כל המלאח הכיר אותה היטב, הילדות הקטנות היו מציעות לנקות את ביתה מדי פעם  בשביל שיוכלו לנעול את נעלי העקב  הקטנטנות שלה ולהרגיש קצת כמו פורים בשאר השנה.  גם כשהזדקפה למלוא קומתה ועל נעלי עקבים לא הצליחה מסודי "כסאורה" (שלטובת האליטות הישנות נסביר שמדובר במישהי די קצרה, אבל במרוקאית וכן הרבה יותר קצרה  ) לגרד ת'מטר.
כאשה שעמדה על דעתה בתוקף שאין היא שונה מאחרות,   סרבה מסודי להכיר בקוטן קומתה כבעיה של ממש.  לכשהגיעה לפירקה,  סרבה בכל תוקף לקבל את החתנים המיועדים  שהציעו לה מיטב שדכני המלאח : "ההוא נמוך מדי,  וההוא שמן מדי,  ההוא עיוור מדי, וההוא חרש מדי".  למרות מאמצי השכנות  לשכנעה  שבכל הנוגע לחיי נישואים הרי שלעוורון ולחרשות יש המון יתרונות שאין היא נותנת את דעתה עליהם, לא נתרצתה מסודי וסרבה בתוקף לקבל את ה"חתנים הפגומים" שהוצעו לה.  
בכל פעם שיצאו הבחורים מביתו  מי בצליעה קלה מי  בעזרת מקל הליכה,  ומי על אלונקה.  היתה מסודי מהנהנת בראשה מצד אל צד בהחלטיות עזה אומרת שאיתו היא לא מתחתנת,  ונמלטת לחדרה בריצת גמדות. רבי דאוויד, היה מפכר בעיניו אל אשתו ואוחז את ראשו בידיו בתסכול עז. מדי לילה על משכבו היה מתפלל לאלוהים שימציא לביתו חתן שראוי בעיניה,  ואם אפשר שיעביר את עניינה לראש סדר העדיפויות שלו.  כל יום שחלף והותיר את ביתו היחידה שרויה ברווקותה היה עבור רבי דאוויד סיכון מקצועי וחשש גדול לאובדן פרנסתו שכן רבי דאוויד התפרנס מכתיבת קמעות . 
יהודים מהמלאח – וגם ערבים מרחבי העיר היו נעמדים בתור מחוץ לביתו של המקובל העירוני לכשנתקלו בבעיות רומנטיות שלא הצליחו  לפתור בדרכים המקובלות . מכניסים את היד עמוק אל הכיס ומשלמים כדי לקבל מהמקובל  קמע מיוחד שיפתור את הבעיה לשביעות רצונם. אם חשקה נפשו של ברנש מבני העיר  בבחורה מסויימת שהתעלמה ממנו בבית הכנסת באופן קבוע, היה זה מייד ניגש אל רבי דאוויד, שהיה שולח אותו לגנוב שערה משערות ראשה  או בגד שהיא לבשה או אז היה כותב קמע על קלף ושורף אותם ביחד ומתפלל לאלוהים שזה יעבוד .
מאחר וחלק מהקוזינות החלו לעשות עניין בכל פעם שאיזה בחור תלש את שערן בבית הכנסת והיו צועקות ומתנהגות כאילו  משהו באמת חמור קרה, היה ממליץ רבי דאוויד לשבורי הלב לעקוב אחרי הבחורה ולחכות עד שיגיע הזמן הזה בחודש שהיא מרגישה שהיא "צריכה להסתפר"  ואו אז לגנוב שערה משערות ראשה שנשארה על הרצפה.   אין זה מפתיע שבנות המלאח הנחשקות אשר שמעו על המנהג הזה, היו פונות אל הספר בסיימו את עבודתו ואומרות לו "תארוז לי" כשהן מצביעות על קווצות השיער שנותר מסביבן על הרצפה.
במקרים קשים במיוחד כשלא הצליחו הבחורים להשיג שערה או בגד מבגדי הבחורה היה רבי דאוויד נאנח, מושיב את הבחור ואומר לו שאין מה לעשות וצריך קמע חזק וקשה במיוחד שישפיע על הבחורה.  
הבחור היה נדרך,  ורבי דאוויד היה מטיב את האור בחדר החשוך, מטביל את קולמוס הנוצה שלו בדיו, ושולף מאי שם ביצה ובוחן אותה היטב בעיניו מכל צדדיה. למרות גילו המתקדם ניחן  רבי דאוויד בעיניים חדות כנץ, בעדינות מפתיעה  היה מקרב את קולומוסו  אל הביצה ומתחיל לכתוב בכתב רש"י  על קליפת הביצה את שם הבחור ואת שם הבחורה, ועוד מוסיף כהנה וכהנה  פסוקים ולחשים  עד שהתכסתה כל הביצה בשורות שורות של כתב קטן וצפוף שנראה ככתב סתרים.
"קח את הביצה הזו" היה אומר לבחור המאוהב  – " עקוב אחרי הקוזינה, איפה שהיא הולכת , תחפור  בחול,  תחביא את הביצה, תחכה שהיא תעבור שם, עסיס עליה (תעקוב אחריה) שלא תקפוץ מעל,  והיא תתאהב בך"
כך היו בני העיר הלבנה  חופרים בשעות לילה חשוכות,  גומות בשבילי העיר ומחביאים בהן את ביצי ההפתעה של רבי דאוויד. כתוצאה מכך היו קוזינות נחשקות   סובלות מריח ביצים סרוחות שליווה אותן לכל מקום.  היכן  שלא דרכו היו מוצאות ביצים שבורות  מתחת לרגליהן וקליפות מקושקשות דבוקות לעקביהן. בצורה לא מפתיעה גרם הדבר להתנדפות חלק גדול מהמחזרים אשר יצאו לחפש קוזינות שנוכחותן, איך נאמר זאת בעדינות,  פחות מטרידה  את החוטם. 
באחת הפעמים כשבחור מכוער כהוגן,  הטמין עשרות ביצים  ברחבי העיר כדי לצוד לו קוזינה  מסויימת, וכל מה שקיבל בחזרה היה קוזינה מעוצבנת מסריחה שפתחה כלפיו רגשי תעוב,  בא הבחור להתלונן על רבי דאוויד קרא לו נוכל, רמאי מאחז עיניים ובקש את כספו בחזרה. לאחר שלא הצליח לשכנעו רבי דאוויד שאי אפשר להחזיר את הכסף והוא יכול לתת לו רק זיכוי לעוד ביצת קמע, התעצבן הבחור ואיים שאם לא יוחזר לו כספו הוא יבוא עם כל בני משפחתו וישבור לרבי דאוויד את הביצים….
בסדר אמר לו רבי דאוויד, תבוא מחר.
כשהגיע אותו בחור למחרת  , אמר לו ראבי דאוויד, אתה לא מאמין שיש לי כוחות מיוחדים ?
לא, אמר אותו בחור בהתרסה, איפה הכסף?
כסף אתה רוצה ? שאל רבי דאוויד. אני אקרא למישהו שיתן לך את הכסף…
בעודו מדבר הופיע לו  מתחת לשולחן שד  קטן עטוי סחבות שחורות והחל לצרוח ולרקוד בחשכת החדר. הבחור שנבהל עד עמקי נשמתו נמלט במהרה ולא שם לב שהשד הקטן הוא לא אחר מאשר מסודי "כסאורה"   שהתחפשה והתחבאה מתחת לשולחן מבעוד מועד.
יום אחד בעודה עורכת קניות בשוק הבחינה מסודי באחד מהבחורים היותר יפים ששזפו עיניה. שמעון "איל טאוויל".  אך למרות שנגשה אליו ועשתה במיטב יכ
ולתה להרשימו בעת שהוא מוכר לה ירקות,  לא הבחין שמעון בגמדה שקורצת לו וחשב אותה לילדה קטנה עם עווית בעין.    
מתוסכלת ומאוהבת רקמה לעצמה מסודי חלומות על הבחור הגבוה כל  הדרך הביתה. כשהגיעה פנתה אל אביה ואמרה לו " פפה,   מצאתי חתן" 
כששמע רבי דאוויד שבתו רוצה להתחתן התמלא  שמחה גדולה עד גדותיו. שמחה שהתחלפה מהר מאוד לצער עמוק עת ניגש לנסות ולארגן את השידוכים.  כשראה את שמעון במו עיניו,  איך מכל בני העיר בחרה ביתו דווקא את הבחור הגבוה ביותר להתאהב בו ?  
כשחזר אל ביתו ואל ביתו  ניסה רבי דאוויד להסביר למסודי שאולי כדאי לה למצוא חלום נמוך יותר לבנות איתו עתידות.  מסודי סרבה לשמוע ונמלטה בצרחות ודמעות בכי מהבית רק כדי לחזור לעת ערב כשהיא נושאת עימה על מריצה תריסר קרטוני ביצים. הניחה את  הביצים לפני אביה. ואמרה לו "אם אתה לא רוצה שהלקוחות יתחילו לרנן שרבי דאוויד כותב קמעות לאחרים אבל לא מצליח לחתן את הבת שלו…. שיתחיל לכתוב קמעות עבורה. "שמעון הזה יהיה שלי ואני אתחתן איתו…".
בינו לבין עצמו ידע רבי דאוויד שכל הביצים שבעולם לא יעזרו כדי לשדך את השניים ופנה בסתר אל פינטו השדכן כדי שייעץ לו מה לעשות. פינטו ששמו יצא למרחקים כמי  שיכול לשדך שור עם חסידה, אמר לרבי דאוויד השאר לי את העניין ובעוד יומיים שלח את שני הצעירים אלי הביתה לארוחת ערב.     
ארגן רבי דאוויד את הארוחה הזמין את הבחור ושלח את מסודי אל אל השדכן פינטו,  וראה איזה פלא בסוף הערב  חוזרת ביתו מאושרת וקורנת ומספרת שנקבע מועד לחתונה.
ביום חתונת ביתו ובעוד ליבו טובל ביין ניגש רבי דאוויד  אל פינטו השדכן ואומר לו " איווה חלאס פינטו… רק ביננו, תגלה לי איזה קמע נתת לבחור הזה כדי שיתחתן עם מסודי ? "  אהההה, אומר לו פינטו, השתמשתי בקמע הכי חזק שיש: בקבוק עראק שלם.