יותר מכל מאכל אחר היה אלפסי מכור לחמין של שבת.  מוקדם בבוקר יום המנוחה היה מתעורר בנמרצות מפתיעה לאיש גדול מימדים שכמותו. בעוד אשתו מנמנמת במיטה היה חומק ממנה חרש שוטף את פניו, בוהה במראה בכתמים הכהים שסביב עיניו המימיות. שולה את עיתון השבת מתוך ערימת העיתונים שהיתה מונחת על ארון הנעליים,   ומתיישב על האסלה  כדי לרוקן את מעיו. חצי שעה לאחר מכן כשסיים לקרוא את כל הניתוחים הפוליטים של השבוע, נעמד אלפסי, תחב את העיתון בבית שחיו, הוריד את המים, הביט מאחוריו לבדוק שלא נותר שום דבר,  שטף את ידיו וברך ש"יצר את האדם"  בעודו מהלך לו אל המטבח, תהה אלפסי בינו לבין עצמו מדוע צריך לברך דווקא על יצירת האדם, לאחר שהוא מתרוקן מהפסולת שבתוכו.
ריח החמין ששרר במטבח המוצלל של בוקר השבת,  השכיח תהיות האלו מליבו והוא התרכז במשימה שלשמה הגיע עד הלום. הצורך הנואש למלא את החוסר החדש שנוצר בבטנו. ניגש אל הפלטה, הסיר את שמיכת הדרדון הצבעונית מעל הסיר, הרים את המכסה ושאף את ענן האדים הריחני לתוכו. הביט בעיניים כלות  בתפוחי האדמה החומים והמזוגגים,  בבטטות הארוכות וכתומות,  באואריסה הסמיכה , ב"ריינו"אותו גוש בשר מתוק שהגיר את שומניו כל הלילה אל המרק החום הנוצץ. הריח את הריח אל קרבו וחייך לעצמו בשביעות רצון  לכשהבחין בשומים ובחומוסים החומים-בהירים שצפו על פני המים,  ונדמו לו כסהר הירח והכוכבים הנוצצים בשמי הלילה על רקע הנוזל העכור שמסביבם.
הוא לקח לידיו צלחת עמוקת תחתית,  שלף בשקט מזלג נחושת מהמגירה וכשולה פנינים מאוהב,  צלל שוב אל מתחת לשמיכה והחל לשלות חתיכות חמין ממעמקי הסיר. מנסה לדוג משולי הסיר את החתיכות שלא ירגישו בהעלמותן. מייד לכשסיים העמיד אלפסי את  הצלחת המהבילה על השולחן,  בצע לעצמו מעט מהחלה פרס את העמודים הגדולים של כותרות העיתון על השולחן לפניו,  ובעודו מהמהם לעצמו "לכה דודי, לקראת כלה"  החל טובל את קצה חלתו  בזהב השחור של מרק השכינה ומחליק אותה אל תוך גרונו.
הוא הביט בכותרות העיתון, מקמט את מצחו על אמירות הפוליטקאים, מניד בראשו כשקרא על קו העוני, וחייך בנימוחות למראה הקוזינה טובת החזה  שצולמה לעמוד האחרון, מתענג בדרך מדף לדף על כל תפוח אדמה קטנטן שהתמוסס בפיו לעיסה חומה ומחממת אשר פלטה את כל החום האצור בה עד שהתפשט בכל חלל הפה כפצצת אושר קטנה לפני שדעכה והחליקה באיטיות מרגיעה במורד גרונו אל קיבתו המצפה.
כשגמר אלפסי את  ארוחת הבוקר שלו, קם באנחה מהשולחן שטף את הצלחת היטב, יבש אותב במגבת הניחה בארון הכלים ומייד אסף את פרורי הלחם בקפדנות מהשולחן כמו היה מעלים ראיות מזירת הפשע.
הוא התלבש בשקט בחדר השינה שלו, האזין לנחירותיה החרישיות של אשתו, חייך כשנזכר איך באחת מהמריבות האינסופיות  שלהם על משקלו, אמרה לו בחמת זעם  כי נחירות הן נחלתן הבלעדית של גברים שמנים ונשים זקנות. לאחר שהתלבש העיר את בניו שמדי שבוע מאנו לקום מוקדם כל כך אל האור המרוחק של שבת בבוקר,  לכשוידא שהם ערים דיים כדי לא להרדם שוב,  ניגש אל הסלון, שלף את הטלית מארון הספרים, שם אותה מתחת לבית שחיו ויצא מביתו לעבר בית הכנסת.
נכנס אל ההיכל, אסף סידור התיישב במקומו הקבוע, הניד בראשו לשלום כלפי הרב פרץ ושאר מכריו מבית הכנסת,  שם את משקפיו על קצה חוטמו והחל לדפדף בסידור.
לאחר שעלו כל ששת הקונים הראשונים אל ספר התורה,  ושליח הציבור החל לעלות למוספים את כל הילדים והאורחים כדי לזכות גם אותם במצוות העליה לתורה.  חמק אלפסי החוצה שם כבר חיכו לו מלכה הבנאי וסאבח – השמש הזקן של בית הכנסת,  ובקבוק מאחייה.
בידיים רועדות  מזג סבאח את הנוזל אל הכוס השקופה והעביר אותה לאלפסי מבלי לאבד ולו טיפה אחת  בדרך, "אה מתינה, איזה מאחייה טובה" פלט פחימה  שהצטרף אליהם בעודו מערה לתוכו במהירות מחשידה את הנוזל הלוהט. שלושת הגברים שמרו על שתיקתם, והתענגו על הצריבה בגרונם  בעודם ממשיכים לסובב את המשקה,  בכוס שבידם  "למי אתם מצביעים הפעם?" שאל פחימה בלהיטותו לשבור את השתיקה הדמומה שלהם.
אלפסי הביט בפחימה בשעשוע לא מוסתר – כל בית הכנסת ידע שפחימה עסוק ראשו ככולו בבחירות המתקרבות, מה שגרם לו לההפך למטרד חברתי מעיק בכל פעם שפתח את פיו לדבר,  והחל לצטט את תשדירי הבחירות של קדימה.
אני עוד לא יודע,  ולמי אתה מצביע? –  שאל אלפסי וחיוך ממזרי נפרש על שפתיו.
"אני??" ענה פחימה בהשתאות אמיתית  "זה ברור לא?? אני רק קדימה" אמר בנחרצות משוכנעת מעצמה כדרך הצעירים.
"איווה חלאס,  בוא תגיד לי אתה.  למה אני צריך להצביע לקדימה?",
פחימה נעתר מייד למשימה – "כי אולמרט הוא היורש של שרון"
"מה זה קשור, תיכף תגיד לי שפרס הוא היורש של רבין ? " גיחך  אלפסי,  "כי קדימה הם המרכז האמיתי" המשיך פחימה מתעלם מהערתו המלגלגת של אלפסי,  "מה זה חשוב לי מי במרכז, אפשר לחשוב שזה הפועל באר שבע וזה משנה מי משחק במרכז המגרש, מרכז או לא מרכז,  מה הם יעשו אחרי הבחירות ?"  שאל אלפסי, פחימה הסתכל עליו ברחמנות כעל ילד קטן – "הכל – כלכלה, בטחון וגדר" .
"חחח" גיחך אלפסי -"אשרי המאמין, זה לא מה שכל המפלגות אומרות ??" , עוד לפני שהספיק פחימה  לענות , פלט שמעון מלכה – "אני מצביע הפעם לפרץ".  "לשמאלני הזה?" סינן פחימה בחימה." אתה תצביע למערך!!! חשומה (בושה)"
"שמאלני, שמאלני אבל עדיף מרוקאי שמאלני בראש המערך  פי מיליון מפולני במרכז " – ענה לו מלכה בכובד ראש.   "וחוץ מזה הוא משדרות, הוא ידאג לדרום".
פחימה עט על האמירה הזו כמוצא שלל רב – " אם פרץ היה דואג לדרום,  הוא לא היה מעיף את הנציג של הדרום למקום השלושים ברשימה"  מצחו של אלפסי נמלא קמטים – "אתה צודק", הוא אמר "זה באמת לא היה צעד מוצלח במיוחד אבל זה לא חשוב.  גם אני מצביע לפרץ"  התוודה  אלפסי "לא בגלל שהוא מרוקאי או בגלל שהוא מהדרום, אלא בגלל שהוא רוצה להעלות את שכר המינימום ולחוקק חוק פנסיה ממלכתי, וזה יותר חשוב מכל הגדרות והבטחון והכלכלות"
"שכון הדה דאק אל חוק דפנסיה ממלכתית ?" שאל סבאח בחשדנות שטופחה במשך שנים כלפי כל מה שמריח ממלכתיות .
"חוק שאומר שלכולם יהיה פנסיה כמו שצריך מהמדינה" ענה אלפסי "כמו חוק ביטוח רפואי חובה אבל .לפנסיה "
"אה טוב, טוב  זה מאוחר מדי בשבילי" ענה סבאח ולקח עוד לגימה מהכוס.
"ולמי אתה מצביע סבאח ?"  שאל  פחימה. "לליכוד ?"   בידו החופשית עשה סבאח תנועה מבטלת ופלט חחחח ארוך מפיו– "מותלו בוהם הליכוד, נזכרו בי עכשיו,  התקשרו אלי אמרו לי – סבאח אפשר לסמוך עליך? אמרתי להם "אנעביבש,  למה לא ?"  אמרו "יופי סבאח, יופי".  ונתקו. יתקשרו עוד ארבע שנים,  התקשרו מהמפד"ל – אמרו לי – "סבאח אפשר לסמוך עליך ? נכון אתה בעד ארץ ישראל השלמה  אמרתי להם בטח, למה לא, ניתקו .  התקשרו מש"ס אמרו לי סבאח – אפשר לסמוך עליך ? רואים אותך בגן עדן ? אמרתי להם איזו שאלה ? בודאי שאפשר לסמוך עלי,  ניתקו מאושרים ושמחי לב"
"אז מכל זה לא הבנתי למי אתה מצביע"  שאל פחימה בסקרנות  "לקדימה ?" –
אני!!!, אפשר לסמוך עלי שאני אשים מה-ש א נ י -ר ו צ  ה- בפנים" ענה סבאח בזעף
"נו אז מה אתה שם ? שאל אלפסי…
– אני שם פתק עראק!!! פלט סבאח כמנצח בויכוח.
"קס קי סה-  "פתק עראק"?   תמה מלכה  בעזרת ידו המסתובבת.
"לבן ושקוף" ענה לו סבאח בזחיחות.
ובעודם צוחקים מיהרו כולם,  להכנס לבית הכנסת לתפילת המוסף.