קוראים יקרים, לעיתים מוטלות עלי משימות שונות ומשונות מטעמם של עורכים החושבים שיהיה משעשע לקרוא את דיעותי על אלבומים שונים ומשונים שאינני מכיר. כך מצאתי את עצמי מקבל לא מזמן טלפון ובו הצעה שאינה משתמעת לשני פנים, "יצאו שני אלבומים של חברה שוודים מדוברים, מעניין אותך לכתוב עליהם?" נורווגים אתה אומר ?  ובכן קוראים נכבדים, כאדם שאוהב אתגרים מייד הסכמתי לעניין. נשמע את האלבומים, הרהרתי לעצמי, נקרא את כל מה שכתוב עליהם ברשת, נראה מי הם, מה הם רוצים, מה מייחד אותם משאר העולם, ובאופן כללי מה הקטע של חבורת הקרחונים אוכלי הסלומון הללו. במחשבה שניה אמרתי לעצמי רגע, עזוב אותך מדיעות קדומות. הנה הזדמנות פז לבחון את הטענה שהמוזיקה מדברת בזכות עצמה אפילו אם היא בשפה זרה. ומכאן הגעתי למסקנה מרחיקת הלכת שדווקא היום שכל המידע זמין ונגיש כדאי להתעלם מכל הפרטים שמסביב ואולי אכתוב על המוזיקה עצמה בלי לדעת עליה שום דבר פרט לעצם קיומה בין אוזני?

אתה מתכוון ממש כלום? תמה העורך ? כן ממש כלום, השבתי.  אם זה עבד בסייינפלד אין שום סיבה שזה לא יעבוד גם כאן.

בשלב זה העורך פשוט הניד את ראשו בתוגה…

 

 TA DET LUNGEN –  Dungen

מהצלילים הראשונים כבר הבנתי שלכתוב ככה ביקורת זה לא רעיון מוצלח כל כך, מה זה ? האם מדובר באלבום שיצא בימינו אלו ?  או שמא מדובר בהוצאה מחודשת לקלסיקה פסיכדלית נורווגית? האם זה בכלל משנה? מה שבטוח זה שמישהו כאן שמע המון סיקסטיז, המלוטרונים והמקצבים של קינג קרימזון המוקדמים, ההרמוניות הקוליות של הבירדס משחקי הגיטרות ההפוכות של הנדריקס, התופים של המי? מה זה הרהרתי לעצמי, העורך משתעשע כאן על חשבוני ? הליקון הוציאו אוסף נורווגים-שישים ? רוקפור הביאו זמר חדש מארצות הקור? מה לעזאזל קורה כאן ?
ובכן הקשבה אורכית לאלבום הזה מגלה שמדובר באלבום שכולו סופר-רוק מהסיקסטיז. כאילו מישהו לקח את כל האלמנטים הכי מגניבים של המוזיקה על התפר שבין סוף הפסיכדליה ותחילת העידן המתקדם ויצר מהם סופר- גרופ מהחלומות, אם אי פעם תהיתם איך נשמעים ביטלס בויקינגית או מה היה קורה לו הקינקס היו נולדים מול הפיורדים, קחו את האלבום ותדעו. מאחר והשליטה המוגבלת שלי במכמני השפה הנורווגית  (העורך: שוב אני מזכיר לך שמדובר בחבורת שוודים ? ) לא מאפשרת לי לקבוע חד משמעית האם מדובר בשירי אהבה הטובים ביותר שנכתבו אי פעם או שמא מדובר באסופת שירי ביזה ואונס בנות שבטים סקסונים. מה שכן, אם ככה נשמעים שירי רוק בעברית למאזין האנגלי,  אולי באמת כדאי שועדת דוברת תתחיל לחייב את המוזיקאים פה לשיר באנגלית.  למרות שהמוזיקה עצמה מבריקה אין דרך אחרת להסביר כמה זה מצחיק כשהם שרים בהרמוניות משולשות ובכוונה מלאה מילים כמו טור-אה-לוט הו-ספה מין אה-דה. הרעיון של אלבום פסיכדליה מודרני שנשמע כמו פעם הוא לא ממש חדשני מה שכן ברמת ההתכוונות והביצוע התקליט הזה מעורר השתאות לגבי היכולת של להקה לשחזר או למחזר בדיוק רב עידן שלם.  לחובבי סיקדליקסיקטיז כבדים וחונקי ג'וינטים שמתבכיינים שנגמר להם החומר, האלבום הזה הוא ממש חובה. לכל השאר, עברו לאלבום הבא (דבר העורך: מדובר באלבום מודרני של יוצר אחד מדנמרק,  ודויד להבא הייתי שמח אם היית מתייעץ איתי קודם ולא חושף את הפרובנציליות הישראלית שלך בפני כולם)

 

 

<img border=0 src="http://www.geocities.com/glovecompart/jenscannes2.jpg&quot;

איפה שקע ותקע שיזהירו את השוודי הנופש מהצירוף הקטלני של גיטרות חשמליות ומים? 

Jens Lekman – When i Said i Wanna Be Your Dog.

הלו מה קורה פה? הסיקסטיז לא נגמרו בנורווגיה ? ככה מתחיל אלבום מודרני עם קרכצים של תקליט וסאונד של פופ קמרי מהסיקסטיז? זו שוב פעם מתיחה של העורך?  מה יהיה שבוע הבא, סקירה של שני ראישוז לאלבומים קוריאנים משנות החמישים ?

לפחות הלקמן הזה שר באנגלית. והאמת זה די מרתק לפחות בפעם הראשונה. כי לקמן הוא גרסא שוודית לסטיבן מריט מהמגנטיק פילדס. מין מלומד פופ צפוני שניחן בבריטון נעים במיוחד ומיישם את כל מה שהוא מכיר על הצליל הבסיסי ושופע החיים של מוזיקת פופ באשר היא מבכראך, פופ צרפתי מתוזמר, פיל ספקטור ואבבה, כדי ליצור להיטי פופ מושלמים שכולם אף פעם לא יהיו באמת להיטים.

השירים עצמם עוסקים בדברים הקטנים היום-יומיים ושגרתיים ביותר של החיים. הבחורה שעובדת איתו באותו משרד הדואר וזקוקה לטיפול פסיכולוגי, האובססיה שלו עם חתונות והרצון העז שלו להתחתן,  רוקסט ודברים שפולטים בלי להתכוון במהלך קיום יחסי מין (הדיבורים? או הנוזלים? העורך )  והקשר בין לו ריד, בחורות צרפתיות וחורף שוודי הקר. נכון, בל וסבטיאן עשו את זה קודם והמגנטיק פילדס הם  להקה הרבה יותר מרשימה,  אבל לקמן הוא חוקר פופ מיומן לא פחות מעמיתיו הסקוטים וככזה הוא גם מצליח לעיתים נדירות במקום שבו רוב התיאורטיקנים נכשלים, לרגש. הצליל שלו- מעוצב והדוניסטי ככל שיהיה, לא מסתיר את  העובדה שיש משהו כנה וכובש במוזיקה שלו, גם אם הדבר האחרון שניתן לומר עליה זה שהיא חדשנית או מקורית במיוחד. בכל מקרה אם החורף שלכם חסר התחכמויות לייט-פופ ואתם מאלו שחושבים שבדיחה בשיר זה לא דבר שממצה את עצמו אחרי פעמיים, אתם מוזמנים להתחבר ללקמן עדיף עם כוסית אבסולוט ביד בעודכם ניצבים ליד האח הבוערת בנעימות בסודרי טריקו עם צווארון גולף.   
תהנו