סיפור של אהבה חדשה. דיסקונקי – האצבע השישית שלי

יש הרבה סיבות למה בנדר הוא הדמות החביבה עלי בפיוטצ'רמה. הוא רובוט והוא גאה, הוא שותה, מעשן מז***ן ( לא צנזורה, אני פשוט לא סגור על מה זה הדבר הזה בדיוק שרובוטים עושים כדי להתרבות) וגם הוא כמוני אוהב להסתכל על מעגלים חשופים של אלקטרוניקה ולחייך חיוכים מלאי זימה. כפי שהגדירה זאת איזו חוקרת אינטרנט ששמה נשמט ממני, הסיבה העיקרית שרשת האינטרנט הצליחה להפוך לכלי המוני היא הפורנוגרפיה. ואני אומר כבוד לפורנו ההוא, אבל יש פורנוגרפיה ויש את הפורנו של מוזיקאים ואם לפנטז על תמונה של גיטרה זה המיינסטרים, הרי שסצינת הההארדקור הקיצונית מכולם שייכת לטכנאי ועכברי האולפן.
כן אני מודה קבל עם ועדה שפעמים רבות אני מוצא את עצמי משוטט בחצות הלילה כולי קצר נשימה, וריר נוזל מזויות פי בעודי מביט בחתיכות מתכת כסופה/אדומה/כחולה וחלקה עם כפתורים עגולים ושופעים מקדימה עם מתגים קטנים רכים ועגולים שדורשים, פשוט דורשים ליטוף. לעיתים ואני אומר לעצמי חכי שתהיי בידיים שלי מותק, אני כבר אראה לך מה גבר אמיתי יעשה לך. ואז אני מביט על המחיר בצד חוטף את בלוז "אבל מאיפה אני אשיג אלפיים חמש מאות דולר בשביל פרה-אמפ, לא כולל משלוח ומיסוי" והולך לישון עם רבע תאוותי בידי והשאר בחלומותי.
כן אני חובב גדג'טים ואלקטרוניקה של כמעט כל דבר שקשור לשמיעה ועשיית מוזיקה. לרוב זה נשאר בממלכת הפנטזיות וכבר הספקתי להבין שלא יהיו לי את כל הציודים שאני מפנטז עליהם בחיים כדי לעשות מוזיקה. ולמה כל ההקדמה הארוכה הזו?  רק כתירוץ לספר לכם כי היום הגיע אלי גאדג'ט מוזיקלי קטן וחדש שכבר משנה לי את החיים.
נכון היה לי ווקמן באייטיז, דיסקמן בניינטיז ובכל זאת עד כמה שלכאורה נגן MP3 בדיסק און קיי הוא בתיאוריה אותו דבר, זה לא אותו דבר.

cווק/דיסקמן/אייפוד (ויסלחו לי מעריצי הפוד, אכן כלי מרשים לחלוטין אבל עדיין לא מספיק קטן לטעמי כדי להעלם ממש). היית מודע לעובדה שיש שם משהו פיזי שאתה סוחב עליך, הייתי צריך להתעסק איתו ברמות של החלפות דיסקים וכל הטררם. את הדיסקונקי אתה שם עליך, תולה סביב צוארך ומרוב ששכחתי את קיומו עלי כמעט נכנסתי איתו למקלחת.

אז זה נראה קצת יותר קטן מהאצבע שלי ומכיל חלל של ג'יגה שלם שעליו אתה אמור לשים את כל המוזיקה שאתה רוצה לקחת איתך לכל מקום. לכן אין לומר עוד,  אלו עשרה דיסקים היית לוקח איתך לאי בודד (שרק ביננו זו תמיד נראתה לי שאלה אווילית ביותר. מה אני נפוליאון שגוזרים עליו גלות לאי בודד, ואומרים לו מה הוא יכול לקחת ? אם אני אי פעם אסחף מאוניה טבועה או אנצל ממטוס מתרסק אני יכול לפנטז שעות על הדיסקים של אינו,  דרייק,  והוולוט אנדרגראונד.  סביר להניח שמה שיסחף לאי שלי יהיה אוסף הלהיטים של סלין דיון ודיסק להיטים עם מקרנה…. ) אלא איזה עשר תיקיות אני אקח איתי לתוך הדיסקונקי, ולמה בכלל לציין תיקיות?  בואו נדבר על שירים, למי יש כוח לפילרים? נו פילר, רק פילטר אחי ומאתיים כאלו. וואו.

הדיסקונקי לא יורד מהאוזניים שלי כבר מהצהריים בין אם דברתי עם אנשים בין אם הלכתי ברחוב. זה פשוט נותן נופך אחר לחיים. אם בעבר המוזיקה היתה הרקע כשעבדת בבית או מול המחשב,  או הפוקוס של האזנה ממוקדת עכשיו כשזה נהיה תת עורי זה באמת נשמע בחלקים מהזמן כמו פסקול לחייך.  חיים יבין  מעולם לא נראה עגום יותר  כשדיבר על הסרבנים בטון הכה חיים יביני שלו, בעוד דיויד פאג'ו מלמל ברקע את קשת עגומה שלו. לעומתו  שחקני מכבי נראו עליזים מתמיד כשהם קפצצו לצליליהם של המגנטיק פילדס שהציעו טקיטיקה חדשה לפיני גרשון  "בוא נעמיד פנים שאנחנו ארנבונים".  הסבטקסט הוא פשוט. עשינו עוד צעד בביטול המרחק בין המוח של המוזיקאי לבין המוח של המאזין. פורמט הסידי שהכיל עשרות קבצי אמפי שלוש היה פורמט שבו הדיסק ייצג איזה שריד כמעט אובייקטיבי למערכת שימור גלי הקול של פעם. בדיסקונקי החדש שלי כבר אין שום כלום שמזכיר דיסק או תקליט. למעשה אם אצבע את המכשיר בחום אדביק אותו ליד ואשים עליו טבעת מוזהבת אני אוכל להתייחס אליו כאל האצבע השישית שלי.
מה שמוביל אותי למחשבות על העתיד הרי ברור שתוך חמש שנים-עשר שנים.  המוזיקה תעבור לתוך שבבים מיקרו זעירים שיושתלו מאחורי האוזן בתוך הפלפון התת עורי  ויכילו עוד ועוד מקום להרבה יותר מוזיקה ומה אז ? השתלת כל הדיסקוגרפיה של אינו לתוך המוח שלך ? או שמא גישה ישירה לאול מיוזיק גייד הפעם לא מילים על המוזיקה אלא גישה ישירה אל המוזיקה. והשאלה שלי היא האם מוזיקה באמת הולכת להיות הפסקול של החיים שלנו ? לא במובן של מדי פעם אתה נמצא בחלל מסויים מול רמקולים ולוחץ על כפתור כדי לשמוע אלבום, אלא במובן שכמו במופע של טרומן אני אסתובב לי ברחובות ואשמע מוזיקה מכל מקום.  רק שהיא תהיה בתוך הראש שלי ותכיל מוזיקה מקרית בהתאם ליום שלי. ולמה להפסיק רק במשך היום?  בואו נשמע מוזיקה כל הלילה בהזרקה ישירה לתוך המוח. אני כבר צופה פה גל חדש של מוזיקת אמביינט וניו אייג' אנטי אייג'ינג מחורבן שיוביל לשינה יותר טובה.  שלא לדבר על זה שהנחירות כבר לא יפריעו לאף אחד לישון. בקיצור החיים הטובים כבר לא מעבר לפינה, הם כאן.

 

 

תגובות

  1. תמונת פרופיל של כרמל

    השבוע הסתבר לי שיש דיסקונקי זולים יותר שלא מגיבים טוב לכניסות יואסבי בקדמת המחשב ומוכנים לחדור רק מאחור. עד אז חשבתי שהדיסקונקי שקניתי במבצע באקדמון סתם דפוק, עכשיו אני מבינה שהוא פשוט בעל נטיות מיניות אחרות. מאז גם לי יש אצבע שישית… 🙂

  2. תמונת פרופיל של אסף

    כבר חודש שאני בוחר ללכת כמעט לכל מקום ברגל, רק כדי שיהיה לי תירוץ להסתובב עם האוזניות באוזניים…

    http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1722-288-10252910,00.html

  3. תמונת פרופיל של אסף רוז

    נתחיל בהארה:

    יש לי בעיה קטנה עם הקונספט הזה של ללחוץ על כפתור ולשכוח
    מלהתעסק עם הקטע הפיזי הזה למשך שאר היום. כלומר, יש בזה משהו מאד מאד נוח שאתה קובע לעצמך פלייליסט מטורף של יומיים, ויש לך את הנוחיות של רדיו שאתה העורך המוסיקלי שלו. אבל לפעמים, גם אם אסתכל על זה מנקודת מבטו של האומן, מגיע למוסיקה שאני שומע ש*אבחר* בה בנקודת זמן ספציפית. כשאני מחליף דיסק, אני בוחר באותה שניה את מה שאני רוצה לשמוע, ואני עושה משהו בשביל זה. טורח, אם תרצה.

    אז הרשה לי לברך על כל הטכנולוגיה הנפלאה הזו, שבסופו של דבר מקדמת את האומנות (וככה"נ גם את האנושות), אבל באותה נשימה גם להזכיר שאין כמו קצת טכנולוגיה של תחילת המאה ה-20: התקליט, שלא רק שמעיז לדרוש החלפה כל פחות מ-30 דקות , רק כדי לבדוק שאתה באמת רוצה לשמוע את מה שהוא מכיל, אלא גם מבקש שילטפו אותו וינקו אותו ויכוונו אליו את המחט. במיוחד אליו.
    במיוחד בימים בהם הכל מתבצע בקליק המנוון.

    ונסיים בבקשה:
    איפה אני יכול להשיג את דיסק גרסאות הכיסוי ללאונרד כהן? 🙂

    שבת שלום ושבוע נפלא. 🙂
    אסף.

  4. תמונת פרופיל של זאפודית

    כפרה עליו.

    אבל בלישומקשר, אם לבחון את מהלך העניינים, הגעתי לכאן אחרי שלפני ימים מספר שוטטתי בבאלנס הירושלמי וראיתי שמוכרים את דיסק ההופעה שלך ושל יוחנן קרסל מה- 4.3.04. שמעתי את השמות, שמעתי על השמות דברים טובים, קניתי.
    אינליכוח לשבעמאות הסופרלטיבים הקבועים, אבל נהניתי עד כלות ורציתי לשמוע עוד, ואז איכשהו הגעתי לשלל פורומים ואיכשהו לכאן, ואז קראתי, ואז רציתי להגיב, ועכשיו זה מה שאני עושה.
    אינלימושג מה רציתי להגיד בכל זה, אבל בינתיים אני כאן, קוראת.
    שבצ'לום.

  5. תמונת פרופיל של n0nick

    ללכת ברחוב, אתה אומר, ושברקע מאחורי האוזן ינגן לך שבב את הפסקול של החיים, עם חיבור כמובן לאולמיוזיק של המוזיקה עצמה ככה שכל המוזיקה שבעולם נמצאת לך בראש והכל מתנגן לך במשך החיים ותוך כדי כל מה שאתה עושה ומעשיר את כל מה שאתה עובר?

    וואו.

  6. תמונת פרופיל של בועז כהן

    הפאנלים הכסופים-אדומים שלהם. אלוהים. איזו תאווה

כתוב תגובה לכרמל לבטל