המוזיקה הישראלית סבלה במשך שנים מכל מיני מחלות, אחת מהגדולות שבהן היתה תחושת ההתמזערות ביחס למה שקורה בעולם. "הציוד כאן לא מספיק טוב" אמרו,וצדקו ברוב המקרים. במדינה שבמשך שנים הטילה מיסים אדירים על ציוד אודיו ופילם, לא יכלה להתפתח ולנסות להכנס לתחרות אמיתית מול העולם הגדול. 

מי שרוצה ללמוד מהעולם שיבחן מה קרה בשוודיה משנות השישים ואילך. במקום שבו מדינה לא הרבה יותר גדולה מאיתנו  (מבחינת אוכלוסין ) עודדה יצירת תעשיית אולפני הקלטה ותעשיית קולנוע על ידי הפחתת מיסוי לציודים שכאלו, הניבו הזרעים שנזרעו בשנות השישים תבואה משנות השבעים ואילך.

זה לא מקרי שABBA ועוד עשרות הרכבים שוודים שמהווים ז'אנר וכוח ידוע בעולם צמחו שם. רק להזכירכם בשנות השבעים היו זמנים שאבבה היו מוצר היצוא הכי מכניס של שבדיה – לפנו וולוו. כיום בעקבות אותן שנים ידועה שבדיה גם כמעצמה ביצור מוצרי אודיו לקהילה הבינלאומית כן המאגר האנושי, זוכרים שפעם זה היה המחצב הטוב ביותר של ישראל? באותם השנים בארץ להד"ם כל מה שהיה כתוב עליו מגבר היה עולה פי שלוש מחו"ל. למה? כנראה שאף אחד לא רצה שישמעו כאן משהו מוגבר.

בכלל יש לנו היסטוריה מזעזעת של פאשלות אורקוליות כמעט מעליבות. זוכרים את אריק שרון מדבר בפלאפון ומישהו מנסה להגביר אותו דרך מיקרופון אל באי מרכז הליכוד (נדמה לי) ובסופו של דבר כל הכתבים וכל המצלמות ממתינים למוצא פיו, ואף אחד לא שומע כלום. ממש תוך כדי שאני כותב מילים אלו  אני מקשיב ל88 FM ושומע שיש סטיית סטראו חמורה בשידור, במקרה שודר שיר שאני מכיר את הסאונד שלו אינטימית מאחר ויצא לי לעבוד על המיקס שלו. אני שומע ומזדעזע, עשרות שעות של עבודה על המיקס, ופתאום מכל תמונת הסטראו נשאר רק הצד השמאלי (הנה הוכחה שכל התקשורת שמאלנית 🙂 כבל שלא מחובר היטב?, טכנאי שנרדם על משמרתו?, אינני יודע. אבל התופעה הזו היא דבר שחוזר על עצמו בארץ. לא שמעתי אף פעם תחנה מהעולם הגדול  בכלל יש תחושה שגם כשמשקיעים בציוד טוב מחלטרים בקטנה, "יהיה בסדר", והתוצאה ידועה. 

רוצים עוד דוגמה, לפני כמה שנים עשיתי פסקול לסרט ישראלי. באחת הסצינות מישהו נוהג במכונית ומחפש חניה, המצלמה מתוך הרכב נוסעת איתו ושוב ושוב פונה שמאלה. כדי להדגיש את הסיבוב של המכונית יצרתי בפסקול המוזיקלי אפקט של גיטרה שפונה שמאלה בסטראו יחד עם הרכב. לא משנה שהדבר היה מסובך ברמות על (להתאים את האלמנט המוזיקלי לתנועת המצלמה ולתנועה שמאלה – לא דבר פשוט בכלל ) זה נעשה, רק כדי שבהקרנת הבכורה בסינמטק תל אביב אתה מגלה שהרמקולים של הסינמטק מחוברים הפוך, המכונית פונה שמאלה והגיטרה פונה ימינה. למה? ככה.  עכשיו זה נראה לכם קטן אבל סביר להניח שכל מי שהולך להקרנות סרטים בסינמטק בשנים האחרונות שמע את כל הסרט הפוך לחלוטין.

ישנן עשרות דוגמאות לחלטוריזם ששורר אבל המקום בו המוזיקה הישראלית תמיד הרגישה בנחיתות היתה במוזיקאים. במשך השנים גדלו כאן מוזיקאים אדירים. אולם תמיד התלווה אלמנט פריפריאלי לבחירתו של הגיטריסט הישראלי הכי טוב, הטרומובינסט הישראלי הכי טוב וכ' וכו'. רק אלו שצמחו כאן ונסעו מעבר לים לקבל את תעודת ההכשר הבינלאומית הצליחו לקבל את תו התקן הראוי לנגני העל שהם היו לפני כן. יוסי פיין הוא רק דוגמא אחת שסביר להניח שאם לא היה מנגן עם בואי ולו ריד היה זוכה להתייחסות אחרת לחלוטין. 

במשך השנים  היו כל מיני נסיונות לחקות את חו"ל על ידי העברת התקליט לחו"ל. שלום חנוך יבא מוזיקאים מחו"ל (והביא את רוני פיטרסון ככוח חיזוק לסצינה המקומית ) אבל הן מני בגר והן חוה אלברשטיין בשנות השמונים נסעו ללונדון כדי לעשות תקליטים עם נגני האולפן הנחשבים של התקופה.לטעמי שני הנסיונות לא צלחו במיוחד בסופו של דבר התוצאה נשמעה מאוד ישראלית.

הגדילה לעשות דפנה ארמוני שהקליטה את "היא תיקח אותך" עם נגני העל של צ'יק קוריאה (האלקטריק בנד – דייב ווקאל, ג'ון פטיטוצ'י וסקוט הנדרסון שלושה מגה סטארים בעולם הנגנים )  שבמקרה היו באותו שבוע בארץ במסגרת ההופעות של צ'יק קוריאה. 

אין לי ספק שהרעב והמחסור המוזיקלים ששררו פה באו לידי פיצוי בחצי העשור האחרון. ישנה ריצה מטורפת ונסיוןם שמצליח הדבקת פערים ביחס למה שקורה בעולם. כבר לא ניתן לזהות מהשניה הראשונה שמדובר בשיר מהארץ או מחו"ל. איכות הסאונד בארץ השתפרה והתחרות בין עשרות האולפנים הביתיים לאולפנים הגדולים  גורמת בעיקר להעלמם וסגירתם של האחרונים. זה לא תהליך טוב במיוחד, מן הראוי שישארו אולפנים בכל הרמות ובכל המחירים, אבל זו כלכלה של שוק חופשי – רק אחרי שהורגים את הלויתן האחרון נזכרים שאולי נחוץ שיהיו גם כמה ענקים שכאלו השוחים באוקיינוס. 

בתחומי הפקה מסחריים כמו ההיפ-הופ והראפ הישראלי, הובילה ההצלחה הגדולה של הז'אנר להשקעה כלכלית מאסיבית בכל מיני אולפנים ביתיים והתוצאה מרשימה טכנית (גם אם לרוב מאוד בעייתית מוזיקלית) אולם בתחום ההפקות המיינסטרים הגדולות היתה תחושה שאין פה נגנים ואולפנים "כמו בחו"ל".  והנה בא מזור לכל מפיקי המיינסטרים הישראלי.    

Esession הינו אתר רשת חדש שנפתח לאחרונה לציבור הרחב. מה הוא מספק? קישור בין כל יוצר מרחבי הפלנטה עם חיבור לרשת לכל נגני העל והסשניסטים הכי טובים בעולם המערבי. נאמר שכתבתם שיר ואתם רוצים סולו מהגיטריסט של דיויד בואי,  את המתופף של מייקל ג'קסון והבסיסט של פיטר גבריאל. אם עד עכשיו זה נראה משימה בלתי אפשרית   מהיום אתם יכולים לקבל כמעט כל מוזיקאי שחלמתם עליו מבלי לזוז מהמחשב.

התפתחות סצינת האולפן הביתי גרמה שעשרות נגני סשן שכאלו הקימו אולפן ביתי ברמות שמקבילות לחלוטין לאולפני המיליון דולר של פעם,  כל מה שנדרש זה לבדוק מתי הם זמינים בחודש הקרוב, לשלוח להם את הבסיס של השיר שאתה רוצה שהם ינגנו בו, להבהיר להם מילולית מה אתה פחות או יותר רוצה (וסביר להניח שלרוב הם ידעו יותר טוב ממך, כי הם בכל זאת עשו אי אלו תקליטים ויש להם סאונד וסגנון מאוד מסויים שהם התמחו בו. ומן הסתם בגללו אתה פונה אליהם )  וכל מה שנשאר זה לחייב את כרטיס האשראי שלך.

מעבר לכך נאמר וחשקה נפשך בנגן קוטו אותו נבל יפאני יחודי. ומה לעשות שאתה גר בישראל? כל מה שעליך לעשות זה פשוט לפנות לEssesion לסקציית הנגנים המיוחדים, וכל הכלים המוזיקלים הביזארים ביותר שאתה רוצה קיימים לפניך. מתזמורת סימפונית דרך חובט מונגולי בעיזים ועד נגן כוסות מים. הכל זמין בכמה קליקים וגדולרים.

האם היקום המוכר לנו השתנה בזה הרגע? סביר להניח, שכן הוא משתנה כל הזמן. האתר הזה הוא מהפכה רצינית שעוד יותר מבטלת את אלמנט המרחב הגיאגרפי המוכר לנו. אין שום מניעה ליוצר בעל אמצעים לעשות את דיסק החלומות שלו עם כל ליווי מוזיקלי שהוא רוצה. מגוון השילובים האפשריים הוא אדיר, ואם אין לכם אולפן ביתי או אפילו אין לכם רעיון מה בדיוק אתם רוצים ואתם צריכים מפיק מוזיקלי שיפיק אתכם, גם לכך דאגו אנשי אי-סשן. אם כל מה שיש לכם זה רק רעיון לשיר הרי שמחכים לכם עשרות מפיקים זמרים ואולפנים שישמחו לתרגם את הרעיון שלכם לגלי קול נעים. כל מה שאתם זקוקים לו זה כסף – והרבה.

תהנו מהעולם החדש. הוא הורג לחלוטין את האוטנתיות הגיאוגרפית ומעמיד את תיאוריות הזמן והמרחב של בחטין במבחן קשה, אבל תרצו או לא הוא כבר כאן.