אם אתם מאלו שמגיעים לכאן בקביעות  ודאי שמתם לב שאני ממש לא מבקר מוזיקה. תמיד רציתי לספר על הדברים שאני אוהב מתוך תקוה חלודה שאיכשהו, כל הצלילים האלה שמלהיבים אותי יעשו את זה גם לכם. לכן אני מביא פה רשימה של אלבומים ישראלים שאני מאוד מאוד אוהב, גם אם בחלק (קטן) מהמקרים הייתי מעורב בצורה זו או אחרת בעשייתם. יצא לי להכיר את העושים במלאכה, חלק מהם נהיו חברים או מכרים. אבל איכשהו זה קרה תמיד רק אחרי שהתאהבתי במוזיקה שלהם.  מה לעשות היה לי מזל ואני לא רואה בזה שום דבר פסול שאני אוהב מוזיקה של אנשים שאני מכיר אישית. אני כאן בשביל לספר לכם על האהבות והריגושים אני לא מוכר ריגשונים ורינגטונים.

ואם אנחנו כבר פה באווירה חגיגית זו,  הרשו לי לאחל לכל אחד ואחד מכם שמגיע הנה לקרוא את המילים המוזרות שלי, שתהיה לכם שנה טובה.  ואם יש דבר אחד שאני מאחל לעצמי השנה זה שבסופה יהיו לי עוד כמה אלבומים להוסיף לרשימה הזו (וגם אשמח לאהבה חדשה, אבל זה בהחלט מחוץ מנדט של הבלוג הזה). ותודה לכם כל קוראיי ומגיבי כאן ובמיילים על ההערות וההארות שלכם, זה מאוד חשוב לי לדעת שזה מזיז משהו למישהו וכולי תקוה שהמוזיקה תרגש אתכם שוב ושוב כפי שהיא מרגשת אותי.

1. בבליקי – אלבום המצעדים

כי אני יכול לדבר עליו שנתיים ועוד ישארו לי הערות שוליים שלא אספיק לכלול פנימה. כי זו אסופת השירים ששמעתי הכי הרבה בחיי. כי באהבה גדולה, כמו בבדידות, יש בדיוק את אותה תחושה כמיהה לא מוכלת. כי האלבום הזה יפה כנבואות ועצוב כמו אלו שמתגשמות. כי זה הפסקול לכל הנסיעות הליליות שלי ברחבי ארץ ישראל.  כי אוסף השירים הזה הוא הנקודה בה הנוף שנוסע דרך שמשת המכונית הופך להיות הזכרונות שעומדים בך. כי אני אף פעם לא מרגיש יותר ישראלי מאשר כשאני הולך לאיבוד בתוך "סוויטת יום העצמאות"  איפשהו באמצע כביש שש כשהערב שוקע והקול של בבליקי ממלא את החלל מסביבי. כי מבחינתי בבליקי הוא לא "דילן הישראלי" או "לאונרד כהן התל אביבי" מבחינתי הוא יוצר שירים ובורא עולמות מהכי טובים שיש.  העובדה שבבליקי ואני חולקים את אותה קידומת בינלאומית זה אחד הבונוסים הגדולים שהקב"ה נתן לעם היושב בציון.

2. אלג'יר – מנועים קדימה

עננים שחורים מתקדרים פה כבר כמה שנים ובקרוב כל התוהו ובוהו שאנו חיים בו כיום יגיע לנקודת האל חזור. כשאותו היסטוריון עתידני יסתכל אחורה אל שנת הרעב מבפנים והחרב מבחוץ, הוא יוכל לשלוף מהבציר המוזיקלי המופלא של השנים האחרונות  את הדיסק של אלג'יר כדי לראות בתוך הקשת הכסופה את התמונה הקבוצתית המדויקת ביותר של מדינה שלמה רגע אחד אחרי הנפילה לתהום.

האלבום הזה יקרא כעדות מביכה לימים אחרים. כדי שידעו שהיינו כאן ונאלמנו כדינוזאורים. שהיינו כאן כחלום שהיה ואיננו. על שרידי ירושלים על חורבות תל אביב, על שאריות באר שבע, על הריסות תלמי אליהו, על כל הבדידות המצטברת, והחומות המתגבהות בתוכנו,  על השכול, ועל הרצח, על הכאב מפלח, על המדינות שהיו, ועל המדינות שבדרך ועל  המדינות יאמר-  מי בחרב, ומי במים, מי באש, ומי בידי שמיים, מי מידיו שלו, ומי מידי זר, מי במטען צד, ומי ממחבל מתאבד, מי מהגלולות ומי מהכימיקלים,  כי זה הכל רק על החיים ועל המוות,  עם המנועים קדימה לאבדון או לתקוה,  כשכל האצבעות קדימה,  הכל קדימה …
"שיתן מי שיכול במקום שבו יש ריק קצת אמונה "
תמונת ידו הרועדת של גבריאל מחזיקה דף ובו שיר חדש –  יותר נכון תפילה חדשה לימים נוראים – לא עוזבת את ראשי ו "יום אחד אני אהיה מאושר" שר האביב של חיינו, ולרגע אחד יכולתי להאמין לו.

רק לרגע אחד.

3. אריאל קליינר – כשאנחנו קורים

כי השירה שלו שוברת לי את הלב כל פעם מחדש. כי אני לא מצליח להוציא אותו מהקומפקט בימים קשים או בכלל להוציא אותו מהקומפקט . כי זה כמו עלים נושרים בסתיו , כמו שני גבעולים רכים, זה החיים נפגשים לדק נפרדים לעד באימייל ריק. כי "לפעמים כשהחיים מושכים קדימה אתה מושך בחזרה" כי יש פה את הדואטים הכי יפים שאי פעם הושרו בעברית  כי "אף פעם לא ביקשנו שזה יגמר למרות שתמיד ידענו קיים משהו אחר" כי זה הכל עננים,כי למרות שכתוב על העטיפה שהפקתי את הדיסק הזה הרי שכל מה שעשיתי באמת היה לשבת בכסא שלי לאחוז את הראש שלי בין הידיים ולא להאמין שהצלילים האלה רוקמים עור רגשות ומילים מול אוזניי ולהגיד:" אה כן זה היה אחלה אריאל. בוא נעבור לשיר הבא …"

4. שלמה ארצי – דרכים

כי התקליט הזה הוא כמו תמונתו של דוריאן גריי רק ברברס.   גם אם יבעטו בו, ימקססו אותו, יטבחו את שיריו בהופעה חיה פעם אחר פעם,  ויתעלמו מהעובדה שבזמנו הוא הגיע עם פרסומת לאפטר שייב של גברים, "דרכים"  ישאר תמיד מונוליט (או סטראוליט ?) נשגב ומחריד כאחת לעובדה ששלמה ארצי היה פעם יוצר ענק ואמיתי. כי מתחת לעטיפה הטעונה בשילוב הבלתי אפשרי והכה שלמה ארצי,  של אירוטיקה ואבק דרכים. מונחת לה אסופת השירים הכי יפה מרגשת, ובעיקר פוצעת בכנות שלו. כי יש ברחבי המדינה  כמה מאות סטונדטיות שנעשו לצלילי האלבום הזה ולדעתי הן עשויות מחומר טוב, כי את הנואשות החיוניות והקסם של: "אף פעם לא תדעי", "אתמול חלפו הציפורים" ו-"אחרי הכל את שיר".  לא יצליחו לטשטש גם מאה אלף שנים של צמאון בקיסריה.

5. גבריאל בלחסן – השנים היפות, רכבות. 

כי "אני אוהב את אלה שמסתכלות לך ישר בעיניים כשריבת האהבה זולגת על פניהן, ככה אפשר בשניה האחרונה לדפדף הלאה שיעלבו בכל זאת, אני גבר של הרבה נשים והן יודעות את זה, כך שבסוף הן מקבלות את זה בהבנה, אחרי שגמרתי על דופן האסלה קצת על הרצפה, התכופפתי כיפוף רציני והצמדתי את האוזן לזין הצמוק והדביק שלי, שמעתי חדשות בערבית וקצת גלגל"ץ, נמאס לי אז סגרתי את המכנסיים והלכתי. "
כי לפעמים צריך לנסוע רחוק בשביל למצוא משהו ממש קרוב, כי שני תקליטי הסולו של גבריאל בלחסן הם פשוט הדבר הכי מדהים ועוצמתי ששמעתי בשנים האחרונות, כי מוזר לי שהרבה מהאנשים שמשוטטים ברחבי עולם המוזיקה האלטרנטיבית אוהבים ומכירים את כל גיבורי הפאנק והשמות הגדולים של סצינת האלטרנטיב מחו"ל, לא מכירים את הדיסקים האלו. כי  אלו עבודות האומנות הכי עוצמתית מטורפות וחדות ששמעתי אי פעם, בלי קשר לישראלי או לא ישראלי. כי הפרדיגמה של של יהודה עמיחי לגבי "חדות הכאב וטשטוש האושר" הוכחה באלבומים האלה במלואה.
כי אני מפציר בכם, תמצאו רק את "כדורי הרגעה בדבש"  הזה ותקשיבו לו מתחילתו ועד סופו. זה לא יאומן. כי העולם של גבריאל הוא הדבר הכי קרב לתמונת מצב המצולמת במצלמה רועדת של מה זה אומר לחיות כאן. כי  מכוח ההרגל אנחנו שוכחים כמה החיים שלנו פה הם חתיכת טרוף אחד מוזר ומשוגע . כי אם אהוד בנאי והפליטים היה תקליט הרוק הכי מפוקס של ישראל בסוף שנות השמונים הדיסק של גבריאל הוא בדיוק אותו הדבר לישראל של שנות ה2000 . מה שמוביל אותי למחשבה המאוד עגומה, מה היה קורה אם אהוד בנאי היה מוציא היום את תקליטו הראשון. שנות העריות ותרדמת האריות של ערוץ 2 אנסו,  חנקו, רצחו ושיספו את התרבות הישראלית עם כדור הרגעה בדבש.
כי כשזה אמיתי אז זה לא משנה אם זה הסקס פיסטולס או כינור מזרחי, פלמנקו ספרדי או רעש תעשיתי זה אמיתי. כי זה אבן בחזה, כי מגדל בבל עזריאלי מתמוטט לך על הראש, כי תחשוב על השירותים של תחנה מרכזית ישנה, תחשוב על חזנות מרוקאית מבית הכנסת במושב, תחשוב על קלטות פורנו עם אסיאתית קטנה וקעקוע של לב על הישבן, תחשוב שאם כבר החלטת להתאבד סופית קח בחשבון שמעבר לכל הטרחה והלכלוך שתשאיר אחריך, ואני אפילו לא מדבר פה בכלל על כל הכיעור ועל התולעים במוח שלפני, אתה הולך לרצוח מישהו בדם קר, במקרה הזה את עצמך, כי תחשוב על שאכטה אחרונה של חמצן מהקיום המבעבע, כי תחשוב על תהילות הביובים של החיים, כי על בורות הג'ורא של הפואטיקה, על הבשר שמונח על הגריל כסטייקים מדממים מהשווארמה של נימר עם חמוצים בצד וקצת טחינה, כי תחשוב כמה חבל על כל השנים המבוזבזות שהשארת מאחוריך ואני לא הולך להתאמץ בכלל חברים וחברות יקרים , אין לי שום דבר חדש להגיד, זה הדבר האחרון שמתחשק לי לעשות עכשיו.
כי יש בית אחרי זה פזמון אחרי זה בית ובאמצע אני מסתכל על חתיכת ספוג וזהו, כי פה צריך להקליט פסנתר ככה קלידים יפים מרוחים וכינור שעושה ככה אההההההההה, כי תוכל לרכך את זה בסאונד אחר כך? כי זה בדיוק מה שקורה לחיים עצמם כשהם הופכים להיות הרבה מעבר לאמנות. כי אתם חייבים לשמוע את זה, פשוט חייבים.

6. עמיר לב – פעם בחיים
"את מריחה ?
מה סתיו ?
לא, מלחמה… "
(החמישיה הקאמרית)

כי תמיד זה: "עוד מעט יהיו בחירות ועוד מעט תהיה מלחמה", ובסופו של דבר זה רק את ואני וכל הדברים שלא נאמרים ביננו.  כי הגיטרות של אמיר צורף פה הם שיעורים מתקדמים באלכימיה מוזיקלית, כי אף פעם לא היתה סיבה יותר מוצדקת למחוק  מהתודעה האנושית את המרלבורו לייט.

7. להקה רטורית – מיני אלבום
כי זה פשוט לא הגיוני שארבעה שירים מוזרים כל כך נשמעים כמו יקום שלם וסבוך של רגשות מבטים ותחושות הקשורים יחדיו בסאונד והפקה יחודית פראית מדויקת וכל כך מקומית. הצד האפל אף פעם לא נשמע יותר חשוך בעברית.

8. אהוד בנאי – והפליטים
עיר מיקללללללללללללללללללט
יצא בשנה האחרונה של התיכון שלי ולא ידעתי כמה התקליט הזה ינבא את כל השנים שיבואו אחר כך עד שבחלומי חזרתי לבית הספר התיכון…
עיר מיקללללללללללללללללללט
כי זו פעם ראשונה ששמעתי תקליט בעברית שדיבר אלי, ולא אל הדודים שלי.
עיר מיקללללללללללללללללללט
כי מלנכולי היתה מנת חלקם של כל בוגרי האייטיז
עיר מיקללללללללללללללללללט

כי לך אלפנט…..

9. חוה אלברשטיין – כמו צמח בר
כי צריך לשים את התקליט הזה בכל אטלס של מדינת ישראל כחלק אינטגרלי מהנוף שלה. כי זה מרגיש כמו מקומות שאף פעם לא היית בהם אבל תמיד חשבת שיהיה נחמד לחיות בהם.  כי "אדבר איתך" מלא בחמלה ו"כמו צמח בר" מלא באובדן, כי אם זה התקליט הכי טוב לשמוע בערב חג אז עצוב לגלות כמה רע נשמע "מוצאי החג" בהפרש של 30 שנה. כי אם זה היה יוצא באנגלית זה בטח היה נחשב לאחד מ 10 תקליטי ה-"סינגר סונגרייטר" הכי טובים שיש למזלנו בגלל שזה יצא בעברית זה רק אחד מתקליטי החוה אלברשטיין הכי טובים שיש.

10.  נושאי המגבעת – הקלטת הראשונה
כי אין שום דרך להסביר כמה התקליט הזה היה משמעותי למי שגדל כאן וחשב שלעולם לא יצמח פה כלום מהאדמה הארורה הזו. כי זה רגע לידתו האמיתי של האינדי הישראלי. כי "הבני זונות האדמה מקולקלת" כי זה תמיד ביקור בהר בצילו של אלוהים אחר , כי ירושלים כבר לא תהיה אותו דבר אחרי שהם התפרקו

11. פונץ' – פונץ'
כי לא ידעתי מה אומר הביטוי "הייפ" שכששמעתי את "אדי" בפעם הראשונה אבל ידעתי היטב מה אומרות העיניים הפעורות שהביטו בטרניזסטור המסכן שדרכו עבר מלך טוקיו בהתגנבות יחידים אל הלב שלי באמצע הלילה בשמירה על איזה חור בשטחים.
כי הרומנטיקה של יוסי בבליקי נובעת מהעובדה שהוא הזמר היחידי בעולם שאני מאמין לו כשהוא אומר שיום אחד הוא יקטוף כוכב בשביל מישהי הוא גם יעשה את זה. כי באמת לא למדנו שום דבר משיטוט ברחובות אבל הדיסק הזה היה תואר ראשון בחיים. כי השלום יגיע, כי נדמה שישוב, כי חלומות אף פעם לא מתגשמים במלואם אבל התקליט הזה כן.

12. שלום גד והיהלומים – תנועות מטאטא מהירות
כי בין סוף המדבר לעבדות האהבה יש רק תקווה אחת שזה עומד להיות קל זה עומד להיות פשוט מאוד, כי ביום שבו אני איוולד אני רוצה להיות מרוכז, כי זאת אהבת אמת כמו בפעם הראשונה, בלי התמימות הרבה יותר מדוייק. כי זה הרבה יותר מדוייק מכל מה שיש מסביב כי לא צריך ללכת באש ובמים בשביל להוכיח שאתה אוהב מישהי מספיק שתתן לה במתנה את הדיסק הזה. זה יעשה את העבודה בצורה הכי טובה.

13. יוסי בנאי – שר בראסנס
כי אף פעם לא היו כאן נחלים שזרמו באמצע העיר (חוץ מנהריה אבל היא כבר מזמן לא בישראל) כי אין פה יערות אמיתיים שבהם אפשר ללכת לאיבוד ובתוך השירים האלה יש אירופה שלמה בישראליות כל כך יפה.
כי חוכמת החיים של בראסנס היא אוניברסלית ולא משנה באיזה שפה היא מושרת.
כי מדובר בפרשן המילים הכי מרשים שהקליט כאן
כי הוא יותר נועז מאריק שרון ויותר משעשע אפילו מביבי.

14. כפיר שתיוי – שבוע ימים על הפצע
כי לפעמים נדמה שכל המוזיקה הישראלית זה או מוזיקת רקע לאחרי פיגועים או מוזיקה מלאה בדיסטורשן ורחמים עצמיים ואיפה שמחת החיים אני שואל ? ואיך זה שבדיסק הזה אין רגע אחד שהוא לא מוטרף מטורלל מאושר ובעיקר חי ?
כי אם לא שמעתם עליו אף פעם אז ההפסד כולו שלכם. כפיר שתיוי יוצר בדיסק הזה סימפוניית צעצועים שמתארת עולם קרוע מטורף וצבעוני רחוק מיליון שנות אור מכל מה שיצא במוזיקה הישראלית אי פעם. כי הוא עדיין לא מספיק ותיק להחשב כקלאסיקה אבודה אבל הוא בהחלט בדרך להיות כזאת,  כי במקביל לאפר ואבק זה אחד האלבום היחידים שמתעסקים בשואה, גם אם בדרכו היחודית מאוד של שתיוי.

15. אריק איינשטיין – מזל גדי
כי בעוד איזה איזה תקליט אתה יכול לשיר את כל תפקידי הכינורות בעל פה ? כי לפעמים אני חושב שאולי הרווחנו את הרוקיסט של שבלול אבל הפסדנו במלחמה.

16.יעל לוי – יעל לוי
כי "תמונה" (שיר הדבה דבה דה ) לוקח אותך היישר לארבע בצהריים הכי ישראלי שיש, כי הייתי משועבד כל הצבא לחופש שבשירה שלה, כי חבר גילה לי שדבהדבה בערבית זה טנק, ונראה לי שזה הופך את הדיסק הזה לדיסק המיליטנטי הכי רך שיש,  כי אף פעם לא הבנתי נשים עד ששמעתי את "גשם הקשב לנשים" ומאז אני מקשיב ומקשיב ומקשיב. ועדיין לא ממש מבין .

17. החלונות הגבוהים – החלונות הגבוהים
כי זה אבן היסוד של קיומינו, כי בלי זה כל מה שהיה בא אחר כך היה טיפה שונה, כי זה תמים נאיבי וטהור. כי זו הלהקה היחידה שכששמעתי אותה לראשונה מייד חשבתי על הוולוט אנדרגראונד .  כי זה שהם הצליחו כל כך מוכיח בברור שפעם ישראל באמת היתה מדינה אחרת .

18. החברים של נטשה – שינויים בהרגלי הצריחה
כי זאת הקסטה שהתנגנה הכי הרבה אי שם בבסיס בדרום,  כי ארקדי ומיכה לעולם לא יהיו שוב חסרי זהירות כדי להראות את ממה הם עשויים באמת מתחת לכל המגננות והשכבות המחושבות שלהם.
כי אלפנט הפיק את זה כל כך טוב ומת באמצע , כי איו פה שום שיר מיותר או חסר הגיון, כי מיליוני אנשים לבד ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה.

19. יהלי סובול – סוס
כי תל אביב לא היתה אף פעם יותר פוטגנית מאשר ב"לילה בשדרה",  כי הייתי רוכב והיום אני סוס מלא כוונות טובות ומלא ציטוטים מהתקליט הזה במקום מושכות, כי "לא יכול בלי זה " הוא שיר שכותבים פעם בחיים ובדרך כלל זה קורה רק מתישהו בשנות ה30 של המאה ה20 בדרום ארה"ב.

20. צלילי הכרם – האוסף הכפול

יחד עם שלושת הראשונים של זוהר ארגוב ה"מוזיקה המזרחית" (שבסופו של דבר היתה מוזיקה ישראלית ) היתה במיטבה כשאף אחד לא ידע להגדיר מה זה "המזרחי" הזה בדיוק. אבל התערובת הבלתי אפשרית הזו בין יוון ותימן בין אתני לפסיכדליה בין שירי מחאה שירי חפלה בין שירי  הנרקומנים המיוזעים בקריז  ושירי בית כנסת היתה כל כך מוצלחת בשנותיה הראשונות. שממש עצוב לראות מה קרה איתה במשך השנים. כי  "חסידה צחורה" הוא  שיר בלוז ענק ולא משנה שאין בו שום דבר אמריקאי .

21. אלונה דניאל – זאבים
כי לא מדובר פה בטאטו להסרה מדובר פה על העור החיור שמתחת למעילי הפרווה הגדולה, כי זה שיר מהגרים נדיר ויפיפה שכמו העליה הרוסית התקבל כאן במשיכת כתף אדישה. כי כולנו חיינו שם אבל היינו קצת אחרת, רק שלא ידענו לקבל את האחרת כמו שהיא, כי ניתן לשמוע את האדים המהבילים שיוצאים מפיה, כי ניתן לשמוע את השלג נערם על הפטישים של הפסנתר. ובעיקר כי בין העצים זאבים גוססים באחד מהתקליטים הישראלים הכי טובים שאף פעם לא ידעתם שיצאו.

22. שלום חנוך – על פני האדמה.
כי זה התקליט הכי סינטתי שלו, כי הוא נפתח ונסגר בשני השירים הכי טובים שלו. כי  אתם יכולים להיקבר בהסתבכויות של חתונה לבנה ואני יעדיף תמיד להתבונן  על הילדים של החיים. כי זה לא תקליט חשוב אבל זה תקליט מרגש.

23. Lenses – I.D

כי בכל מקום אחר ערבי מנצרת ויהודי ממוצא טוניסאי-עיראקי נפגשו באולפן של באר שבעי ממוצא מרוקאי לעשות תקליט ממוצא קאנטרי אמריקאי וPאנק אנגלי על מכשירים ממוצא יפאני היה נשמע כמו בדיחה, פה זה כבר נשמע כמו הצהרה פוליטית ולי זה נשמע כמו אחלה מוזיקה.  כי המוצא שלך לא קובע מי אתה אבל מה שאתה עושה הוא התעודת זהות האמיתית שלך, כי מחוץ לדלת האולפן השתוללה  "חומת מגן" והדיסק הזה נבנה עם עולם בלי חומות והרבה הרבה יותר מוצלח מזה שהיה בחוץ , כי מוזיקה כל הלילה,  כל הלילה מוזיקה, כי ערבית זו שפה רשמית של המדינה הזאת כי זה אחד התקליטים הישראלים הכי יפים שנעשו אי פעם ולא אכפת לי בכלל שאני לא אובייקטיבי לגביו.

24. אמדורסקי – האלבום השני.

25. מאיר אריאל – שיר חג מועד ונופל

כי עד  גיל 22  פשוט לא עניינה אותי מוזיקה ישראלית בכלל.  ואז קלטתי שהבן אדם מדבר על דברים שגם אני מכיר, כי תמיד רציתי לגדול בקיבוץ והאלבום הזה הבהיר לי למה אולי זה לא היה רעיון הכי מוצלח בעולם, כי המילים שלו הם בו זמנית שיר ההלל,  המונומנט,  המצבה והקינה הכי כנה על ההתישבות האובדת כתנועה רעיונאית. כי למרות  שהוא לא ידע איך בונים אקורד הוא היה מלחין גדול ואנשים נוטים לשכוח את זה ולדבר רק על המילים שלו, כי שום רשימה של המוזיקה הישראלית לא תהיה שלמה בלי המשחרר הרשמי של השפה העברית מעול השיג ושיח המפא"יניקי . כי "ארול אחד",  כי תמיד אתה ב"שיר כאב עובר ושב" כזה או אחר, כי  "עת השתחררתי הרופאים המליצו לי על ביקור בנמל התעופה" ובעיקר כי זו  עדיין ההמלצה הקבועה להקל את הלחץ על העין השטופה.

26. אבנר שטראוס – על אש קטנה

כי כל רשימה של אהבות פרטיות חייבת לכלול כמה כאלו שכל החברים שלך תוהים ואומרים לך מה אתה מוצא בה? כי  מאיר אריאל בירושלמיות זה אבנר שטראוס, כי הוא כתב את השיר הכי טוב ומחורפן שיש על באר שבע ( "היה לה לב כמו מפתח שוודי, התאימה אותו לכל אחד" בטח אחת משורות המחץ הגדולות ביותר במוזיקה הישראלית), כי הוא מספר סיפורים משעשעים וגיטריסט נפלא, כי הוא מלא השפעות ג'אזיות אבל בדיוק במינון הנכון כדי להחזיק את כל העסק כתקליט מצויין מתחילתו ועד סופו.  (בעיקר באלבום הויניל. הסידי מלא בכמה בונוסים מיותרים לחלוטין)

27. שמוליק קראוס – אחרי עשרים שנה

כי יש אומנים שתמיד יהיו גדולים מכל אלבומיהם, כי הוא באמת מלחין מחונן,  כי "רואים רחוק רואים שקוף" הוא השיר שקדוש נתן למשה על הר סיני וכשהוא ירד מההר וראה את עגל הזהב הוא החליט שלא מגיע לעם הפוחזים לשמוע אותו, כי הוא הקו היחידי שמחבר בין נעמי שמר לאיגי פופ, כי היה לו באר בבאר שבע שנקרא  bar שבע, כי אף אחד אחר לא יכול לשים שיר בוטה כשיר הזמר על כל הבחורות שקראוס זיין בימי חייו ונעלמו לו לעת זקנה אחרי שיר כ"הו ארץ אהבתי", כי האהבה שלו לארץ ישראל היא אהבה של גבר שמת לזיין את המדינה הזו,  כי הרבה לפני חתונה לבנה זהו הדיסק שצריך להציל אותו מתהום הנשיה של הסאונד הגרוע של האייטיז, כי האיש הוא יצירת  מופת  עם אישיות בעייתית.