שיר אחד ביום – ג'ורג' בוש ו- U2 – על המוזיקליות של המילים עצמן.

 

זה מסוג הדברים המוזרים האלו ששולחים במייל אחד לשני. רעיון מבריק, לקחת את הציטוטים של בוש מתוך הנאומים שלו ולערוך אותם יחד לשיר של U2. אנטי מלחמתי והכל.

עד כאן זה רק משעשע, ותו לא.

אבל אז שמתי לב לעובדה שבוש שר/מדבר בצורה שנשמעת כמעט כמו המלודיה של השיר ומאחר ואני לא חושד בבוש שהוא מעריץ U2 מאוד מפתיע לגלות כמה שפת הדיבור שלו מקבילה למלודיה שבונו וU2 רקחו לצרוף המילים הזה. .

מאחר והמילים נלקחו מהמון נאומים שלו ומבלי שינויים פרט לעריכת זמן וקצב, גרם לי הדבר לחשוב על תיאוריה שיש לי מזה כמה שנים.  עד כמה שאני מעריך מלחינים גדולים, בסופו של דבר,  שירים טובים פשוט לוקחים את המוזיקליות שיש כבר במילה או צרוף מילים, מחדדים אותה ומוציאים אותה החוצה.

אחד הדברים השנואים עלי ביותר זה האונס שמלחינים מסויימים עושים במילים רק כדי שיתאימו למנגינה, זה הכי גרוע שיש. אם זה נשמע מאולץ – זו בהחלט מכה קשה. לא ניתן דוגמאות – פשוט יש כל כך הרבה

שפטו בעצמכם.

.

 

 

שבת שלום.

 

תגובות

  1. תמונת פרופיל של אודי שרבני

    גדול
    חסר רק סיומת יודל שלו כמו של בונו באותה תקופה, והנה הוא יעשה עם בי בי קינג דואט…

  2. תמונת פרופיל של בקצה מערב

    מעבר למוסיקה הגאוניות היא גם בלקלוע למלים של פוליטיקאים
    מדהים כמה הדיבורים על מלחמה, לא חשוב איזו והיכן, נשמעים ומכובסים דומה

כתוב תגובה לאודי שרבני לבטל