי משעממת ומבאסת שקיימת בעולם.  לא חשוב איזו באר שבע אתם תרצו לראות כשתשמעו את "מריונטה סול" אתם תשמעו את באר שבע של מטה ובאר שבע של מעלה. יש לי הרבה מה להגיד על האלבום המדהים שלהם אבל זה יחכה לרגע שבו הוא יצא  לאור (ואני מקווה שזה יהיה בקרוב מאוד ) אבל כשאני יושב בביתי ומתגעגע לבאר שבע אני שומע את "היי"  או את "בין השמשות" עם העצלות הקסומה הזו שבה השמש תמיד מגיחה בין החרכים ואני מבין מה הוא הדבר הזה שאליו אני מתגעגע בדיוק.

האלבום שאני הכי מחכה לרגע שבו הוא יצא הוא האלבום השלישי של כפיר שתיוי, מדובר בדיסק אורגני שפשוט אין שום דבר שדומה לו, לא רק בארץ אלא בעולם. אלבום שנע בטבעיות בין ג'אז מודרני לאלקטרו קיטץ' אייטיז בין מוזיקת בונסאי ללאונג' מתוק מריר אה לה סרג' גינזבורג (אני מפציר בכם שתקשיבו לסבון שוקולד ב-Myspace שלו. שיר שאותו שרה גל פרנקל, מוזיקאית מוכשרת בפני עצמה וזהו שיר קטן מתוק מריר ומבריק)  טכניקות שירה טיבטיות ועד נגינה על שורשי עשב!!!. אין לי ספק שכפיר הוא המוזיקאי האקלקטי והמיוחד ביותר על הפלנטה ובאלבום הזה אפיל הטקסטים האימרפסיוניסטים שלו מתבהרים יותר מאי פעם. לצערי הגדול כפיר לא מצא עדיין את הקהל שלו ולכן הוא לא ממש יודע איך או אם להוציא את האלבום הזה בעיני זה יהיה חבל מאוד אם זה לא יקרה. 

בפסטיבל פולקל'ה האחרון שקלתי לרגע או שניים לדבר בין השירים שלי באנגלית, היה לי מאוד מוזר לראות אמנים ישראלים מדברים בעברית בין השירים ואז מתחילים לשיר באנגלית. למרות שיש לא מעט אמנים שאני מאוד אוהב השרים באנגלית, אני מודה שאני חש בבעיה קשה מול העניין. זה פשוט מנותק ממני. מעטים הם אלו שאתה חש שיש להם יכולת להגיד את הדבר שלהם באנגלית בצורה רהוטה ואמיתית מבלי שזה ישמע כמו משהו שעוצב דרך השכל קודם כל ורק אז חיפש מה להגיד.

עם זאת אחד האלבומים היפים ביותר ששמעתי השנה באנגלית ומהעולם בכלל היה דווקא של אמנית ישראלית שנקראת "טריקסרין"  (ולכל החשדנים –  אכן האלבום שלה  הוקלט והופק באולפן שלי, אבל פרט למחיאות כפיים מהיציע לא היה לי קשר ממשי לעשייתו זה פרוייקט שהנווט שלו היה נדב אזולאי שותפי ) עד כמה שזה ישמע מוזר  מה שהכי אהבתי במוזיקה שלה הם הטקסטים. מתפנקים משתעשעים נוגים וישירים המוזיקה שלה יחודית כלכך שהדרך היחידה לתאר אותה זה לדמיין את המוזיקה שהיו יוצרים חבורת פירטים פרועים שאותם מנהיגה  שחקנית שייקספירית המצטרפים לקרקס צועני בסיבוב הופעות ברחבי המזרח התיכון של תחילת המאה הקודמת (המלצה פרטית – תפצירו בה שתעלה את Black Circles לMyspace שלה. לטעמי זהו השיר הכי יפה שלה ושווה לכם מאוד לשמוע אותו כתבו לה הודעות… )  

עוד אלבום שאהבתי היה הדיסק של הPITS. מדובר באלבום מעבר עבור ההרכב הזה שכן נדמה לי שלאחר הרבה שינויים בעמדת הבאס מצאו אורי וטליה את יונתן יידוב כצלע השלישית של הטריו המצויין הזה. היה מאוד כיף לעבוד על האלבום שלהם, אבל הכיף הגדול ביותר היה לחזור הביתה ולשמוע את Lorem Ipsum שיר שראוי לסרט של דיויד לינץ' שישמש לו כפסקול, מוזר חלומי פרנואידי ויפיפה זה היה שיר השנה ה. מעבר לכך אני שמח שהם החליטו לשלב את האקורדיון של נדב ב-Graveyard Polka השילוב בין הרעש האפל שלהם לכלים ביזארים (מבחינתם 🙂 כמו אקורדאון וגלוקן-שפיל עושה להם מאוד טוב ומעניין. 

עוד אלבומים שאני מחכה לצאתם הם אלבום הבכורה של נדב אזולאי חגי נחתומי מלהקה המשפחה, וטל אורן .  אלבום הסולו השני של איתי בלטר,האלבום השלישי של שרון מולדאבי והשלישי של לנסס (או שבעצם הוא האלבום הראשון של להקת "פנטאש", שזה שמה החדש של להקת לנסס, וכן גם לי לא ברור העניין אבל ווטאבר העיקר שכולם יהיו שמחים. )  אולם מאחר והמעורבות שלי בהם היתה פעילה מאוד אין טעם שארחיב עליהם.  

בכלל אני מקווה שבראש השנה הבא תהיה סקצייה נפרדת בסיכומי השנה שתקרא בפשטות – באר שבע. יש כל כך הרבה דברים מוזיקלים מעניינים שקורים כאן ואני רק מקוה שהכל יצא לאור.

 

הופעות השנה.

 

באחד מימי הקיץ האחרון אמר לי נדב תשמע אני בבעיה, קרה משהו שלא קרה לי אף פעם בבאר שבע, אני לא יודע לאיזה הופעה ללכת הערב… אולי התל אביבים שבניכם מלגלגים אבל אני לא זוכר אף שנה שהיתה כל כך מלאה בהופעות, אכן צרות של מתעשרים חדשים. .

השנה היתה השנה של "עשן הזמן"  שבינואר הקרוב יחגוג שנה שלמה של הופעות. אם נצרף לכך את פסטיבל סמילנסקי והמתשכותו לאורך כל ימי רביעי הקיציים ובצרוף המפגשים המוזיקלים של ימי שני במוזיאון הנגב תוכלו להבין שבקיץ האחרון ראיתי כל שבוע בין שני לרביעי לפחות חמש הופעות!!! צרות של עשירים כבר אמרנו?

 היו כמה הופעות בלתי נשכחות השנה.  אלברט סופר הגיע לעשן הזמן, מיפו כדי להביא רוח מדברית מעברו הבאר שבעי ונתן את אחת ההופעות הנוגות והנוגעות שראיתי השנה. איתי בלטר הגיח מפלורנטין לכמה חודשים בעיר ונתן ביצועים נהדרים בהופעות שלו בעיקר בהופעה השניה והשיכורה שלו שבה הפך "רק אלוהים יודע" לסאגה אפית. מיכה שטרית שפך את ליבו והרבה זיעה בהופעה שהיתה אמורה להיות שלושה ארבעה שירים והתמשכה לשעתיים וחצי מלאי קסם ושיחה מרתקת עם פרופסור ניסים קלדרון ברחבת מוזיאון הנגב, שלומי שבן עשה בפסנתר ובקהל מעשים מגונים כבשלו בהופעה המבריקה שלו בקונסרבטוריון העירוני. טריקסרין הביאה ביצוע חנוק קורע ומסעיר לPorque Te Vas שכבש את כל הנוכחים ובעיקר את הנוכחת בעשן הזמן בערב אנטי ולנטיין דיי. 

להופיע עם הגב לקהל בפסטיבל רחוב זה דבר מוזר מאוד אולם כפי שאמר פעם פרופסור קלדרון – "רונקנרול לא נועד לעשות את החיים קלים למאזינים". וכך גם מריונטה סול עם חומת רעש וגב לקהל נתנו בסמילנסקי את ההופעה הכי נוגעת ואנטיפאטית שראיתי בחיי, כולל ביצוע מבריק ורווי בוז ל-"עיר של פועלים" אל מול אותם הפועלים ממש אין מה להגיד גאונים אבל דפוקים בשכל.  

מעבר לעוד הרבה הופעות טובות שראיתי השנה בעשן הזמן (ויסלחו לי אלו ששכחתי או לא פרטתי), השנה הזאת היא ללא ספק שנת ההופעות של נעם רותם, לא הכרתי אותו בתחילת השנה וגם ממש לא התחברתי למה שמעתי מכל מה שהוא עשה בעבר, במבט באר בשבעי מרוחק נדמו לי קרח תשע כלהקת ברנז'ה לא מעניינת במיוחד שלא טרחתי להקשיב לאלבומיה ברצינות וכך גם פספתי את "חום אנושי" כשיצא. אולם כבר בהופעה הראשונה שלו בעשן הזמן חשתי שמדובר במחדל רציני. עד כמה שאני אוהב את "עזרה בדרך" כאלבום, מבחינתי מדובר בהעתק חיוור לדבר האמיתי וההופעות של נעם הם בהחלט הדבר האמיתי. ראיתי שלוש הופעות שלו השנה בעשן הזמן וכולן היו מעולות. ההופעה האחרונה יחד עם אדם שפלן היתה לא פחות ממזהירה. כל הופעה שלו היתה גילוי מחדש כמה שהשירים שלו נוגעים בך עמוק בפנים. 

הופעה מזהירה אחרת היתה ההופעה הראשונה של חוה אלברשטין שראיתי השנה במועצה האזורית אשכול.  כל כך הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה וכשזה קרה הוא היה הרבה יותר מכל מה שדמיינתי אותו. היא המלכה, האם. ואין מה להוסיף על הפלא הזה פרט להצטער מאוד  שהיא לא מופיעה פה הרבה יותר.

אך מעל לכל ההופעה הכי מיוחדת ושהכי נהניתי בה השנה בעשן הזמן היתה ההופעה של פונץ'  שהתחילה אחרי דיון על הזהות הישראלית ושירה צעירה בישראל והפכה ארוע תרבותי לבלוק פארטי עם מאה וחמישים אנשים שמשתוללים ברחוב ולהקה שמנגנת רוקנרול כאילו שכל שניה יבוא הסוף. העובדה שבסוף ההופעה גילינו בין החוגגים נרקומנים לשעבר, מובטלים לעתיד, כלבים בהווה ובעיקר ערב רב של אנשים מזיעים שמחים ובעלי עיניים בורקות היוו הוכחה ניצחת לניצחון הרצים למרחקים ארוכים של בבליקי והחבורה המופלאה שלו.

 

מחדלי השנה שלי

 

שעוד לא שמעתי את האלבום האחרון של הפוריטנים הצעירים.

שלא ראיתי את המונוטוניקס בהופעה חיה.

שלא ראיתי הופעה של הבילויים.

שלא שמעתי עדיין את האלבום של רם אוריון  

שרם אוריון עדיין לא הופיע ב"עשן הזמן"

ששלום גד עדיין לא הופיע ב"עשן הזמן" (יתוקן בקרוב כבר יש תאריך)

שרונה קינן לא הופיעה ב"עשן הזמן" (מתי כבר תהיה הפרגולה????)

שבוב דילן עוד לא הופיע ב"עשן הזמן" (עובדים על זה…)

 

סיכום הסיכומים

איחלתי לחייל בהצלחה ובקשתי ממנו שלהבא ישמע הרבה יותר מוזיקה ישראלית שהוא לא עשה בה שום דבר. 

 שנה טובה לכולם וסליחה ומחילה מכל הראויים שבטח שכחתי להזכיר ובקשה אחת נוספת לכל אוהבי המוזיקה  – קנו מוזיקה ישראלית שאתם אוהבים, בנפשנו הדבר.

.