היא חולמת שהיא גברת
     אבל היא בסך הכל אשה
     כזו שמדי ערב,
     מטאטת אל תחת שימלתה
     את התשוקות המכונפות שלה
     חדי הקרן מזכוכית
     האצבעות שנמשכות למטה 
     במסלולי חלזונות מריריים
     כן היא חולמת שהיא גברת
     אבל היא בסך הכל אשה

     וכל לילה היא מתפשטת
     אבל אף פעם איננה ערומה
     גם כשבתוכה היא משוטטת
     סביב גבעת דגי הדגן  
     עם שדוני התחרה שלה 
     שממלאים בקש את חסרונה
     את הפצע שפעור בה
     למשהו שעוד לא קרה
     כן, היא חולמת שהיא גברת
     אבל היא בסך הכל מין אישה
     כזאת שלא מובנת, אפילו לעצמה.

 

 

 

 

 

החריקות בראשך נובעות מהעובדה שהתקליט שאני מנגן לך שרוט מעבר ליכולתו של מישהו לאחות, זוהי הנקודה בה מסתרייך הנשיים כבר אינם יכולים לשמש לך כמגן. זהו קו פרשת המים הממקם אותנו משני צדדיה של מראה שבורה. אני מרגיש את הערווה שלך היא מוחשית ואני יכול להריח  אותה עד כאן. הסדק המוזר הזה בין הרגליים שבתור ילדה חשבת שיוכל להחזיק בתוכו את כל הפרחים שבעולם, וממנו את מדממת עכשיו,כי פעם בחודש ירח אכזב מזכיר לך שזה היה הנהר ומפה זה הים.  
אני חודר אותך טוב מדי, בקלות, כמו מכחול ירוק של שינאה. מציץ לתוכך, מטפס על שוליה הסהרורים של נשמתך התחתונה, מזהה את הכמיהה הזאת בקצה הבטן, את הפצע שפעור בך למשהו שעוד לא קרה ואומר לך בשקט שזו לא ארוטיקה, אלא קאניבליזם גרידא

 

 

 

 

מעבר לכתף ידה החמה מדגישה את הצל שנופל מעיניה,
"יש לך דרך עם מילים ועלים "היא לחשה לתיקרה
ואני שהתבוננתי אל תוך שפתיה, אל מעון הלילות שבין רגליה   
עם שאריות הרוק שבפי המיובש ירקתי לתוכה
"נכשלתי"  נהמתי  "לא הצלחתי לאהוב "
"לא נורא" היא גנחה – "עכשיו יש לך הרבה מילים לכתוב"