פעם היתה אשה אחת, קראו לה נעמי כהן, אבל כולם כמעט לא מכירים אותה בתור מאמא קאס, היא היתה גדולה, זה לא משחק מילים, רק הראש שלכם שמשחק בהקשרים, היא לא נחנקה ומתה באמצע בליסת סנדביץ' ענקי כפי שהמיתולוגיות מספרות,רק התקף לב, אקורד סיום הולם למי שחיה על פי צוו לבבה ועשתה את המוזיקה שלה כמו שהיא הבינה אהבה ורצתה.
אמרו חז"ל שניכרין דברי אמת באמיתותם. ואין כמו מוזיקת פופ בכדי לבחון את ההיגד הזה לעומק. בזכות השיר הזנוח הזה, ובזכות קרן קרפנטר (האחות התאומה של מאמא קאס ) גיליתי בימים אבודים יותר שגם שירי פופ להיטיים והמוניים יכולים להגיד את הדבר הכי אישי ולעשות את זה הכי נוגע.
מאמא קאס חיה ומתה אבודה בתך השיר הנשכח שלה. עד שבליהוק מבריק שילבו יוצרי הסדרה "אבודים" את שירה ברקע באמצע הסצינה הכי פחות הגיונית שתלווה במוזיקה הזו. כמו כל דבר אחר בסדרה הביזארית הזו, ההקשרים שהמוח שלנו כופה על המציאות הם תמיד חלקיים, תמיד נראה רק את מה שבימאי הסרט רוצה שנראה ועדיין נאמין שמה שאנחנו רואים זה את התמונה השלמה. למרות שכל חושינו אומרים לנו שאין שום הגיון שלם במה שאנחנו רואים אנחנו משוכנעים שלכל דבר יש הגיון וסיבה אחרת למה לעשות אותו בכל כך הרבה כסף? ולכם נמשיך לחפש את המניע והסדר שיאחדו את כל מה שרואים בסדרה האבודה הזו.
אין הגיון.
אבל זה שיר מצויין לפתוח איתו את אחרי החגים.
תתחילו להתחייב לשיר שלכם אתם חייבים את זה לעצמכם.
דויד פרץ יוצר השיר 
כתוב תגובה לבועז כהן לבטל