"כולם יודעים שהספינה דולפת, כולם יודעים שהקפטן שיקר,

                ולכולם יש את ההרגשה השבורה הזו כאילו אביהם או כלבם זה עתה  נפטר ".   

 

                                          (לאונרד כהן – שימו את השיר ברקע )

                   

שלום לכם.

מי שמכיר את המקום הזה יודע שאני לא כותב על פוליטיקה, אולם בחייו של כל אדם מגיע הזמן שבו הוא מסיר את האוזניות שעל אוזניו ומבין שהרעש העצום מבחוץ חודר לו אל תוך המוזיקה, ואפילו האוזניות הכי טובות בעולם לא יגנו עליו  מפני הסערה שמתקדרת באופק . 

 זו טעות גמורה לחשוב ששביתת הסטונדנטים הנוכחית היא על גובה שכר הלימוד. העלאת שכר הלימוד הוא רק תסמין נוסף במה שמצטרף לדאגנוזה חמורה מאוד – המדינה שלנו חולה. היא חולה מאוד וזו מחלה קשה.  

המחלה שלנו היא האדישות לכל מה שהוא לא אנחנו. אנחנו –  במובן של המשפחה, אנחנו במובן של החברים אחר כך החברה מהעבודה מהפלוגה מהכיתה,  מהקורס, מהשכונה מהעיר, מה שתרצו. אבל בסופו של דבר אי אפשר להתעלם מזה שמגיע שלב שבו אנחנו מצקצקים בלשוננו ואומרים אוקי זה עצוב ומצער אבל זה לא נוגע לי.  

השגרה השוחקת שבה אנו מתנהלים מרגילה את עיננו לאפלה הנופלת עלינו מדי יום ביומו.  אנו כל כך רגילים לזה שזה כבר לא מטריד אותנו שאנו מסיטים  את מבטנו הצידה בכל פעם שאנו רואים את האיש הגוסס באמצע הצומת רק מפני שאנחנו מניחים שזו לא בעיה שלנו ושמישהו אחר כבר יבוא להציל אותו. 

הדרך שבה אנו מדחיקים הצידה את העובדה המדהימה שהמדינה מסירה אחריות מכל דבר שקשור לנתיניה שאינם נמנים עם העשירון העליון, כי ולם יודעים שההפרטה המטורפת של חיי אדם לשקלים היא הסרטן שמקנן בגוף המדינה. כולם יודעים שמה שמתחיל בשיקולי תועלת וכדאיות של הפעלת אמבולנסים לישובים מרוחקים נגמר בלהשאיר פצועי מלחמה לגסוס למוות בשטח רק כי זה לא רנטבילי לצייד את החובשים בתרופות או לבזבז שעות טיסה של הליקופטר יקר רק בשביל הסיכוי הקלוש להציל חיי אדם. כי כולם יודעים ומדפדים קדימה בעיתון אל מול הידיעה שבכל יום ויום נגזלים פה כספים של ניצולי שואה,  וכולנו יודעים שיש משהו רקוב מאוד ברחוב אבל אנו ממשיכים לאטום את אפינו בבית, ממתבצרים מסתגרים  מאחורי הדלת מחזיקים בה בכוח כדי שהסרחון הגואה מבחוץ לא יכנס, ומניחים שזה לא נוגע לנו ישירות.

אבל אנחנו כאן והיום זה עכשיו,  וכל זה קורה בכל רגע מסביבנו.

 הספינה הזו טובעת והקפטן אכן שיקר. כולם יודעים שהמלחמה נגמרה וכולם יודעים שהטובים הפסידו, המגיפה בדרך ואם נמשיך לחכות שמישהו אחר יעשה את העבודה הזו בשבילנו האדישות פשוט תאכל אותנו אחד אחד 

לאחדים היא תגיע מהר יותר , לאחרים זה יקרה יותר לאט, אבל אי אפשר לברוח מזה. איש איש בתורו יאכל בידי האדישות הזו. כי מחלת האדישות היא הקשה מכולם לריפוי. כל מה שנחוץ לה בכדי להשמיד אותנו רק דבר אחד  – פשוט לא לעשות כלום.   

אף אחד לא יבוא להציל אותנו, אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו. 

כל מי שהיה בבאר שבע ביממה האחרונה מבין שהשביתה של הסטודנטים שהתחילה בתור משהו מאוד נקודתי הולכת והופכת למשהו יותר גדול מזה.

העובדה שלמרות כל הנסיונות הנואשים של הממשלה וסוכניה הבזויים  (ועד ראשי האוניברסיטאות ) לשבור את רוחם של מי שבסך הכל רוצים את הזכות לקבל השכלה במחיר סביר ( ואיפה אנחנו ואיפה המדינות שבהם חינוך אקדמאי הוא בחינם בגלל שכולם יודעים שבלי השכלה אין עתיד.. ) השביתה רק הולכת ומתעצמת מלמטה מהרחובות, מהאנשים שעוצרים ושואלים את עצמם מה לעזאזל קורה במדינה שלנו ?

השביתה הזו הולכת וצוברת תאוצה מרגע לרגע בגלל שכולם מבינים ויודעים שזו בהחלט יכולה להיות העמדה האחרונה בדרך ארוכה של עמדות שנזנחו הופקרו והוקרבו על מזבח "תשמע אתה צודק ברמת העקרון אבל ברמה האישית לא כדאי לך להלחם על מה שאתה מאמין בו…עזוב אותך בוא תאכל פיצה למה לך להקריב מעצמך בשביל הכלל". 

אם נשבר כיחידים בגלל האיום הזדוני של ראשי האוניברסיטאות לביטול הסמסטר, נוכל באותה מידה לוותר על כל זכויתנו כבני אדם חופשים. אם ישברו אותנו אחד אחד דרך הכיס הפרטי שלנו הם גם ישברו אותנו כקבוצה פעם אחר פעם.  אנחנו חייבים לשנות את המצב. אנחנו חייבים להוכיח שלמרות שכולנו אינדבדואלים אנחנו גם חלק מקבוצה של אנשים שרוצה לשנות. 

לכן מוקם היום אוהל מחאה בלב קריית הממשלה בבאר שבע (נוסעים ברחוב הראשי של באר שבע עד שרואים את בית המשפט ענקי ולבן ופונים שמאלה ושם אנחנו נהיה ) . מעבר לזה שזה צעד חשוב מאין כמוהו, אתם מוזמנים לבוא להופעת תמיכה בהמשך השביתה ובעדוד הסטודנטים שתתחיל היום בשעה 19:00  ברחבת היכל הצדק – בית המשפט בבאר שבע. כי אין מאבק צודק מזה כרגע.  

אני פונה אל כל אחד ואחד מכם ומבקש שתעשו את כל שביכולתכם להפיץ את העניין ולבוא ולתמוך במאבק הזה.

חשוב לנו שתבואו כדי להראות שיש גבול לכמה שניתן לדרוך עלינו. 

גם אני ישבתי במשך שנים על הגדר – רגל פה רגל שם וכל מה שקיבלתי זה כאב ביצים. עזבו אתכם מהשטויות בואו לבאר שבע ותראו לכל מי שמתבונן שיש רגעים וזמנים שבהם אנו חייבים להביע עמדה ולהגיד די .

 

היום החל מהשעה שבע בערב יתקיימו הופעות של נדב אזולאי איתי בלטר, להקת פונץ' עם יוסי בבליקי ואנוכי. אולי יהיו עוד כמה הפתעות חיוביות בדרך. באמת שהכל אפשרי כרגע, אבל יאללה בואו גם אתם זה חשוב אבל גם יהיה כיף  :). 

 

מעבר לזה אני מתנצל בפני כל החברה שמגיעים להרצאות על המוזיקה במאה העשרים – היום לא תתקיים ההרצאה כמתוכנן. פרט לזה אם יש לכם יכולת סיוע לוגיסטית (מכוניות שיובילו אנשים וציוד הגברה, יכולת לארגן מים קרים שלטים וכדומה )  ואתם מעוניינים לעזור כתבו  לי למייל או צרו איתי קשר ב 077-7644218. מעבר לכך אמנים שרוצים להופיע ולתמוך בשביתה החיונית הזו מוזמנים להתקשר אלי גם כן. אנו בהחלט מתכננים להמשיך עם ההופעות האלו גם מחר.

 תודה רבה לכם.

 יום טוב.