SUFJAN STEVENS – FLINT – live at lee's

א: תגיד אתה השתגעת שוב פעם סופיאן ?
ד: טוב נו מה אני אעשה, זה כל כך יפה הביצוע הזה ובכל זאת מדובר בהופעה חיה וזה קצת שונה, לא ?
א: אתה באמת רוצה תשובה ? מייג'ור לא עוד פעם תכתוב על סופיאן ולכולם ימאס ממנו. תשמור קצת מהאובססיות שלך לעצמך.
ד: קשה לי…

 

ואם אני נסחף בסופיאן-מניה שלי אז הנה הזדמנות לתת לינק להופעה חיה לשמיעה וצפיה חופשית בתוכנית המוזיקה הטובה ביותר בעולם כיום Morning Becomes Eclectic  ברשת KCRW שבצרוף מקרים מבורך התפרסמה  עליה בהעיתון הארץ  כתבה  מוצלחת בדיוק השבוע.

Tom Russell – Hotwalker

כמו הכלאה בין תוכנית רדיו לספר של בוקובסקי עם מוזיקת אמריקנה ברקע הדיסק של טום ראסל הוא הדבר הכי קרוב לטיול בצד המיתי של אמריקה בלי לצאת מהבית שלכם. מדובר באלבום קונספט שדומה יותר לדוקמונטרי מוזיקלי המשלב זכרונות מהעבר ,הקלטות שטח, קלטות נשכחות, מוזיקת קרקסים, וסיפורים סיפורים ועוד סיפורים. שווה האזנה לכל מי שאוהב את ג'ים וויט את BIG FISH את בוקובסקי, טום וויטס ובעצם כל מי שאי פעם כתב על לוזרים מנצחים.

(ותודה להפועל איש הרשת החמקני ביותר שיש על ההמלצה לדיסק הזה, הבטחתי לך מבוכה ציבורית פעם אחת לא? 🙂

Low – The Great Destroyer

בכל הנסיעות הארוכות שלנו לכל מיני חורים נידחים בגולן בגליל ובשומרון היינו פ. ואני מדברים לא מעט על השכבות הגיאולגיות של ההרים והגבעות כפי שהן נחשפות בידי הדינמיט שחותך אותן כפרוסות חלבה למעבר הכביש.
עם כל השטחים מסביב לא דברנו אף פעם על פוליטיקה. פ. שרצה מאוד להיות גיאלוג סירב תמיד להגדיר את עצמו כימני או שמאלני. "כשאני מצביע בקלפי, אני מביע את הדיעה שלי באותו רגע. מעבר לזה אני לא שייך לשום מפלגה או תנועה. כל יום הדיעות שלי משתנות בהתאם למה שקורה ולמי שאני באותו יום, מבחינתי רק אבן נשארת תקועה מיליארדי שנים באותה שכבה" .

יש כמה וכמה סיבות מדוע הפסקתי לכתוב בעיתונים על מוזיקה, והעיקרית שבהם היא הדיסק האחרון של LOW. אף פעם לא היתה לי בעיה להגיד מה אני חושב על מוזיקה ולרוב חשתי שיכולתי לנסח זאת לא רע, הבעיה היתה שלא הצלחתי לגבש על הדיסק של LOW שום דיעה מוצקה. חודשים ארוכים לפני שהוא יצא הוא כבר ישב אצלי במדיה פלייר ובין האוזניים אבל לא במקומות שבהם אהבתי לשמוע את המוזיקה רוטטת באמת (בלב ובין השיניים אם אתם מוכרחים לדעת ).
וכל הזמן העורך היה לוחץ ואומר "נו, תביא כבר את הביקורת מה הבעיה ? " ואני דחיתי ודחיתי את הרגע עד הרגע האחרון ממש. כתבתי כחמש ביקורות שונות לחלוטין על הדיסק וכל אחת מהן הגיעה בדרכים עקלקלות למסקנות אחרות. פעם הרגשתי אדיש פעם אהבתי יותר מדי, ופעם חשתי שאני לא רוצה להחליט, אבל בסופו של דבר המציאות מכריחה אותך להחליט. לעיתון יש דד ליין שאתה חייב לעמוד בו ובסופו של דבר אתה מגיש את מה שכתבת בין אם אתה שלם איתו או לא.
כתבתי מה שכתבתי, פורסם הדבר ואף הוגב (והנה הזדמנות להודות לאביב על ההודעה המונומנטאלית שלו בתגובה ל"הורס הגדול" שנשארה בלי תשובה, בעיקר כי הייתי אכול ספקות בעצמי לגבי מה אני חש ומרגיש ) אך בסופו של דבר הדיסק נשאר כסיפור לא פתור לחלוטין ביני לבין עצמי.

השבוע התעוררתי בוקר אחד מטלפון בהול בשמונה ומשהו לפנות בוקר וכשסיימתי את השיחה עלתה במוחי התובנה שזה לא ממש משנה. יש פשוט ימים שאני מאוד אוהב את האלבום הזה ויש ימים שפחות וזה הכל. אז הנה הצהרה רשמית. האהבה שלי לLOW איתנה כתמיד שום דבר לא ישנה את העבר שלנו אבל היא גם לא ליניארית.
יש ימים שאני אוהב יותר ויש ימים שפחות אבל בבסיס העניין זה לא משנה ממש. כל ההתלבטויות האלו נובעות מהרצון האנושי למשהו טוטאלי, מושלם, חסר רבב. אבל זה בדיוק העניין, אין ולא יכולה להיות אהבה מושלמת בעולם כל כך חסר שלמות. תמיד יהיו עליות וירידות. ואני תוהה איך אנשים לא מתפוצצים מצחוק כשהם נשבעים אמונים לנצח לאלבומים (שלא לדבר על בני זוג לחיים).
אולי אני סותר את עצמי, אולי אני מנסה לקדם פוליגמיה בעולם מונוגמי, אבל הכל התבהר לי השבוע כשהבנתי שלמרות שזה לא נראה ככה רוב הזמן, גם לחיים יש דד ליין. העניין הוא שהוא הרבה יותר חמקמק מדד ליין של מערכות עיתונים והשבוע בעודי מאזין ל"Silver Rider " של LOW נזכרתי בפ. שנהרג מפיגוע ירי הרבה לפני שהוא הספיק להגשים אפילו חלק קטן מהדברים שהוא רצה לעשות בחייו. באותו רגע , שנים אחרי שהכל קרה, הבנתי שזה לא באמת משנה אם הוא היה ימני או שמאלני בשניה שבו הוא עבר מהעולם, מבחינתי הוא תמיד יהיה גיאלוג .

Daniel Johnston – True Love Will find You In The End

דניאל ג'ונסטון הוא המוזיקאי שהכי הייתי  רוצה לפגוש כיום (אחרי סופיאן סטיבנס) הביוגראפיה שלו וההצלבה שלה לשיריו בהחלט ראוייה לסקירה מקיפה של אחד מהיוצרים המיוחדים והמחוננים ביותר שיוצרים כיום.
יש כאלו שטוענים שהוא כותב השירים הכי טוב שעדיין חי. אני לא יודע אם אני שלם לחלוטין עם ההגדרה הזו, בעיקר כי אני לא מאמין שיש "הכי טוב" שחי או מת,  אבל ג'ונסטון הוא בפירוש אחד מגדול כותבי השירים של ימינו. וזה בטח אחד משירי האהבה הכי יפים שלו אולי בגלל שהוא נשמע יותר מכל כמו שיר ילדים.
יש לשיר הזה כמה ביצועים, של PAPA – M של Beck ואפילו לג'ונסטון עצמו יש כמה וכמה ביצועים בהופעה חיה אני הייתי מחפש את המקור ואחרי זה את הפפה.

 

 

True love will find you in the end
You'll find out just who was your friend
Don't be sad, I know you will,
But dont give up until
True love will find you in the end
This is a promise with a catch
Only if you're looking can it find you
‘Cause true love is searching too
But how can it recognize you
Unless you step out into the light?
Don't be sad i know you will
But don’t give up until
True love finds you in the end.