האיש במעיל השחור – יום הולדת 65 לבוב דילן

צרצר מצרצר מן הרוח אוושה

יש שמלה מכותנה על החוט יבשה

חלון כמו פרצה ועץ מיפאן

כפוף לאחור מסופת הוריקן

לא מילה או מכתב, לא מבט לאחור

היא הלכה עם האיש במעיל השחור

מישהו ראה אותו בפרברים

משוטט כחתול ליד אולם ריקודים

הסתכל בעיניה כששאלה בשמחה

אם  רוצה הוא לרקוד, פניו מסיכה.

מהתנ"ך – הם אמרו, הוא ציטט מהמקור

מאובק היה האיש במעיל השחור

המטיף אז דיבר,  נשא הוא דרשה:

"מצפונו של אדם הוא מושחת ומרושע

אסור להניח, שהוא יבהיר את השיטה

כשמי שחייב לספקו זה אתה"

קשה לבלוע את זה, ואת הפה גם לסגור

נתנה ליבה לאיש במעיל השחור

"לא טועים בחיים", אנשים כך אומרים

וזה נכון לפעמים, כך נראים הדברים.

אך איש אינו מת או חי – רק צף על פני האור

היא עזבה עם האיש במעיל השחור.

יש אד על המים עוד מיוני נשאר

תחת סהר גבוה יש עץ שנעקר

הדופק התנודות והרצון הרוטט

מישהו בחוץ מכה סתם סוס מת

לא מילה או מכתב שיהיה מה לזכור

היא הלכה עם האיש במעיל השחור.

(בוב דילן – תרגום: נועם פאוסט )

באמת מזל טוב בובי.

תגובות

  1. תמונת פרופיל של מאיה ששלחה לך את האל

    היפוך גורל פשוט / בוב דילן

    הם ישבו יחד בפארק
    כששמי הערב השחירו
    היא הסתכלה עליו והוא הרגיש ניצוץ מעקץ בעצמותיו.
    היה זה אז שחש לבד והצר על כך שלא הלך ישר
    וציפה בדומייה להיפוך גורל פשוט.

    הם הלכו לאורך התעלה הישנה
    מעט מבולבלים, אני זוכר היטב
    ועצרו במלון משונה עם אורות בוערים בוהקים
    הוא חש את חום הלילה מכה בו כרכבת
    נעה עם היפוך גורל פשוט.

    סקסופון לא הרחק משם ניגן
    כשהילכה אל היריד
    כשהאור התפרץ דרך צריף חבוט בו הוא הילך,
    היא הטילה מטבע אל תוך כוס האיש העיוור בשער,
    ושכחה מהיפוך גורל פשוט.

    הוא ניעור, החדר היה עירום.
    הוא לא ראה אותה בשום מקום.
    הוא אמר לעצמו שלא אכפת לו, דחף את החלון שייפתח,
    הרגיש את הריקנות הזו בפנים, שאותה לא היה יכול לייחס
    כבאה עליו מהיפוך גורל פשוט.

    אנשים אומרים לי שזה חטא
    לדעת ולהרגיש יותר מדי בפנים
    אני עדיין שהיא הייתה תאומתי, אבל הפסדתי את הטבעת.
    היא נולדה באביב, אבל אני נולדתי מאוחר מדי,
    תולה את האשמה בהיפוך גורל פשוט.

    מקלט מן הסערה/ בוב דילן

    הייתי בעידן אחר, עידן של דם ומוץ.
    בו החושך היה מעלה והדרך הייתה מלאה בוץ.
    באתי מן השממה, יצור נעדר צורה,
    "היכנס", היא אמרה, "אתן לך
    מקלט מן הסערה."

    ואם אעבור בדרך הזו שוב,
    אתם יכולים להיות בטוחים,
    תמיד אעשה את מיטבי עבורה,על כך אני נותן את מילתי.
    בעולם של מוות דומם עין וגברים שנלחמים כדי לחמוק מן הקרה,
    "היכנס" היא אמרה, "אתן לך
    מקלט מן הסערה."

    מילה לא נאמרה בינינו, היה מעט סיכון בכל הסיפור,
    הכל עד לנקודה זו הונח לו לא פתור,
    נסו לדמיין מקום בו תמיד חמים והנכם בטוחים מרע,
    "היכנס" היא אמרה, "אתן לך
    מקלט מן הסערה."

    הייתי שרוף מתשישות, קבור ומהביל,
    מורעל בשיחים, ומועף לי על השביל,
    ניצוד כמו תנין המתבשל בשעורה,
    "היכנס" היא אמרה, "אתן לך
    מקלט מן הסערה."

    פתאום הסתובבתי והיא עמדה לה שם
    עם צמידי כסף על זרועותיה ופרחים בשיערה
    היא הילכה לעברי בחן כזה ונטלה את נזר קוצי,
    "היכנס" היא אמרה, "אתן לך
    מקלט מן הסערה."

    בכפר קטן עלי גבעה הימרו על בגדיי.
    התמקחתי על ישועה ונתנו לי מנה ממיתה,
    הצעתי למכירה את תמימותי והוקעתי בבוז תמורתה,
    "היכנס" היא אמרה, "אתן לך
    מקלט מן הסערה."

    ובכן אני חי במדינה זרה, אבל אני נידון לחצות את הגבול,
    יופי המהלך על קצה התער-אהפוך אותו לשלי,
    לו רק יכולתי לסובב בחזרה את השעון למתי שאלוהים והיא נולדו,
    "היכנס" היא אמרה, "אתן לך
    מקלט מן הסערה."

    סבוך בעצב / בוב דילן

    בבוקר אחד מוקדם השמש זרחה
    אני שכבתי במיטה
    תוהה אם השתנתה בכלל
    אם שיערה עדיין אדום
    הוריה אמרו שחיינו ביחד הולכים להיות בהחלט לא קלים
    הם אף פעם לא אהבו את השמלות מעשה יד של אמי,
    ספר החשבונות של אבי לא היה עבה מספיק.
    ואני עמדתי לצד הדרך
    גשם נופל על נעליי
    בדרכי לחוף המזרחי,
    אלוהים יודע ששילמתי את חובותיי במסעי,
    סבוך בעצב.

    היא הייתה נשואה כשנפגשנו לראשונה,
    בדרכה להתגרש.
    עזרתי לה לצאת מן התסבוכת אני מניח,
    אך בדרך אלימה אני חושש
    נהגנו במכונית הזו הכי רחוק שיכולנו
    נטשנו אותה שם במערב
    נפרדנו באיזה לילה אפל ועצוב
    מסכימים שנינו שזה לטובה
    היא סבה אחורה להביט בי
    בעוד אני התרחקתי משם
    שמעתי אותה אומרת מעבר לכתפי
    "ניפגש שנית יום אחד בשדרה"
    סבוך בעצב.

    הייתה לי עבודה ביערות הצפון העבותים
    כטבח עבור איש מהולל
    אבל אף פעם לא באמת אהבתי את זה
    ויום אחד הגרזן פשוט נפל
    אז נדדתי לי מטה לניו אורלינס
    שם הייתי בר מזל להיות מועסק
    עובד לזמן מה על ספינת דיג ממש מחוץ לנמל
    אבל כל העת הייתי לבד
    והעבר היה קרוב מאחור
    ראיתי המון נשים
    אך היא מעולם לא נמלטה מראשי
    ואני פשוט גדלתי,
    סבוך בעצב.

    היא עבדה בבר חשפניות ואני עצרתי לבירה
    פשוט המשכתי להתבונן בצדודית פניה
    באור הזרקורים הכה בהיר
    ויותר מאוחר כשהקהל התמעט
    בדיוק עמדתי ללכת בעצמי
    היא עמדה לה שם,מאחורי כסאי,
    אומרת "היי, אני לא מכירה את שמך?"
    מלמלתי משהו מתחת לנשימתי
    היא למדה את התווים של פניי
    אני חייב להודות שחשתי קצת לא בנוח כשהיא התכופפה לקשור את שרוכי
    נעליי,
    סבוכה בעצב.

    היא הדליקה מבער על הכיריים והציעה לי מקטרת
    "חשבתי שלעולם לא תאמר שלום" אמרה
    "אתה נראה כמו הטיפוס השקט".
    ואז היא פתחה ספר שירים והושיטה אותו לי
    נכתב במאה החמש עשרה
    על ידי משורר איטלקי
    וכל אחת מן המילים ההן צלצלו אמת
    וזהרו כמו גחלת בוערת
    מיטהרות מכל דף ודף
    כמו נכתבו בנשמתי הסוערת
    ממני אלייך
    סבוכות בעצב.

    חייתי איתם ברחוב מונטגיו
    במרתף מתחת למדרגות
    הייתה מוזיקה בבתי הקפה בלילות ומהפכה באוויר
    ואז הוא התחיל להתמודד עם עבדים
    ומשהו בתוכו מת
    היא הייתה צריכה למכור את כל מה שברשותה
    וקפאה מבפנים
    וכשסוף סוף הקרקעית נפלה
    נעשיתי מרוחק
    הדבר היחיד שידעתי לעשות היה להמשיך לשרוד ולהישרד
    כמו ציפור שעפה
    סבוכה בעצב.

    אז עכשיו אני חוזר שוב
    אני חייב להגיע אליה איכשהו
    כל האנשים שפעם הכרתי
    הם אשליה עבורי עכשיו
    חלק מתמטיקאים
    חלקם נשות נגרים
    לא יודעים אייך הכל החל
    לא יודע מה הם עושים בחייהם.
    אבל אני, אני עדיין בדרכים
    בדרכי לעוד איזה מקום
    באמת תמיד הרגשנו אותו דבר
    פשוט ראינו זאת מנקודת ראות
    שונה. סבוכים בעצב.

    את ילדה גדולה עכשיו / בוב דילן

    שיחתנו הייתה קצרה ומתוקה
    היא כמעט והפילה אותי מהרגליים לדקה
    ואני שוב בגשם
    ואת על אדמה יבשה
    שרדת שם זה המצב
    את ילדה גדולה עכשיו

    ציפור באופק יושב על גדר
    הוא שר את שירו עבורי עד שייגמר
    ואני ממש כמו הציפור הזה
    שר רק בשבילך
    מקווה שאת שומעת
    אותי מבעד לדמעות ויודעת

    הזמן הוא מטוס סילון
    הוא נע מדי מהר
    הו מה חבל שמה שחלקנו חייב להיגמר
    אני יכול להשתנות אני נשבע
    תראי מה את יכולה לעשות
    אני אצליח לחיות
    את יודעת להיות

    אהבה היא כה פשוטה בציטטות דקלום
    את ידעת זאת כל הזמן ואני לא הבנתי כלום
    הו אני יודע איפה אני יכול למצוא אותך
    בחדר של איזה מישהו עלום
    זה מחיר שהייתי חייב לשלם
    את ילדה גדולה עד הסוף.

    שינוי באקלים ידוע כשם קוד לסערה
    אך מה ההיגיון בשינוי סוסים בדהרה?
    אני משתגע
    מכאב שעוצר ומתחיל
    כמו מפתח ברגים בלב נרעד
    מאז שאנחנו בנפרד.

    כל הזכויות שמורות למאיה בנבנישתי

  2. תמונת פרופיל של שביט נוי

    נחמד הבלוג הזה, אשוב.

  3. תמונת פרופיל של אליעד

    פשוט אין עליו..תותח הבוב דילן הזה!
    כל הכבוד לנועם על התרגום..
    תמשיכו לשמוע מוזיקה..שהיא דיבור הנשמה..

  4. תמונת פרופיל של שי

    יש לך מושג מי מנגן את המוסיקה באתר של פביאן פרץ?
    תודה על הבלוג המעניין..

  5. תמונת פרופיל של שמואל

    תודה על התרגום המצויין.וכמו שכבר אמרו כאן אין על דילן למרות שעברו 40 שנה מאז שהוא התחיל לשיר זה נשמע כאילו זה נכתב כעת.

כתוב תגובה לשי לבטל