Neil Young – On The Beach
העולם מסתובב, אני מקווה שהוא לא ילך לעזאזל כי אני חי לי על החוף מאוהב לי פה בנוף, ולא רוצה להביט לאחור. בעצם למה לי ? יש לי ז'קט צהוב ואוקינוס כחול-אפור, כל החלומות שלי קבורים בחול מאחורי ורק השחפים לפני, אז לאן אפשר ללכת מכאן ? וזה שהבעיות שלי הן באמת חסרות משמעות, עדיין לא גורם להן להעלם. כי אני זקוק להמון אנשים, אבל אני לא יכול לסבול אותם יום אחר יום, אז תשאירו אותי לבד מול המקרופון ואני אשפך לכם בין הרמקולים, כמה עוד אמיתות כחולות כאלו אתם רוצים ? כמה? כמה מכם כבר חיים את החלומות שלכם ? כמה מכם עושים את מה שהם באמת רוצים ומוכנים לשלם את המחיר ? נכון שההרים מרגישים מצויין? ובשביל כל המבקרים מבינכם שיושבים שם לבד בחושך, קוראים את זה עכשיו, ותוהים מה לעזאזל, הכוונה פה בין המילים ? ממה שראיתי עד עכשיו אתם לא יותר טובים ממני, עם החלומות האבודים שלכם על סולמות עקומים, אולי נפגש ביחד ונריץ כמה סצינות מהסרטים? כולכם משתינים נגד הרוח, אתם פשוט לא יודעים מה אתם בכלל, ואין שום דבר בעולם כמו חבר שיגיד לכם את זה, כי העולם מסתובב, אני רק מקווה שהוא לא ילך לעזאזל…
בת' גיבונס וג'יין בירקין – Strange Melody
סוף הקיץ והמלודיה המוזרה של החיים מתנגנת מממכוניות שחולפות, הרים רחוקים ומרחקים שלא זזים מריחוקם. "הדברים עצמם לא משתנים כלל. אנו הם אלו שמשתנים" כתב הנרי דיויד ת'ורו ותאר בחוכמה את השפעת השיר הזה על חיינו. כנהר צלילים שזורם לאורך השנים, אתה יכול לקשר את הצלילים האלו ל-"היסטוריה של מלודי נלסון" ו-"לאיש הנהר" של ניק דרייק, אבל זה רק תרגיל אינלטלקטואלי שווה ערך לחלוקת כלום באפס. באיזה מקום תמיד יש מישהי ששוברת את הלב למישהו, ולא בטוח שהוא אי פעם יתאחה בחזרה. יש חיים שיוצרים מוזיקה, ויש מוזיקה שיוצרת חיים. וביננו, זה בעצם, כל מה שיש.
Nick Drake – All My Trials
איש עם כתפיים שחוחות וכל כך מעט צל, הולך במורד רחוב ללא סוף. יום אחד הנהר כבר יקח אותו לתוכו, הוא יאהב אותו באור חשכת המעמקים שבו, ויציל את צלילו הבודד גם אם בשבילו זה יהיה מאוחר מכדי להיוושע.
יש לי תחושה שכאן ברגע הזה הוא פשוט יודע שאלו הם צעדיו האחרונים על פני האדמה, בעוד חמש עלים כל משפטיו יתמו, סבל הקיום ללא חיים ימוג, וכל מה שיוותר ממנו יהיה המבט המשתאה של הכלב שלא יודע כיצד לתפוס את הריקנות הזו שהולכת מולו. כמו עיוור שמנסה לשווא להבין מה זה שקוף, המוח פשוט אינו תופס כיצד יתכן שיש משהו שניתן לראותו אך עדיין ניתן לראות דרכו.
"ישנו עץ בגן עדן
והצליינים קוראים לו "עץ החיים"
כל סבלותי בקרוב יתמו.
אבל כבר מאוחר מדי, ידידי
מאוחר מדי, אבל לא נורא
כל סבלותי בקרוב יתמו… "
דויד פרץ יוצר השיר 
כתוב תגובה לבעז לבטל