מוות ל- MP3 !!!

אנחנו חיים בעידן סאונד מוזר. אם נסתכל על זה בפרספקטיבה היסטורית יוצא שאנחנו חיים בעידן הראשון שהולך ומתדרדר אחורה מבחינת איכות הצליל שאנו שומעים.  אחרי שחציה השני של המאה העשרים הוקדש כולו לשיפור מדהים באיכות השמיעה והשימור של המוזיקה. (המעבר ממונו לסטראו, מתקליט לקומפקט דיסק, ולא נכנס לויכוח כרגע מי מהם באמת נשמע יותר טוב ולמה. זה נושא לדיון ארוך ומעניין בפני עצמו אבל לא עכשיו. ) הרי שמאז 1999 (תחילת עידן הנפסטר) העתיד פשוט נשמע רע. למעשה רע מאוד.

בואו נזרוק את זה על השולחן כבר עכשיו. ישנם שלושה גורמים שאשמים בקטסטרופה הקולית הזו. הראשון הוא פורמט הMP3 השני היא חמדנותן של חברות התקליטים והשלישי הוא מלחמת הווליומים שמתנהלת בשקט הרחק מעיני הציבור מזה כמעט עשור בחדרי המאסטרינג מסביב לעולם ורק על הנושא הזה יבוא מאמר אחר בקרוב מאוד.  

אולם מבין שלושת הגורמים קבצי הMP3 הם האשמים המרכזיים. טיימינג בחיים זה הכל והעובדה שאי שם בסוף שנות השמונים החלו לפתח חמישה חוקרים במכון פראונהופר פורמט  שיכווץ אודיו דיגטלי "ללא, או עם מעט איבוד" לעשירית מגודלו המקורי. השימושים היו רבים – העברת מידע בטלפון, שימוש צבאי, הקלטות שיחות. בראיונות שנתן אבי הMP3 ; קרל היינץ ברנדרבורג – שהגיע כמו יותר מדי אנשים בתחום האודיו הדיגטאלי מתחום המתמטיקה ולא מתחום המוזיקה – הודה שכיווץ קבצי מוזיקה לא היתה העניין המרכזי שלהם בפיתוח. לצערנו שומעים את זה היטב. 

 הדיאטה הענקית שעשה פורמט הMP3  לאודיו הדיגטלי הגיע בטיימינג מעולה.  הרשת שהתפשטה לכל עבר לכדה יותר ויותר אנשים שאחרי שגמרו להוריד תמונות פורנו באיטיות משוועת (בכל זאת יש דברים יותר חשובים ממוזיקה, לא ?)  רצו לשלוח שיר מגניב להוטמייל של החבר. 

כיווץ ההרואין-שיק שבו מעך הMP3 כל שיר שעבר דרכו הסתנכרן נפלא עם רזון הביטים של התקופה ורוחב הפס הצר (2 ביטים בשניה זוכרים ?) שבו בכדי להוריד שיר היית צריך לוותר על כמה שיחות טלפון חשובות שאמאבא תמיד התעצבנו ולא הבינו למה הטלפון תמיד תפוס ומה זה כל צווחות הלטאות המעונות שבוקעות מהחדר שלך ומשפופרת הטלפון בכל פעם שהתחברת לרשת. 

כשהגיע הנאפסטר והיה לתוכנת שיתוף הקבצים הפופלרית הראשונה,  התקבע פורמט הMP3 סופית בתור הסופרמן הסוציאליסטי, צ'ה גווארה של המוזיקה, האייג'נט פרובוקטור של העידן החדש במוזיקה הפופלרית. מתחת לכובעו השחור והמפורסם של שון פנינג –  אולי האיש עם הכי הרבה מזל וחוסר מזל העתיד נראה טוב למדי. כדרכן של מהפכות – ההתחלה היתה נפלאה.  אנארכית חסרת כל הכוונה ממסדית, מלאה באלטרואיזם משונה  (שאני אתן לכל העולם להעתיק ממני את כל הדיסקים שלי? לכולם? שאני אתן ? ש-א-נ-י- אתן  א-ת  כ-ל  מ-ה  ש-י-ש  ל-י  ח-י-נ-ם? סבבה קחו – הכל!!!)  ומלאת תקווה לעתיד אוטופי וטוב יותר.

בזמנו כתבתי על העניין שנפסטר הפכה  את המושג נדיר, לנדיר בפני עצמו. לפתע בוטלה ההגמוניה של כל מיני פוליטרוקים שקיבלו את כל הדיסקים ליד מחברות התקליטים וקבעו מה יהיה או לא יהיה בפלייליסט. ומה אתה יכול או לא יכול לשמוע מבלי להוציא כמה עשרות שקלים (מחיר של סידי מקורי אז היה בין 80 ל90 ש"ח. וסידי לצריבה עלה כ-50 ש"ח שימו לב זה המחיר ליחידה אחת!!! אכן עידן רחוק…),  והיה לי ברור כשמש שאו-טו-טו הולך להעלם סופית שוק התקליטים הנדירים בכמה מאות שקלים. כמה שטעיתי.  עשר שנים אחרי הפלייליסט שולת!1 ומחיר התקליטים הנדירים בEBAY רק עולה כל הזמן.

אבל נאמר שבזה היו מסתכמות כל צרותינו. הצרה המרכזית היתה ונותרה – הפורמט החדש.  כל העולם ואחותו הקטנה החלו להעביר את כל הסידיז שלהם לMP ושלחו את הדיסקים עצמם לרוטציה בחנויות יד שניה. או מקסימום השאירו אותם כקישוט אסטתי בסלון. כמו אנשים שקונים ספריות מוכנות מלאות בקלאסיקות שאף אחד לא קורא, ככה נותרו הדיסקים מזכרת למכובדות העבר, או כך חשבתי. 

טוב אמרתי לעצמי. עידן מגניב.  אנשים יורידו את כל השירים, וכשיאהבו את האלבום ילכו לקנות את הדיסק בחנות. הרי אף אחד לא באמת יכול להקשיב לדלות החומר הזו ולהנות ממש?  אוטוטו יעבור עולם האודיו לפורמט דיגטלי חדש שיתקן את כל עוולות שנות השמונים עם הקומפקט דיסק וה16 ביט על 44.1 קילו, שמה לעשות היה פורמט לא מושלם שהגיע מוקדם מדי לסידי כי  זה לא באמת מספיק וכולם יודעים את זה,  אבל מזל שעכשיו עם כל הסראונד והדיוידי יהיה אפשר להוציא דיסקים באיכות גבוהה הרבה יותר של 24 ביט על 96 קילו לשניה שנשמעים כמו שצריך. וסוף סוף המוזיקה תשמע כמו שאני שומע באולפן עם מובחנות גבוהה וסטראו שאתה יכול לשוטט בו כמה ימים בין שמאל לימין, ועומק שאתה יכול לקפוץ לתוכו ראש, ושירה שגורמת לך להתאהב בזמרת עם כל החדות המאושרת של אוברטונים גבוהים ויפים ובאסים מלאי שמחה.   

אוקי אני יודע אני אידיוט אופטימי. לא רק שזה לא קרה הכל התהפך אחורה. 

 

הההמולה הקבועה של שיפור באיכות האודיו נעצרה לחלוטין בגלל הMP3 , גם כשהמפתחים עצמם הבינו והודו בגודל הבעיתייות שבפורמט המועך והממציא צלילים שלא קיימים בהקלטה המקורית תוך כדי, והציעו פורמטים חדשים משוכללים ויותר טובים, כבר לא היה למי להגיד את זה. כולם הלכו להוריד שירים בקאזה ולקנות גאדג'טים שנשמעים רע אבל מכילים הרבה. העולם בחר בMP3  ואנשים מעדיפים להוציא 2000 ש"ח על אייפוד מעוצב מדהים שנשמע רע, עם אוזניות שרק מבהירות כמה רע זה נשמע בעוד 200 דולר, במקום לקנות דיסקמן פשוט ב200 – 300 שקל שנשמע מיליון שנות צליל יותר טוב. אה כן עם האייפוד לא צריך לסחוב דיסקים ממקום למקום. הם לא הולכים לאיבוד והם הרבה יותר קטנים לסחיבה.  מי שיכול להסביר לי למה זה לא עובד ככה בתעשיית הבגדים (מתי היתה הפעם האחרונה בה שמעתם מישהו או מישהי לצורך העניין אומרים שהמעיל הזה כבד להם ולכן הם הולכים עם ביקיני במקום? חוץ מבוראט!!!) יבורך וויזכה לטריפ לירח על חשבון סוני ובארטלסמן.

אבל ברצינות איך קרה שאיכות סאונד גרועה הפכה להיות הבון טון של העשירים והעניים כאחד? אני מבין את הצורך ההמוני בלשמוע הכל בחינם, אבל למה שאנשים שיש להם כסף להוציא על מותרות, אותם עשירים שפעם וגם היום היו קונים מערכות סטראו ב100,000 ש"ח (וושומעים בהם MP3 ), אלו שביבי חפץ כל כך בשלומם בשם הניו-ליברליזם הכלכלי, למה הם לא הפכו את קניית הדיסקים לסמל ססטאטוס?. למעשה בצורה מוזרה סמל הסטאטוס החדש הפך להיות האייפוד. המדיום הוא המסר? לא – המדיום מסרס זה מה שיש. וחינם הפך להיות סמל סטאטוס.

עידן מוזר מאוד מאוד כבר אמרנו ?

 

 

החמדנות של חברות התקליטים הגדולות (שהיתה שם מאז ומתמיד)  למקסם רווחים על חשבון הקסם המוזיקלי החלה לצאת משליטה במעבר לקומפקט דיסק. החברות בגיבוי המגזינים וקובעי הדעת בעולם יצרו שיח ז'ארגוני מלא מושגים יפים כמו ביטים וקילוהרץ והמילה לנצח, ומכרו לציבור את השקר הגדול של שנות השמונים (אחרי זיפ) הסידי הוא הפורמט האידאלי האיכותי והנכון ביותר לשמיעה איכותית של מוזיקה, ומי שקונה דיסק יכול למרוח עליו ממרח שוקולד והוא עדיין ינגן את הסידי ולכן המוצר הזה חייב!!! להיות יקר.

הדבר שיצר לחברות רווחי ענק בשנות השמונים והתשעים הוא גם מה שיצר בסופו של דבר משבר אמון ענקי בין הציבור לחברות התקליטים כשהתגלה שדיסקים נשרטים, שהצבע שלהם דולף מטה אל הדיסקית ולא מאפשר את נגינת הסידי, שכל חירור קטן או התחמצנות יתר תוקעת את הקומפקט מלנגן ושבתכלס יש רימסטרינג!!! עוד פעם תקנו את הדיסק שקניתם כי ההוצאה הראשונה שלנו לא היתה כל כך טובה מבחינת ההעברה הדיגיטלית – אה כן ויש שם גם טרק בונוס של ג'ים מוריסון מגהק, וכמה תמונות חדשות של הדורז…

אין ספק שהנוכלות של חברות התקליטים פגעה בהם כבומראנג והעידן הנוכחי הוא בפרוש עידן שבו הן משלמות על חטאי ההיבריס מהעבר. יותר מכל יעידו על כך המאבקים הסיזיפיים שלהן לעצור את הקדמה. הרגו את הנאפסטר – קמה הקאזה הרגו את הקאזה בא האימיול והסולסיק והדיסי פלוס פלוס והביטורנט. כך שבסיכום ביניים ניתן בקלות לומר שהRIAA – אותה התאגדות חירום של חברות התקליטים לטיפול בכל עניין ההורדות "הלא חוקיות"  הפסידה באופן סופי וסופני. העולם מוריד שירים, והרבה.

 

 

עכשיו יבואו הנשמות הטובות ויגידו את הטענה המקובלת – אבל לא שומעים הבדל בין MP3 ל CD, ואני אשאל אותם שאלה פשוטה – מתי היתה פעם אחרונה ששמעתם את הCD המקורישל איזה אלבום בכדי להשוות ?

האמת היא שבהאזנה אקראית שמתבססת על הזכרון של השיר ולא השוואה נקודתית בין השניים – אכן אין הבדל השיר נשמע דומה למקור. אולם אחרי עשרות פעמים בהם הדגמתי לתלמידים שלי את ההבדל בין הפורמטים אני מוכן לערוב לכם שבהאזנה מודרכת אין מי שלא שמע את ההבדל (וכן גם ב320 KBPS יש הבדל) . 

מעבר לכך השנים האחרונות מתפרסמים לא מעט מחקרים לגבי חויית ההאזנה למוזיקה מכווצת וכולם ללא יוצא מן הכלל אומרים דבר אחד – איבוד המובחנות והעומק של השיר (שזה אחד הדברים הראשונים שMP3 הורג ) גורמים למוח שלנו עייפות מצטברת גדולה הרבה יותר מהר. כמעט כל הנחקרים ששמעו מוזיקה מכווצת לאורך זמן רב,התלוננו על מחושים בראשם ויכולת ההאזנה שלהם היתה קצרה משמעותית מנחקרים ששמעו מוזיקה לא מכווצת.אבל עזבו מחקרים – בתכלס MP3 נשמע פשוט מת – אין גבוהים אין חדים הבאסים מרוחים ואם יש משהו שמתחיל להטריד יותר מכל זה העובדה שהטרנד החדש באולפנים הוא לבדוק איך השיר שעליו עובדים נשמע בתור MP3 כי ממילא "ככה ישמעו אותו כולם…." ואז הטכנאים נאלצים לפצות על הפורמט המחורבן ומקצינים את המיקס בשביל שבפורמט הזה הוא ישמע יותר טוב. מבחינתי זה כבר אחרית הימים.     

המצער הוא שמה שהיה צריך לקרות מבחינה טכנולוגית עכשיו – קרי המעבר לפורמט אודיו דיגיטלי באמת טוב  ועמוק באיכות של 96 קילו הרץ על 24 ביט שיחליף את הקומפקט דיסק הישן והבעייתי ויביא אותנו לחויית שמיעה באמת באמת מוצלחת (מנסיון אין יותר כיף מלשמוע מוזיקה  ב96 קילו על 24 ביט כמו ששומעים באולפן. זה פשוט מחיה את המוזיקה למימדים של ממותה) ולמרות הנסיונות הנואשים של החברות  גם הSACD וה DVD שניסו לעבור לפורמט החדש – נחלו כישלון מהדהד בגלל חוסר הענות הקהל. 

שפופי קומה וחבולות, מוכות בכיסן עד עפר, עומדות חברות התקליטים כנוכלים עממיים שהוקעו קבל עם ועדה ועכשיו הם אפילו לא באים לנסות למכור שוב את תרופת הפלאים שלהם. למרות שהפעם היא באמת באמת עובדת. אף אחד כבר לא מאמין להם.  יש מים מלאי כלור בברז אז למה לנו לקנות מכם את נקטר האלים? רמאים.

עכשיו חוץ מזה שרציתי לשחרר את מה שמפריע לי, למה כתבתי את כל זה ? אה כן נזכרתי. לאחרונה נתקלתי בפורמט כיוווץ באמת מצויין. פשוט הכי קרוב למקור ששמעתי. זה עדיין מכווץ את המוזיקה וזה עדיין אובדני ובעייתי אבל הרבה, הרבה, הרבה, פחות מהMP3. אני יודע שזה לא קל לעשות את המעבר והשינוי הזה כי כל העולם כבר מתבסס על הMP3 אבל תנסו אתם להתחיל ולשנות כשאתם מקודדים דיסקים וגם תתחילו לחפש את שם הקובץ עצמו כשאתם רוצים להוריד דיסקים. 

קוראים לפורמט MPC  והוא תוצאה של פיתוח בקוד חופשי, הוא חינמי, והכי חשוב הוא באמת נשמע הרבה יותר טוב מכל הכיווצים ששמעתי עד היום (ההמתחרה היחידי שלו הוא  ה-OGG VORBIS ולמרות שגם הוא טוב אני מעדיף את הMPC ) והחברה שמפתחת אותו כיום היא MUSEPACK, לכו להוריד את הפלאגינים לכל נגני המדיה הסטנדרטים של ווינדוס וכדומה ותתחילו לחפש את הסיומת MPC בכל הורדה של קבצים זה יעשה לכם טוב באוזניים וככה נוכל להכריז כולנו מוות לMP3!! יחי הMPC!!  (אבל רק עד שנעבור לאודיו דיגטלי באיכות גבוהה באמת… )   

תגובות

  1. תמונת פרופיל של מואיז

    אבל הטענה שלך שעד ה אמפי3 היה ניסיון לשפר מגוחכת.

    הקומפקט דיסק יורד מאיכות התקליט בכמה עשרות אחוזים, למעשה מאז 1980 הנוחות של הפורמט גברה על איכות הצליל כי רוב האנשים לא מחפשים צליל באיכות מאוד גבוהה. גם בעידן הפטיפונים מעט אנשים התשמשו במערכות ברמה גבוהה.

    בשנים האחרונות היו שני פורמטים ברמה גבוהה, ה SACD וה DVD שוגןם. שמעתי את שניהם במערכות מעולות ולמען האמת לא התרשמתי. נראה לי שהצליל הדיגיטלי הוא מבוי סתום והוא מראש פשרה למען נוחות על חשבון האיכות, וזה כנראה לא ישתנה בעתיד.

  2. תמונת פרופיל של אורן

    והאמת שאני מעדיף את הסאונד של התקליט….

  3. תמונת פרופיל של NY

    רוב האנשים היום לא טורחים לקנות מכשיר CD, אלא שומעים דרך ה-DVD שלהם. אם חוויית השמיעה של מכשיר CD טוב היא סבירה (ואני בהחלט בעד מעבר ל-24 על 96K, למרות שאני מודה בבושה שבאולפן שלי אני עובד עדיין ב-44.1 מטעמי חוסר-אהבה להמרת-תדרים לפני הצריבה ל-CD), הרי שברובם המוחלט של ה-DVDS הממירים פשוט מזעזעים. תוסיף לזה את הנטיה של כולם להאזין ל-MP3 ב-128KBPS ותקבל זוועה אמיתית. ולא רק בבית: DJ's של חתונות , מוסיקה בבתי קפה ובפאבים, כולם משתמשים ב-MP3.
    כתבת לגבי מיקסים שנעשים מתוך התאמה ל-MP3, וזה באמת נורא, אבל בארץ יש בעיה גדולה יותר: כולם ממקססים – וממסטרים – כדי להתגבר על הקומפרסור של גלגל"צ. זו, לדעתי, הזוועה האמיתית.

  4. תמונת פרופיל של רוני

    איך שאני לא שומעת הבדל אלא אם אני עושה השוואה ישירה בזמן אמת, אבל העניין של כאבי הראש הותיר אותי מגרדת את פדחתי בבלבול.
    מה, באמת? איך מסבירים את הדבר לזה? האם הדחיסות מייצרת צליל אחר? האם המוח שלנו לא מחבב את השטוח? מה זה??

  5. תמונת פרופיל של ran

    זאת מזמן
    OGG, MPC,APE והמלך החדש flac
    http://flac.sourceforge.net/

  6. תמונת פרופיל של אבינועם

    פעם, קנית תקליט, ישבת איתו איזה תקופה(בהתאם לכיס) וטחנת לו את האמא.

    הזילות והזמינות ש ה MP3 יוצר גורמות לכך ששומעים טונות של מוזיקה בלי להתעמק בה. לפעמים רק לסמן V ולהמשיך הלאה.

  7. תמונת פרופיל של בועז כהן

    MP3
    אני שונא

    לתקליט יש גם את העטיפה – ערך בפני עצמו. סוג של מוצר תרבותי הרבה יותר. חלק גדול מחוויות ההאזנה של ילדותנו כרוך מבלי הפרד בהתבוננות אובססיבית בעטיפות הנפתחות (לד זפלין, קינג קרימזון) ובהיה במלים (TALK TALK) – תוך כדי האזנה למוזיקה עצמה.

  8. תמונת פרופיל של שי טוחנר

    ומה לעשות, עדיין יש לי אלפים כאלו מתוכם מאות שלא יצאו מעולם על תקליטור.

    ודויד, כרגיל, יופי של כתיבה. מלך!!

  9. תמונת פרופיל של אבנצור

    אגב, קראתי פעם שהוצאות חדשות של תקליטי וויניל (מ5 – 10 השנים האחרונות) נשמעות גם הן "שטוחות " יחסית להוצאות המקוריות. זה נכון?

  10. תמונת פרופיל של ערס פואטי

    הבעיה היתה בחברות התקליטים, הרסו את השוק שהיה להן, גידלו דור שלם ששונא אותן יותר משאכפת לו לשמוע מוסיקה באיכות גבוהה.

  11. תמונת פרופיל של גיאחה

    אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את הפתיחה של האלבום "מלודי נלסון" של סרז' גינצבורג בפורמט MPC, האוזניים שלי נזלו לרצפה מרוב אושר, ומדובר בקובץ ששוקל בדיוק כמו קובץ MP3 רגיל.

    אבל שימו לב להוריד גם תוסף לנגן המדיה שלכם (ווינאמפ או מדיה פלייר או מה שלא יהיה), כי רוב הנגנים לא יודעים לנגן מעצמם קבצי MPC, צריך להוסיף להם משהו קטן. זה שווה את זה.

  12. תמונת פרופיל של confused here

    Excuse my question – can you download the MPC files and burn them, as any mp3's, on a cd and simply play on a conventional CD player? will the end result be superior then?

    thanks

  13. תמונת פרופיל של מכבס ותולה

    מחזק את מה שאמרו פה למעלה,
    flac ו ape
    הם דוחסים ופורסים של מוסיקה דיגיטלית ללא אובדן מידע
    מלבד מה שכבר אבד בדגימה מאנלוג.
    יש פלאגאינס לוינאמפ.

    מעבר לזה, אני באמת מתגעגע לעטיפות הקרטון של הויניל. חלק מהחוויה אבד עם המעבר לדיסקים ולהורדות.

  14. תמונת פרופיל של אורי ס.

    לפעמים אני צריך להראות להורים שלי את ההבדל בין תמונות bmp לתמונות jpg. הם לא שמים לב להבדל. גם להבדלים בין דיסק לmp3 אנשים לא מודעים.

    לכשעצמי, תודה על ההפניה לפורמט החדש. האמת היא שאני מחפש משהו לגיבוי כל הדיסקים הישנים. לך תדע מתי תגיע השריטה.

  15. תמונת פרופיל של שחר

    אז באולםנים בודקים מראש איך השיר יישמע באמפי3 כי ככה כולם ישמעו אותו, ואתה מזדעזע עד עמקי נשמתך, ומה לגבי היצירות שנכתבו מתוך מחשבה על הקלטה במקום על אולם קונצרטים, או באולם קונצרטים המוני במקום בסלון המסוגנן של הארמון? אז האמפי3 פגם, אולי אפילו פגם משמעותית בחלק מהמוזיקה שאנחנו שומעים, אבל רובנו כבר לא נערים מתבגרים שיבלו שעות בבחינת העטיפה של התקליט, והזמינות הגבוהה של המוזיקה בפורמטים החדשים החזירה אותה למקום מרכזי בחיים של הרבה אנשים, אפשר לשמוע מוזיקה על המחשב בעבודה, אפשר לשמוע מגוון עצום של מוזיקה בדרך הביתה, באוטובוס או במכונית, אפשר להכיר אמנים חדשים. כן, יש מקום לפורמטים חדשים, בוודאי עם ההוזלה של זכרונות והרחבה של הפסים, וחשוב שפורמטים כאלה ימשיכו להתפתח, אבל כדאי לזכור שקודם צריכת המוזיקה היומיומית שלנו נעשתה בעיקר דרך שידורי רדיו באיכות מפוקפקת ועריכה טוטליטרית, ווקמנים עם אוזניות מחורבנות שממש לא משנה מה זורם אליהן או מערכות מיני מפוקפקות וכיוצא באלה.

  16. תמונת פרופיל של גיאחה

    למבולבל ששאל – לא שאני יודע. ברגע שאתה ממיר MPC לפורמט MP3, אתה בעצם מאבד את כל היתרון והאיכות וחוזר לקובץ MP3 רגיל. לגבי צריבה של MPC על דיסק – חושבני שמכיוון שהפורמט הזה עדיין די זניח, רוב תוכנות הצריבה לא יתמכו בצריבתו. עם זאת, אני מאמין שתוכנות קוד פתוח כן יאפשרו את זה.

  17. תמונת פרופיל של ישי בן-שימול

    פורמט הדחיסה המודרניים ובכללם mp3 ו- wma מתבססים על מודל השמיעה ותפיסת הצליל באוזן האנושית. מתוך כוונה טובה לצמצם את כמות המידע המאוחסן (ביטים) תוך פגיעה מינימלית (בהתאם לפרמטרים שונים בדחיסה) באיכות הצליל המתקבלת באוזן האנושית (כשזו מיוצגת ע"י מודל מיצוע ומיסוך של אלפי מבחני שמיעה שנערכו לבני אנוש שונים) מתבצעת הדחיסה של האות הקולי לפי מאפיניו בזמן קבלתו באוזן ולא בזמן ייצורו במקור (במקרה שלנו הפורס+המגבר+הרמקול\אוזניה) ובכך ממצעת את האיכות המקומית (של כל צליל בסביבת התדרים הקרובה שלו) לטובת "שיפור" באיכות הכוללת, כמובן בהינתן מגבלת קצב בצורה של ביטים לשניה.
    הסוד הוא מודל מתמטי של מנגנון השמיעה (הממוצע) ולכן בהכרח ישמע רע יותר לכל אחד, יחסיץת למקור.
    פקיימים פורמטי דחיסה מתמטיים גרידא (כלןומר ללא איבוד מידע) דוגמאת flac מחירם היקר הוא בגודל הקבצים המתקבלים ובחוסר היכולת לנגנם במכשירים ניידים.

  18. תמונת פרופיל של נדב

    (אני מתנצל מראש על כך שאני כותב את כל הז'ארגון באותיות עבריות, הפוסט מתבלגן לי כשאני מנסה להשתמש באותיות לטיניות. נראה שרשימות לא כל כך ידידותי לפיירפוקס)

    ראוי להבהיר שעם כל הכבוד לאם-פי-סי – והסימפתיה האוטומטית לקוד פתוח – קודם כל, זה עדיין פורמט שהוא לוסי, זאת אומרת, הוא לא משחזר את הטראק המקורי בצורה מושלמת. לטעמי זה גם שנוי במחלוקת אם הוא יותר טוב מאם-פי-שלוש. הסיבה שכל כך הרבה אם-פי-שלושים נשמעים רע זה בגלל שבד"כ עושים להם ריפינג עם תוכנות גרועות. ריפ שנעשה כראוי עם תוכנות כמו אי-איי-סי וליים נשמע נהדר, לטעמי. בכל מקרה, לא מומלץ לצרוב לא אם-פי-סי ולא אם-פי-שלושים לדיסקים, כי האיכות עדיין תהיה טובה פחות מהדיסק המקורי. הפורמטים היחיד שראוי להשתמש בהם במקרה כזה הם לוסלסים, כמו פלאק.

  19. תמונת פרופיל של avha

    לא.
    אבל יש הבדל בין אמ פי 3 לדיסק.
    יש, ושומעים כשמודעים לכך.

    רשימה מרתקת.

    אם פי סי?
    פעם ראשונה ששומעת..

    תודה רבה על התוכן והצורה.

  20. תמונת פרופיל של עוף

    את האוזניים

  21. תמונת פרופיל של שיי דילן

    יש באמת הבדל רציני
    בין הקידודים שהזכרתה מלמטה למעלה
    אגב אמ פי סי מתחיל לרוץ חזק באינטרנט כבר
    הרבה אלבומים חדשים יוצאים בפורמט

  22. תמונת פרופיל של מקס צ'פלין

    עשיתי פעם השוואות בין דיסקים מקוריים ל-MP3 שהורדתי, אבל לא שמתי לב לשום הבדל. אפילו לא ב-128 קב"ש. טוב, רק קצת, בגבוהים העליונים, כשהצמדתי את האוזן לרמקול, אבל אין לזה שום משמעות בתנאי ההאזנה הלא-סטריליים שבהם אני נמצא רוב הזמן. על עדשה כל-כך קטנה אין לי בעיה לישון.
    אני חושב שבקרב יותר מדי מוזיקופילים קיים סנטימנטליזם מוגזם ואפליה לא הוגנת לטובת הסאונד האנלוגי. אנשים שמתמוגגים למשמע חריקתה עמוסת הרחש והדיסטורשן של הקלטה ארכאית מהצד הלא נכון של המאה ה-20 מוכנים לזרוק כסא ברמקולים אם הצימבל בשיר הטרי שהרגע ירד בסולסיק הוא לא בדיוק בטון הנכון. "אין גבוהים אין חדים הבאסים מרוחים" – מי היה מעז להאשים בזה את הביטלס?

  23. תמונת פרופיל של קסטה

    לפני חצי שנה כתבתי חמשיר
    "לא אוהבת אמ.פי.3"
    וחטפתי על הראש, שמחה לראות שלפחות בבתגובות שכאן מזדהים

  24. תמונת פרופיל של א

    בגדול, זה נכון שהאם פי 3 מוריד מאיכות הצליל, ובמיוחד בקצבים הנמוכים זה הופך את המוסיקה לבלתי ראויה לשמיעה.
    אבל בשביל לצרוב 10 אלבומים על דיסק יחיד, ולשמוע בנהיגה במכונית שגם ככה היא קצת רועשת – הפורמט הזה מתאים בהחלט.

    וכן, הרבה מאוד אודיופילים אוהבים להתרפק בנוסטלגיה פלצנית על עיוותי הצליל שהתמכרו אליהם בילדות (פטיפונים ומגברי שפופרות) ולבוז לעיוותים קטנים בהרבה שמכניסות ההקלטות הדיגיטליות.

  25. תמונת פרופיל של שי שזיפי

    כבר לפני 5 או 6 שנים השתתפתי בדיון דומה, זה היה בימי התום של האתר אמברוזיה ואז חשתי כמו דויד ש MP3 מסמל סוף עידן של האזנה למוסיקה באיכות ראויה.
    אך דברים השתנו בתפיסותי עם הזמן וגם למדתי כיצד להוציא איכות סאונד טובה יותר מהפורמט באמצעות מיקס ומאסטרינג מתאימים בתוספת קידוד כהלכה שההרס שלו לאיכות הסאונד המקורית הוא מינימלי.

    כמות מול איכות?
    MP3 רבותי, הביא למהפכה בתעשיית המוסיקה כפי שהכרנו אותה עד לשנים האחרונות.
    הדרכים בהם הקהל צורך מוסיקה השתנו וחופש המידע (היחסי) מאפשר לנו בזכות הפורמט MP3 להחשף ליותר אמנים וסגנונות מוסיקלים מאי פעם.
    איכות הסאונד היא לא כל כך נוראית ואם התבצע קידוד כהלכה אז רוב המאזינים לא יבחינו בין ה MP3 ל CDA המקורי.

    גם כיוצרים, ה MP3 בתוספת ההתפתחות של רשת האינטרנט שיפרו מקצה לקצה את אפשרויות החשיפה שלנו וכיום אנחנו יכולים לחשוף את המוסיקה שלנו לקהל גדול וזאת מבלי להשתמש כלל במערכות שמוצעות לנו בתעשיית המוסיקה המסורתית.
    למעשה אין כבר צורך בתעשיית התקליטים במתכונת הקיימת, אמן יכול לשווק את המוסיקה שלו לקהל מבלי התיווך שהם מציעים ומבלי להדפיס אותה על מדיה כלל.

    אם נשווה את היתרונות מול החסרונות אז הפורמט המכווץ מנצח בגדול ולכן הקהל אוהב אותו ובוחר לצרוך את המוסיקה שלו כך, אנשים רוצים יותר מוסיקה ומוכנים להתפשר על איכות, זהו עידן של כמות וכן, יש פשרה על איכות והקהל מוכן לקבל את הפשרה הזאת.

    לגבי פורמטים כמו FLAC ו APE, הם יותר למוסיקאים ויוצרים מאשר לקהל הרחב מכיוון שיכולת הכיווץ שלהם היא מינימלית.
    למעשה FLAC הוא בעל יכולת לכווץ בסך הכל שליש מגודלו של הקובץ המקורי והתוצאה עדיין נשארת גדולה (אך ללא איבוד איכות כלל).
    אני משתמש ב FLAC כאשר אני רוצה להעביר ערוצים בפרוייקט לשותפים ליצירה דרך האינטרנט ואיני רוצה לאבד איכות.

    לגבי תקליטי וייניל
    האהבה לאיכות הסאונד שלהם נובעת בעיקר ממניעים רומנטים אך למעשה זהו פורמט נחות כמו הרבה מהפורמטים האנלוגים.
    איכות הסאונד מעולה רק בפעם הראשונה ששומעים את התקליט אבל כל האזנה נוספת שוחקת את התקליט, הורסת את איכות הסאונד שלו ומוסיפה רעשי לוואי, קבצי ה MP3 (או בכלל פורמטים דיגיטליים) נשמעים בדיוק אותו דבר בכל האזנה.

    בסופו של דבר כל אחד בוחר כיצד לחוות את המוסיקה, לי אין בעיה להנות מאד מאלבומים ב MP3 שקודדו טוב ואחרים מתענגים על הסאונד הרומנטי שבוקע מתקליט, בעני הכל שטויות חוץ מהתוכן המוסיקלי עצמו.

    🙂

  26. תמונת פרופיל של yogev

    הכל יפה ונחמד וכולכם צודקים…
    אבל, איך הופכים MP3 לMPC ?
    והשאלה היותר חשובה בתור אחד ששומע הרבה מוזיקה בנגן הMP3 שלו…
    האם יש נגן שיודע לנגן שירים בפורמט MPC??

  27. תמונת פרופיל של מאור

    אין לי דרישות גבוהות,
    ואין לי אוזניים של פיל.

    נהנה מה MP3 Uואין לי בעיה כלל!
    לא מבין מה אתה מתלונן.

    תחי הקידמה.
    http://sababadc.com

  28. תמונת פרופיל של mr. big ears

    check the reviews, it is better then anything else, AND it's 100% patent free

  29. תמונת פרופיל של עומר

    יש גם דרכים לשמוע אמ-פי-שלוש כמו שצריך.
    הסוד האמיתי (ומוזר שלא ציינת את זה) הוא בכרטיס הקול. רוב כרטיסי הקול המשווקים היום און-בורד, למעט אולי אלה של קריאטיב, משתמשים בממירים פשוט איומים, שהופכים כל מוסיקה שתעבור דרכם לדייסה נוראית.

    האם-פי-שלוש, מבחינה פסיכו-אקוסטית, בסופו של דבר, אכן פעולתו על המוח פחותה, מבחינה מוסיקלית. ואני תמיד, אבל תמיד יכול להבדיל בין אמ-פי-שלוש לבין דיסק מקורי, וכמובן שבין דיסק לבין תקליט, (גם תקליט חדש ולא שחוק :), אבל בסופו של דבר, בנוגע לאמ-פי-שלוש, אם עשו לדיסק ריפינג באיכות גבוהה, תוך שימוש באנקודר ליים, בביט -רייט סביר, אז בה בהחלט אפשר לשמוע ולהנות מהמוסיקה.

    מה שבאמת מפחיד, הוא ההתפשטות של האם-פי-שלוש בתור פורמט אולפני. בתור אחד שעבד בכמה תחנות רדיו, נוכחתי לראות שכל השירים שמנוגנים ממחשב, שלא לדבר על פרסומות, משודרים מקובץ אמפי באיכות 128. זה פשוט כל כך נוח להעביר ככה קבצים במייל ובין מחשבים, שזורקים זין על האיכות.

    בעיני, המלך החדש הוא ה-פלאק', הפורמט הלוסלסי החדש, שתיאורטית, נשמע הרבה יותר טוב אצלי מאשר האזנה לסידי המקורי.. אני משתמש בכרטיס קול ישן שנקרא טריפל-דאט, שיש לו ממירים מדהימים, הרבה יותר טובים מאלה של רוב נגני הסידי\די-וי-די שיש היום בשוק.

    ואת יתר העבודה עושים המוניטורים הנהדרים שלי, של ג'יי-בי-אל 🙂

  30. תמונת פרופיל של דויד פרץ

    מאחר וזו אחת מהרשימות הכי נצפות אצלי, אני מעדכן
    שאחרי שנה ומשהו של נסיונות אין לי ספק שהפורמט שנשמע הכי טוב מבין המכווצים הוא אכןה:
    FLAC
    שאותו ציינו חלק מהמגיבים.
    לשמחתי הרבה הוא הפך להיות הפורמט דה פאקטו של הרבה מאוד אנשים שאוהבים מוזיקה ועל כך אני ואני שמח במיוחד
    שכן היום הרבה מההמרות הטובות ביותר נעשות לפורמט הזה.
    אגב לחובבי המכשירים הניידים IAUDIO
    מייצרים נגנים שתומכים בפורמט הזה, עזבו אתכם מהאייפוד .
    הIADIO מעולים לשמיעה של מוזיקה ולא כאביזר להראות איתו
    🙂

  31. תמונת פרופיל של יפתח כרמלי

    למי שיש אייפוד, כמוני, ועדיין לא מוכן להתפשר על איכות, יש את פורמט Apple Lossless, שהוא בעצם בדיוק כמו FLAC, רק שאייפוד לא תומך ב-FLAC, אז הם המציאו פורמט משלהם. אתמול שמעתי בפורמט הזה את הרביעי של זפלין, זו איכות מטורפת.

  32. תמונת פרופיל של נעם

    מילא 24 ביט אני מבין את היתרון – אבל 96 קה"צ? סף השמיעה הוא באזור ה22 קה"צ ולכן צריך לדגום בקצב 44 קה"צ (ניקוויסט למהנדסי החשמל שבקהל) -מה יועיל להכפיל את קצב הדגימה? אולי לכלבים אבל לא לבני אדם

  33. תמונת פרופיל של דויד פרץ

    ניקוויסט אולי הבין במתמטיקה אבל הוא לא הבין באוברטונים וממש לא הבין במוזיקה
    למרות שלכאורה אנו לא שומעים את זה , אני מבטיח לך שבהאזנה מודרכת ם אתה תשמע הבדלים בדברים שקורים באיזור ה60 קילוהרץ.
    ואגב לטכנאי האולפן שביננו יש עוד הבדל מהותי בעבודה על 96 קילו מול 44.1, היתרון העצום איננו טמון רק באיכות ההקלטה כי אם בעיקר באיכות עיבוד האות.
    עיבוד ב96 קילו נשמע אלפי מונים יותר מדוייק וחד מאשר עיבוד ב44.1. שימו ריורב ב96 קילו או איקיו ותשווה לעומק ולפירוט של 44.1

  34. תמונת פרופיל של נעם

    סתם, לא קשורה הכותרת
    טוב, תודה, אנסה לשמוע פעם את ההבדל

  35. תמונת פרופיל של אבינועם

    אני זוכר שהמרצה אמר לנו אז,שמה שנייקוויסט טען זה די חוצפני, במובן החיובי.

    בין שתי נקודות יעבור רק קו ישר אחד.תשאלו את שלמה ארצי.

    כמה קויים כלשהם יעברו בין שתי נקודות ? אינסוף.

    כל קו או גרף ,או במקרה שלנו אות חשמלי שמיצג צלילים, הוא אוסף של נקודות סמוכות – אינסוף כמובן.

    מה נייקוויסט שאל ?
    הוא שאל
    כמה נקודות אני צריך לקווקו,לדגום, על גרף נתון כדי שרק מהאוסף המקווקו הזה אוכל לשחזר את האות המקורי שהרי בין כל שתי נקודות על הקווקו יש בלי סוף אפשרויות להתחברות.

    והוא ענה
    קצב הקווקו שיספיק, או מה שנקרא קצב הדגימה, הוא פי 2 מהתדר המקסימלי של האות.

    ופה החוצפה. לא צריך ים של דגימות צפופות ולמתוח ביניהם קווים אלא רק מספר מוגבל לפי תנאי התדר.
    זה מתמטי, וזה מ-וש-ל-ם.
    השיחזור הוא מושלם לחלוטין.

    איפה הבלבול ? במעבר לשחזור דיגיטלי.

    איחסון של הרבה מידע דורש המון זיכרון (כל דגימה היא תא בזיכרון, 8 16 32 ביט וכו'.
    רזולוציית דגימה גבוהה דורשת מתמרי אנלוג לדיגיטל יקרים. יש פה עניינים כלכליים ומסחריים גם.

    בלי לסבך, איפה נעוץ ההבדל בין נייקוויסט והתאוריה למימוש המעשי.
    אתן דוגמא.

    הצללית של הפירמידות נראית מרחוק משולשת מושלמת. אם היה זה משולש מושלם, נייקוויסט/המתימטיקה היו משחזרים אותו במדוייק.

    כאשר מתקרבים רואים את צורת המדרגות.
    נייקוויסט היה עובר באלכסון מנקודת לנקודה, אבל בדיגיטלי המעבר הוא אופקי, כרוחב הלבנה, ואחר כך אנכי כגובהה.
    יש קפיצות קטנות והקו לא חלק.
    ככל שהלבנות יהיו יותר קטנות (וזה שקול לכמה ביטים יש לנו לדגימה .. 8 או 16 או 32 וכו') ככה הרזולוציה יותר טובה.
    ז"א אחרי שכבר יש לנו נוסחא, וקצב דגימה, נשאלת השאלה, כמה דגימות ובאיזה רזולוציה (לבנים) נממש אותה.
    נייקוויסט ידע מה הוא מדבר.

    פה זה כבר אפשר לדבר על גאון אחר. פורייה. ההוא מהתמרות פורייה. יש תורה שלימה של התמרות פורייה לאותות דיגיטליים.

    עוד דוגמית.

    נניח יש פנס מהבהב. נדלק , נכבה וחוזר חלילה.

    אם אני אמצמץ בקצב של הפנס, בהזזת זמן נכונה, אני אראה/אתפוס אותו כבוי כל הזמן.

    מה קצב המצמוץ המינימלי שיאפשר לי תמיד לתפוס את הפנס דלוק ?
    פי שניים מהיר מקצב ההבהוב.

    ככה גם בתוכנה, כשרוצים לדגום איזה אות, ומפחדים שהוא מהיר , קצר, ועלול להתחמק.

    בנוסחאות אגב, העסק הרבה יותר קצר, חותך ומובן.

  36. תמונת פרופיל של שי

    יש לי תחושה שהפסקת באמצע

  37. תמונת פרופיל של אבינועם

    לא בטוח שהבנתי אותך שי.
    מקווה שכתבתי ברור, זה קשה בלי גרפים ציורים ואיזה נוסחא או שתיים.

    בכל מקרה דויד כתב יפה כרגיל. אני ניסיתי לשים את האבחון על זה שמיסטר נייקוויסט נתן מתכון אנליטי מינימלי לשחזור של אות מאוסף דגימות הכי קטן שאפשר.

    כמו שצויין, מפ3 עושה וויתור על תדרים שממילא האוזן מגיבה עליהם פחות, לפי עוצמות וכו'. אבל מאבדים משהו.

    אני ? אם יושב עם הגב למוזיקה, לא אהמר אם אני שומע מפ3 או אודיו אורגינל.
    אם ישמיעו לי בסמיכות אודיו ומפ3, אזהה את ההבדל.

כתוב תגובה למאור לבטל