בכל האזכרות לסבים ולסבתות המתים והמיתים, היתה יושבת דודה לאה בצד של הנשים שומרת בקפידה על הדרת הפנים של מטרוניתא כבודה.  מרגע שנפטר "זכרונו לברכה"  לבשה הדודה שחורים כסימן אבל מתמשך, אך כפי שטרח לציין לא פעם דוד ניסים – השמלות השחורות שלה נראו יותר כמו שמלות ערב  לטקס האוסקר של שנת 1958  מאשר בגדי אבלות.   
כשהציעו לדודה לאה לאכול משהו,  היתה מייד מנידה את ראשה בסרוב כאילו עצם ההצעה שהיא תרצה להכניס לפיה הקמוץ מזון כלשהו  העליב אותה. רק לאחר שנואשו נושאי המגש מלהפציר שוב ושוב בדודה הממאנת  ופנו ללכת עם הכבודה, היתה פולטת  דודה לאה ברגע האחרון כאילו נכנעה לכוח טבע גדול וענקי ממנה,  בחצי קול,  " בסדר, בסדר. טראחה מה און קאשיטו זה אסו" (עבור משתתפי אולמיפיאדת החורף,  נתרגם מספרדית את הביטוי כ-"תביא כבר ביס קטן יא…." אבל באלגנטיות סופר מהודרת ).  בני הדודים הצעירים שקלטו את ההפכפכות של הגברת הראשונה והאחרונה בעיני עצמה, השתעשעו עמה שוב ושוב ועשו את עצמם כלא שומעים לכשפנו ממנה ועברו הלאה.  מחניקים צחקוקים קטנים שהפכו את האזכרות מארוע עצוב של מבוגרים לשמחה בזעיר אנפין עבור הצעירים.
"אם היו אוספים את כל ה-"קאשיטו'ס" שלה מהאזכרה היו צריכים שוקת  של פרה בשבילה" היתה רוטנת דודה מרים על אחותה  הקטנה שאף פעם לא לכלכה את אצבעותיה בנקיון וקילוף הירקות להכנת הקוז'דה המסורתית של האזכרות (לבני האליטות הישנות נסביר שמדובר בפשטידת ירקות צהובה מחניקה ודחוסה מביצים  שאני חשבתי שנועדה בעיקר להזכיר לחיים את המוות )  אולם נדמה שדודה לאה אף פעם לא שמעה את הטרוניות של אחותה גם אם נאמרו ממש מעבר לגבה. 
ללא "זכרונו לברכה" שיחמם אותה במיטה עם שלל גניחותיו נחירותיו וחרחוריו,  מצאה דודה לאה נחמת אלמנות  בשתיית "און קאשיטו" של עראק ו"און קאשיטיטו" של וויסקי פה ושם. אולם לא אחת כדודה לאה תתפס קונה משקאות אלכוהולים, שכן אין זה יאה לגברת לשתות כנערת רחוב קלת דעת.  מעבר לכך,  בצוק העיתים המשתנים וקצבות הביטוח הלאומי שהתפוגגו כעשן הסיגרים המשובחים שביבי כל כך אוהב, לא היו השקלים מצויים בכיסה כפעם.
לקראת סוף החורף היתה דודה לאה מחכה לדוור שיביא איתו את בציר ההזמנות השנתי לחתונות של אחייניה המרובים. כאביב המפציע בהבטחותיו להתחדשות היו הזמנות אלו הזדמנות יוצאת מן הכלל כדי לפגוש את כל קרוביה בבת אחת, להתנהג כ"מונה ליזה" מרוקאית ובמקביל לחדש את מלאי האלכוהול החבוי היטב במזווה ביתה.   
בשיא הארוע כשכולם היו קמים לרחבת הריקודים היתה דודה לאה מסתכלת בחיוך של "למה לא?  תהנו לכם ילדים, אני אסבול פה בשקט,  מהרעש הנורא שאתם והדיז'ה המזרוב הזה,  קוראים לו מוזיקה". ובעיני נץ בלשה את  האולם כדי לראות אם מי מהמלצרים שם לב אליה,  ולהסטת היד האגבית שבה היתה מעלימה את בקבוק הוויסקי מהשולחן אל מעמקי תיקה.
"ששש, אל תגלו לאף אחד" היתה אומרת ושמה את אצבעה על שפתיה, "ממילא שילמו על זה, ככה שזה בעצם שלנו" היתה מחייכת מול שלל הפעוטות התמהים על מנהגי הדודה המוזרה שהופקדה על משמרתם,  בעוד הוריהם מפזזים להם ברחבת הריקודים.
באחת מהחתונות סילקה הדודה לתיקה בקבוק וויסקי ועוד אחד לדרך.   אך כשהגיע הזמן להאסף ולצאת עם שלל השרף לדרך, ראתה  דודה לאה שעיני המלצר מתבוננות  בה בצורה משונה, "איי, איי, איי,  עלו עלי…" התחילו המחשבות להדהד בראשה. כשהבחינה שביציאה מהאולם הציבו  בעלי הבית שומר הבוחן את תיקי היוצאים   חשה דודה לאה את מלוא בושתה וכלימתה  ומאדימות ומטפסות במעלה גרונה כוויסקי זול וצורב.
 כבר היה מאוחר מדי מכדי להשיב את הבקבוקים לשולחן מבלי לעשות סצינות, כשלפתע  הופיעה הישועה משמיים- "לאה, שמרי לי שניה על השקיות שלי אני צריך להכנס לשרותים" פנה אליה דוד אשר- בעלה של אחות הגיס של אחייניתה (מה שקורים אצלנו בעדה מישהו מהפמיליה ) שכשלא נזקק להטיל את מימיו לאסלה היה מטיל את מימיו על השרפות בעיר מתוקף תפקידו כמפקד תחנת מכבי האש המקומית.  

 אף אחד לא יחשוד באשר… הרהרה דודה  לאה בליבה, הוא איש מכובד מאוד ועם המדים האלו הוא נראה לגמרי כמו שוטר,  איזה שומר יעיז לבדוק בחפציו ???  
בעוד אשר מפשפש בעניניו,  שלפה הדודה את הבקבוקים,  ובחסות מעיל הפרווה המלאכותית דחפה אותם לתוך השקיות מלאות שאריות העצמות והבשר שאשר אסף עבור כלבי התחנה. כיסתה היטב מסביב וניקתה את אצבעותיה מכתמי השומן המבריקים שדבקו בהן.
כשחזר אשר מהשירותים נתנה לו שרה את השקיות ומיהרה להתקדם לעבר היציאה- "חכי לאה, את חוזרת איתנו הביתה לא ?"  – אמר אשר לדודה המתרחקת במהירות  "אני אחכה לך ליד האוטו בחניה" פלטה הדודה המתחמקת מעבר לכתפה,  לאחר שנפרד אשר ממכריו וקרוביו שם את  צעדיו אל עבר הכניסה.
סליחה אדוני  – שאל השומר, אפשר לראות מה יש לך בשקיות?
למה לא – ענה לו אשר בזחיחות פזורת דעת – "יש כאן רק שאריות אוכל לכלבים שלי…"
"לא ידעתי שהכלבים של מכבי אש שותים וויסקי" ענה השומר לכששלף לאחר חיטוט קצר את הבקבוקים ממעמקי השקית,  "תוכל להתלוות אלי בבקשה?. "
"אבל,  אבל אין לי מושג איך זה הגיע לשם…"אמר אשר בהפתעה שכל בר דעת יכול היה לראות כי היא אמיתית ונבוכה.
 "כן,  זה מה שכולם אומרים", אמר השומר בפנים חתומות. 
אשר לא ידע איפה לקבור את הבושה, שהוא יחשד בגניבה ועוד ליד כל בני משפחתו ? לאחר שישב את העניין עם בעלי האולם, יצא הוא אל הלילה הקר רק כדי לראות את דודה לאה מתפקעת מצחוק במושב האחורי של מכוניתו כל הדרך הביתה.
לא נדרש מוח של חוקר משטרה לשעבר, כדי  לעשות סדר בדברים ומהר מאוד הבין אשר, מי הפילה אותו בפח.
"זו היתה סתם מתיחה,  אני מקווה שאתה לא כועס עלי יותר מדי…" צחקקה דודה לאה ברדתה מהמכונית לאחר שסודה נחשף… נתראה מחר בבוקר? "
"כן בודאי שנתראה, לילה טוב " חייך אשר לעברה ובליבו חשב  "אינעל בוק די אבוק , אני אראה לך מה זה מתיחה "
למחרת בבוקר קמה דודה לאה כהרגלה והתכוננה לעבודתה בתור אחראית הסדר והנקיון של תחנת מכבי האש.
האוטו של הההסעה,  אחר באותו יום. "נו מה קרה לו?" חשבה בליבה, "כמה זמן עוד אחכה לו ?" כשהגיע המכונית, שמה לב דודה לאה שכל שאר עמיתיה לעבודה כבר נאספו לפניה. "בוקר טוב"  היא אמרה לכל הנוכחים, אך אף אחד לא הגיב.
האוטו נסע בדממה ברחבי העיר כשלפתע שמה לב לאה שאין הפם נוסעים במסלולם הרגיל.  
"אשר לאן אתה לוקח אותנו? "
"חכי את תיכף תראי", ענה לה אשר בקול מנותק.
האוטו נסע ונסע  אל עבר היציאה מהעיר ולפתע הבחינה הדודה שיעדם  הוא לא אחר מאשר בית הקברות  העירוני.
"אשר… " לאן אתה לוקח אותנו ?" החלה דודה לאה להלחץ.
כאילו לפי פקודה החלו כל הכבאים במכונית להתחיל להמהמם שירי אבלים ולעשות גז'דור כבהלויה, "אשר! אשר!!!, מה קורה פה" נבהלה דודה לאה.
האוטו התנהל באיטיות אל שערי בית העלמין,
"זהו,  לאה תתכונני,  היום את מתה!!!" ענה לה אשר "אני אראה לך מה זה להפליל אותי  שאני גונב".  בבעתה הובלה דודה לאה  פנימה אל עבר קבר חפור – "תסתכלי טוב לאה  אין הרבה אנשים שזוכים להיות נוכחים בהלויה שלהם"
 "אבל אשררררר!!! אני חיה!!!,  חיה!!!" החלה דודה לאה לצרוח ולזעוק כשהקבר התקרב אליה,
"זו בעיה שניתן לפתור בקלות רבה " ענה אשר בחומרה
רק כשהתמוטטה דודה לאה בדמעות על הרצפה לצד הקבר הבחינה מבעד העיניים המזוגגות שהקבר הטרי מלא בבקבוקי וויסקי עד גדותיו.
"האלה-אבוק,  רצית וויסקי? הבאתי לך מספיק שיהיה לך מכאן ועד ביאת המשיח " צרח עליה אשר.  בעוד דודה לאה מיבבת בבכי מרורים הנוכחים סביבה התפקעו מצחוק והחלו לפתוח את בקבוקי הוויסקי ולשתות מהם. לאחר כמה דקות נגש אשר אל הדודה – "בואי לאה, קחי כוסית" חייך אליה,"זו היתה סתם מתיחה,  אני מקווה שאת לא כועסת עלי יותר מדי???"