לפני כמה שנים שאל אותי מישהו האם יש מוזיקה קלאסית אלטרנטיבית מודרנית ששווה לשמוע, במובן של מוזיקה שלא נשמעת לו כמו משהו שישדרו בקול המוזיקה. ובכן עניתי לו…
בודאי שיש!
האמת שכבר הרבה זמן אני זומם לכתוב על מוזיקה קלאסית מודרנית (איזה אוקסימורון משעשע) או אלטרנטיבית, ועובדת היותה במצב של נפילה מתמדת בין הכסאות. רוב אלו שמגדירים את עצמם חובבי מוזיקה קלאסית יעדיפו לשמוע מטוס ממריא מאשר להקשיב ליצירות של קראמב למשל.
ולמרות הפתיחות היותר גדולה של אנשי האלטרנטיבה אני חושב שחלק ניכר פשוט יקום וילך אם רק יראו רביעיית כלי קשת יושבת לנגן ביחד ללא גיטרה תופים או בחורות סקסיות עם צ'לו. אפילו מהי מוזיקה אלטרנטיבית אין לנו הגדדרה טובה, אבל מהי מוזיקה קלאסית אלטרנטיבית ?
אני נוטה להניח שאותו בחור התכוון למוסיקה שאיננה מתקופת הבארוק הקלאסית או הרומנטית אלא מוזיקה קלאסית מודרנית- אוונגארד.
המוזיקה הזו שהתחילה ממש בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20 מסמנת עבור אנשים רבים בעולם הקלאסי את קו השבר שממנו והלאה התנתקה המוזיקה מהיפה וההרמוני והתחילה להתעסק בדיסהרמוני. הנה כמה המלצות אישיות בסיסיות מעין אווגארד למתחילים אם תרצו, מדריך בסיסי לכל המעניין שונה ומרתק ומיוחד במוזיקה הזאת. אם יהיה ביקוש נוסף נצא למשעולים היותר נדירים ומשונים.
שורשי האווגארד
שווה מאוד להכיר את היצירות שלו לפסנתר שלושת הגימנופודים, רכות מינוריות ומעורפלות כמו אור שמש בוקר חורפית בפאריז.
מהלר אינו נמנה בדרך כלל בין המהפכנים הגדולים. אבל לטעמי הוא נקודת המפגש בין המוסיקה הקלאסית לבין מוסיקת הפסקולים של המאה ה20 כדאי מאוד להקשיב לסימפוניות של מהלר שמתוקף עבודתו כמנצח תזמורת מבוקש ידע להפיק ולהשתמש בכל הטריקים והגוונים של התזמורת הפילהרמונית.
מהלר את המבנה הקלאסי של הסימפוניה למקומות מעניינים במיוחד. הסימפוניה השניה שלו (התחיה) שמאוד התחבבה בישראל, היא סימפוניה שלחוות אותה בביצוע חי עם מנצח סוחף נשמעת לי תמיד כמו הכלאה בין ביג בלאק עם הריפים המקוטעים, ג'והן זורן בפאזה הקלייזמרית שלו ואיזה פסקול נשכח של אניו מוריקונה ובנוסף יש בונוס בסוף: שיר שנישמע כמו פארודיה של טום וויטס על שירי דיסני בביצוע זמרת גרמניה.
המהפכנים הגדולים
מלחין רוסי שחבר לבמאי בלט בשם דיאגילב ויצר איתו את המוזיקה הכי מופרעת שנישמעה עד אז. במסווה של מוזיקת רקע לריקוד לקח סטרווינסקי את הקצב ושבר אותו לחתיכות שאפילו מיסי אליוט וטימבלה היו מתקשים לרקוד לפיהם.
בנוסף לכך ביצע סטרוויסקי את זממו גם בהרמוניה ובמלודיה ואני ממש יכול לדמיין אותו יושב בתיאטרון וחושב לעצמו "המממ, למה לי לנגן אקורד אחד עם תזמורת שלמה ? ננגן שניים בו זמנית ובאותו מחיר והקטע הזה עם מלודיה זה חשוב למישהו? לא לי." כך יצרו דיאגילב ואיגור מיודענו את "פולחן האביב" יצירה שהיתה כה מזעזעת בחדשנותה שהצופים בהופעת הבכורה בפאריז החלו להתנהג כמו אוהדי בית"ר ירושלים לאחר הפסד בדרבי נגד הפועל ירושלים. פיצצו את ההופעה עם דפיקות על הכסאות וצעקות על התזמורת שתפסיק לנגן את המוזיקה הנוראית הזו.
שנברג היה אוטו דידקט שהפך להמהפכן הגדול של הסולם המוזיקלי "דו רמה מי פה סול לה סי דו ? ומה עם כל התוים שבינהם ? למה לקפח אותם? מה הם יהודים כמוני?. שנברג הציע דרך חדשה להסתכל על התפיסה האנושית של ההרמוניה "היפה" והקשר בינה לבין המלודיה, הוא הציע בסיס למוזיקה סידרתית שבה אין לתוים מסוימים חשיבות גדולה יותר על אחרים, וכך נוצרו היצירות הסריאליות והדו – דקפוניות שלו. שנברג חשב שההמצאה החדשה שלו תחזיק מעמד עוד אלף שנים. בפועל ההתנגדות הרבה שעוררה המוזיקה שלו ושל תלמידיו אלבן ברג ואנטון ווברן גרמה להם להיות מבודדים משהו ולהסתגר באקדמיה בטענה הידועה של כל הגאונים המתוסכלים "אף אחד לא מבין אותנו, הקדמנו את זמננו ". כיום כמעט לא נותר זכר למוזיקה הזו מחוץ לגבולות האקדמיה למוזיקה.
מבין היצירות שלו שווה להכיר את "לילה מלא הוד" שנישמע כמו שיר ערש שרדיוהד שכחו להכניס ל"אמנזייק " ובכלל מאוד סביר להניח שאם שנברג היה פועל כיום היה כבר היה חתום בווארפ ומגיע לעשות סטים
לשלושה אנשים שאוהבים לרקוד בראש בדינמו דבש.
מלחין הונגרי-רומני שהתמחה במוסיקולוגיה ויצא לתור אחרי מוזיקה עממית ופולקלוריסטית של סביבתו. מתוך המוזיקה הזו פיתח בארטוק מיקרוקוסמוס של צלילים יחודיים. כמו למוזיקאי הפולק אוונגארד, ג'והן פאהיי אחריו. לבארטוק היתה את היכולת להראות את הפשוט שבמורכב והמורכב שבפשוט ללא שום יומרנות או נטיה להתחכמות.
יצירות מומלצות – מיקרוקוסמוס – מוזיקה לפסנתר שמתבססת על שירי עם ולוקחת אותם רחוק במיוחד.
קונצ'רטו לתזמורת – יצירה יחודית מבעיתה ומרתקת כאחת שרע מוכיח סימפל באלבומו של ברי סחרוף ב"סימנים של חולשה" לשיר "נפתלי הדג".
המודרנים
הוא לא זכה להצלחה והכרה רבה בכשרונו היחודי בימי חייו. ורק לאחר מותו החלו לראות בו כדמות מובילה בהתפתחות המוזיקה האמריקאית המודרנית. פראנק זאפה העריץ אותו ושווה לקרוא מה הוא חושב עליו בספר שלו. כדאי מאוד להכיר את היצירה שלו " THE UNANSWRED QUETIONשזה המקבילה שלו ל ODEALY סלט היסטרי של כל הסיגנונות שאפשר להעלות על הדעת אחד ליד השני.
אני חושב שג'ון קייג' היה מעריך מאוד את המחווה שעשה לו התסריטאי של אלי מקביל ושקרא לדמות הביזארית יותר בסידרה על שמו. קייג' שהיה אומן דאדא – ואיש זן באופיו השתעשע תמיד עם אקראיות ומשחקי לוגיקה שהראו את המגוחך והנפוח במוזיקה קלאסית. הוא כתב את היצירה הכי שנויה במחלוקת עד היום הידועה בשם 4:33. שבה הפסנתרן ניגש לפסנתר ובמשך 4 דקות ו 33 שניות יושב בשקט ועושה רעשים ליד הפסנתר (אגב יש לי כמה ביצועים מעולים ליצירה אם תרצה אני אצרף המלצות 🙂 קייג' גם היה מהפכן פרטיטורות שכתב פרטיטורות שנראות כמו ציורים לא הגיוניים בין היצירות שלו יש יצירות שבהם המבצע צריך לנגן באקראי מתוך חלק אחר בפרטיטורה ויצירות אחרות שבהם תוחבים מסמרים ושאר חפצים משמחים בין מיתרי הפסנתר. בנוסף לכך הוא היה מחלוצי השימוש באלקרוניקה וחקר את התחום האלקטרו – אקוסטי הרבה לפני שבראיין אינו נולד. יצירה חביבה עליי היא IMAGINARY LANSDCAPE – 4 שבה 12 מכשירי רדיו שונים מכוונים לתחנות שונות מנגנים בו זמנית את מה שיש בהם. ואתם חשבת שהתקליט המרובע של פליימינג ליפס זה מוזר !? קיצור פשוט להיכנס לאתר של ג'ון קייג' ולחפש את הציטטות שלו ולקרוא על היצירות שלו. זה תמיד מקורי ומשעשע.
שטוקהאוזן ידוע לשימצה כאבי המוזיקה התעשייתית והאלקטרונית. בדרכו הגרמנית והמחושבת הוא כותב יצירות לכלי הקשה ומנוע ומציין בהגיון יקי שיש להישתמש במנוע מתוצרת גרמנית כי רעש המנוע האמריקני לא הרמוני לאוזניו. יש לו יצירות שנשמעות כאילו סוניק יו'ת ואיינשטרוצה נפגשים לג'אם משותף של פידבקים ופטישים הולמים ונסיונות עם שלוש תזמורות שמנגנות בו זמנית יצירות שונות מכיוונים שונים של אותו חלל . לאחרונה עלה שוב שטוקהאוזן לכותרות בעקבות דבריו על פיגוע התאומים שאותו הוא כינה "עבודת האמנות הגדולה של המאה" . היצירה המומלצת שלו לשמיעה בבית היא היצירה לארבע הליקופטרים ורביעיית מיתרים שבה כל נגן נימצא בהליקופטר אחר שעף והמוזיקה משודרת לקהל על הקרקע. אגב מומלץ לשמוע במערכת סראונד.
מינימליסטים ופוסט מודרניסטים
ת: השם הוא גלאס, פיליפ גלאס.
ש: אתה יכול להגיד את זה עוד הפעם ?
ת: אני יכול להגיד את זה עוד מיליון פעם.
פיליפ גלאס- 1937- היום, המלחין המינימלי הכי ידוע. כמעט כוכב אלטרנטיבי בהרבה מובנים הקים הרכבים קלאסיים על פי מתכונת של להקת רוק וסיבובי הופעות וכניראה מאמין שאם אפשר לומר משהו פעם אחת שווה להגיד אותו עוד מאה אלף פעמים בשביל שהשקט שישתרר אחרי היצירה יהיה כל כך מדהים. לגלאס יש השפעה מרובה על מוזיקה מעגלית ומחזורית שהשפיעה על השימוש בלופים במוזיקה אלקטרונית מודרנית (האוס טראנס) ועבד עם אנשים שונים ומשונים מאפקס טווין דיויד בואי סוזאן וגה יהודי מנוחין ראווי שנקר ופול סיימון. הוא הלחין עשרות פסי קול שסביר להניח ששמעתם בימי חייכם עלי אהוב הפסקול של מישימה שמאחד בין המינימליות שלו לספרטניות מוזיקלית יפאנית.
היצירה התזמורתית שלו האהובה עלי היא GLASS DANCE PIECES שהוא כתב כמוסיקה למחול של טווילה ט'ארפ וג'רום רובינס. והמיני רקוויאם לזכרו של לנון שהוא כתב בסוף שירו של פול סיימון THE GREAT LATE JOHNY ACE . כדאי מאד להכיר את דיסק הסולו פסנתר שלו שבעיני הוא שווה ערך להתבוננות מעמיקה בבריכה שבה נופלות טיפות גשם ובאדוות הנוצרות על פני המים מנפילתה של כל טיפה. למתקדמים שווה להכיר את האופרות הביזאריות שלו כ"איינשטיין על החוף" ו"אנחאטון" שכולה במצרית עתיקה.
התאום הלא סיאמי של פיליפ גלאס שגם בא ממינמליזם אבל הוא מתעניין יותר בקצבים שונים אחד על גבי השני והפרשי מופע שנוצרים מחלוף הזמן. וכך הוא כותב מוזיקה קצבית למרימבות ופסנתרים ול18 מתופפים
שברור שטורטויז שומעים באוטובוס ההופעות שלהם. היצירה המעניינת ביותר שלו היא "רכבות שונות" שבה הוא משתמש ברביעיית מיתרים ותיאור של ניצול שואה על הרכבות שהובילו אותו למחנות ההשמדה במקביל לתיאור מסע הרכבת שלו כילד לשיקגו.
בצד השני של התקליט (עדיין יש לי את התקליט 🙂 מופיע יצירה מצוינת נוספת שנקראת קונטרפונקט חשמלי שבה פאט מת'יני מבצע עם הרבה הכפלות של גיטרה חשמלית קטע יפיפה ששואב ממוזיקה אפריקאית ולהקת האורב דגמו אותו ללהיט הריקודים שלהם – Little Fluffy Clouds/
דויד פרץ יוצר השיר 
כתוב תגובה לAdam לבטל