יצרנו קשר עין איפשהו באמצע הדרך בין בית שמש ללוזית, הקרחת שלו נצנצה מאחורי העץ כמו זריחתה של השקיעה, "למה?" שאלתי בשקט, "מה הקטע, דווקא עכשיו??
"זה הסושי הזה" הוא ענה לי, "הוא הורג אותי בן אדם."
"אתה לא אוהב סושי ?!"
"ממש כן, אבל מה זה הקטע המטורף של לגלגל דגים בתוך אצה ולהראות מתוחכם? פאק, זה אוכל יפאני, דאמיט! בשביל זה ניצחנו במלחמה? אתה יודע שאני תמיד הייתי בחור אמריקאי סטנדרטי – צ'יזבורגר עם פטריות הזיה מטוגנות בשביל לעלות, קצת מסקלין בשביל להגיע לקצה, ואולי שבעים סיסי של קוואדרופילים כדי לרדת מהר למטה. אבל כל האוכל בריאות הזה הרג אותי אני אומר לך… "  הוא נאנח לרגע, "בן אדם חשבת פעם למה אף אחד לא מגלגל סושי עם אסיד בתוכו? אני אומר לך מאז שהבוש הזה ניצח את הבחירות יש לי חשק עז ללשים את "וויט-ראביט" בגרסאת המונו שלו, ולדחוף לעצמי מספיק אסיד שיטגן לי את המוח ואני לא ארד אף פעם…" 
לרגע אחד הוא שתק, הגבעות המחשיכות המשיכו לזרום ביננו.

"אגב, אם אתה כבר בסביבה תגיד לגרייסי (סילק) שתחפש לעצמה איזה זין לטפס עליו, ותפסיק לרצוח את המוזיקה שלה עם כל גרסאות הסראונד המזוינות שהיא עושה לשירים האלה. היא תמיד היתה קצת מפגרת – אבל לא להבין  שיש שירים שלא נועדו להישמע מסביבך?? אלא ב-ת-ו-כ-ך ? חתיכת כלבה מטורפת…"

"הא!", אמרתי לו,  "הנטר אתה שוב מערב פרנויה עם פוליטיקה בשביל ליצור מזה רוקנרול.  בן אדם אתה גדול.  אבל מתי תבין שהמציאות היא לא איזר טריפ טירוף מתמשך עם ניצוצות של קסם שמחכות לגפרור או למיתרי הגיטרה שידליקו אותם?
הוא חייך אלי ולרגע אחד השיניים שלו הפכו לשרשרת הרים של אגוזי קוקס שבורים.

"אז הם הצליחו להמיר גם אותך עכשיו ? טמבל." הוא פלט בארסיות.  

"מתי תקלוט שכל הפנטזיות על פנסיה, אוכל בריאות ומיקרוביוטיקה. זה בסך הכל אוסף שקרים שאתה יכול לחיות איתם. אוסך שקרים שהזונות שם למעלה החליטו למכור לך?.  אתה תשב ותלבט אם הכוכב נולד הזה או פרוייקט ווי ווי ווי בעשר או מי השגריר המזדיין ששווה כתבת שער מזוינת, ובאותו זמן הם פשוט יגנבו לך את החיים שעוברים לך מחוץ למרפסת. ככה הם רצחו את צ'ה ככה הן רוצחים  מהפיכות, אתה יודע.."

הא הביט אל תוך הזגוגית בנוף החולף מולנו חשתי שהוא מסתכל קדימה אבל רואה רק את העבר.
"ובכלל כל ההפקה הזאת של הריאליטי שיט, נו, זה בסך הכל מבחן אסיד חוקי כדי לדפוק לך את החיים.  אני הראתי לך עשרות פעמים איך החיים נראים באמת, מהצד של מי שמתבונן עליהם מבעד לתחתית כוס וויסקי, דרך קליידוסקופ של LSD, מציצים מיוזעים ומוכי כינים מהערווה המצחינה של זונה מזדמנת בכביש בין נוואדה לשום מקום אחר, אה אלוהים אני עייף ממך, ואם לא הבנת את זה עד עכשיו, אולי הכל היה לשווא.."
"אבל האנטר", אמרתי לו "זה הכל הזיות סמים אתה יודע. זה לא אמיתי. ואני בכלל רציתי לספר לך על הפעם הראשונה שלקחתי אסיד וחשבתי עליך כשכל העקצוצים האלה התחילו לי במרפקים,  והלכתי לאורך שדירות הנשיאים בבאר שבע עד הקונסבטוריון שנראה כמו מתקן נחיתה לחלליות, ואמרתי לעצמי פאק-איט!! האנטר היה מבין את זה, אבל איזה חייזרים יבואו לנחות בבאר שבע האנטר ? כנראה שרק כאלה שמסוגלים להבין שהבדיונות שלך הם בסך הכל המציאות שאנחנו בוחרים לא לראות בן אדם. תישן טוב, והכי חשוב תמסור ד"ש לטימוטי לירי,  בן אדם,  תספר לו שהבן שלו עושה פאדיחות סידרתי.  לילה טוב הנטר, והנה לכבודך השיר שאתה הכי אהבת בעולם, עוד שיר אחד עד שהעורך דין שלך יגיע ויקח אותך הלאה… ביי אחי."

תקוע בתוך ריו עם שביזות יום א' שוב

הלבנים נחות במרכז העיר,
שם מטפסים אנשי בטון
נפלו כולן וזה נראה מושלם
העיתוי מרגיש כ"כ נכון.
ואני יושב כה סבלני
מנסה לדמיין מחיר נסבל
שצריך לשלם כדי להימנע מ-
לחוות שוב את כל הנ"ל
הו, למה, זהו סוף כזה עצוב
להיות תקוע בתוך ריו עם שביזות יום א' שוב.

(במקור בוב דילן בשיאו, נועם פאוסט המבריק בתרגום )