וכל שנה חשבון הנפש נעשה קשה ארוך ומסובך יותר, והמילים מתכנסות לכדי אנחה ומיתרי השנה הנוספת שנכרכו סביבך מחלידים ומזכירים לך שוב שלכל רגע חדש יש היסטוריה שהולכת ומצטברת. וגם כשאתה ישן אתה מתיישן ואין זמן יותר טוב מעכשיו להתחיל להפסיק, ולהפסיק להתחיל, ולומר את הדברים שאתה הכי חושש לומר.
כל מי שמגיע לכאן בקביעות יודע שהשנה האחרונה היתה אחת המורכבות בחיי. מצד אחד, ההוצאה של "הייקו בלוז" וכל הקשור בו היתה רגע שיא בחיי, מצד שני בסוף השנה הזו אני מתבונן אחורה בצער עמוק ובחרטה כנה שכן אני משוכנע שהשנה היתה השנה בה פגעתי בסובבים אותי ובקרובים אלי יותר מכל שנה אחרת בחיי ועל כך אני מצר.
על עוונותי אני מבקש היום סליחה ומחילה. לא מידי שמיים כי אם מלב אדם. מליבם של האנשים הקרובים והרחוקים שבהם פגעתי במזיד ובשוגג בידיעה ובלי ידיעה ותמיד תמיד ללא סיבה מוצדקת.
אהובים חברים קרובים ורחוקים מכרים ולא ידועים. אתם יודעים מי אתם, אני עדיין לא יודע מי אני. את הסליחה והמחילה של כל אחד ואחד מכם אני מבקש. אין לי כיצד לתקן את העבר, רק לנסות ולשפר את העתיד.
סליחה
כתוב תגובה לשרון רז לבטל