"הרעיון הוא ליצור דברים שהם מוזרים ומשונים לך, כמו המוזיקה הראשונה ששמעת בחייך"  

ההיסטוריה נוטה לשפוט את העבר לפי ההווה, ארועים שבזמן אמת נראו חשובים במיוחד מתבררים לאחר מעשה כתופעה שולית ולהיפך. סביר מאוד להניח שאם הייתם אומרים לבריאן אינו ב1977 שכרגע הגעתם משנת 2004  במיוחד כדי לספר  לו, שארבעת אלבומי הסולו שהוא הוציא מאז עזב את רוקסי מיוזיק, הם אלבומים חשובים ביותר שהשפעתם על המוזיקה של שנות השמונים התשעים והאלפיים היא עצומה, הוא בודאי היה אומר שזה מאוד מעניין, מהמהם בקורקטיות בריטית על זה שהוא מאחר לפגישה עם בואי בברלין, ונעלם. 
30 שנה אחרי צאתם לאור, יוצאים ארבעת אלבומי הסולו הראשונים של בראיין אינו במהדורה מחודשת ללא בונוסים פרט לצליל משופר ביותר, ומאמרים מבריקים של עיתונאי ומבקר המוזיקה פול מורלי המצורפים  לכל אחד מאותם אלבומים. מכאן מתחילות השאלות. מיהו בראיין אינו? לרוב מאזיני המוזיקה השם לא  יאמר כלום, חלק קטן ידעו להגיד שהוא הפיק את בואי יו 2 טוקינג הדס, וחלק קטן יותר יאמר שהוא האיש שהמציא את מוזיקת האמביינט והיה מחלוצי השימוש בדגימות.  הרבה עיתונאי מוזיקה יגידו לכם שהאקסיומה היא שאינו הוא אחד המוזיקאים היצירתיים והמעניינים ביותר של העשורים האחרונים, אולם סביר להניח שרק מתי מעט ידעו לספר לכם מדוע. הסיבה הפשוטה  היא שבתעשיית המוזיקה כמו בכל תעשייה אחרת, רוב המוזיקאים יוצרים במסגרות ידועות  מראש, הם פועלים בתוך ז'אנרים ותבניות שנוצקו משנות ניסוי וטעיה במצעדי הפזמונים של מה עובד ומה לא.  גם כשקמים מוזיקאים השואפים ליצור  משהו חדש ושונה, הם לרוב נשארים בגדר אלו שמרחיבים את גבולות הז'אנר על ידי הטמעה ושילוב של אלמנטים מז'אנרים מקבילים לתוך המוזיקה שלהם. לא כך המקרה שלפנינו. אינו הגיע למוזיקה מתחום האמנות הפלסטית והמיצגים.  ממקום זה ניתנה לו האפשרות להתבונן בעיניים סקרניות וערמומיות על מוזיקת הפופ, הרוק, הפאנק, והסול של הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז. אינו חשב שיהיה מעניין מאוד לפרק את כל המוזיקה הזאת לקוביות לגו צבעוניות,  ולעשות נסיונות רדיקלים בדי.אן.איי של מוזיקת הפופ  כדי לבדוק איזו הכלאה נוצרת כאשר לוקחים את כל הגנים הנכונים ומרכיבים אותם הפוך.
האזנה לארבעת אלבומי הסולו המוקדמים מאפשרים לבחון את המהפיכה העצומה שאינו עבר בטווח זמן קצר כל כך ובעיקר הם מאפשרים להבין מדוע אינו הוא נביא זן אלקטרוני פילוסוף צליל אחד מקומץ הגאונים היחידים שהתעסקו במוזיקה ובעיר איש משעשע המאיר את עולמנו המוזיקלי כבר שלושים שנה.  

"בישול הוא רק דרך מעניינת להקשיב לרדיו" 
למרות שמו והשנה בא יצא אלבום זה אינו  עוסק במלחמת יום הכיפורים. זהו אלבום מעבר עבור אינו  שאך לפני שנה עמד כחייזר א-מיני מאחורי הקלידים ברוקסי מיוזיק.  שם התמצה תפקידו בליצור רעשים משונים במסגרת הגלאם-פופ העתידני של ההרכב ואילו כאן נדרש אינו למשימה הכבדה של יצירת  שירי פופ שיהוו מסגרת שאותה הוא יוכל לשבור מבפנים. בניגוד מוחלט לרוב עמיתיו מהרוק המתקדם בבריטניה שניסו לשנות את התצורה החיצונית של השיר והפכו אותו למימדי סימפוניה מרובת קצבים ומהלכים הרמונים לא שגרתיים, אינו נשאר נאמן לשלושה ארבעה אקורדים פשוטים של הרוק'נ'רול והבלוז ולמלודיות נאיביות כמעט פולקיות בפשטותן. העובדה שלא היתה לו שליטה טכנית סבירה בשום כלי הפכה ליתרון עבורו שכן חוסר הוירטואוזיות בצירוף הסקרנות הטבעית שלו, הובילה אותו לנסיונות במרקמים מוזיקלים מנוגדים אחד לשני. כשף אוונגארדי בישל אינו נזיד סמיך של סינטיסייזרים פרימיטיבים  עם מקצבי רוק קצוצים לחתיכות קטנות על הסרט ולכל זה הוא צירף את הגיטרות החמוצות של ידידו רוברט פריפ והגיש למאזין.  התוצאה היא אלבום עתידני שלא ישמע מיושן גם לו יצא בעוד חמש מאות שנה. מבחינה מילולית אינו משתמש בקוביזם מילולי כדי ליצור טקסטים שמנסים במודע לפרק את האי-גיון הבסיסי שטמוע במוזיקת הפופ.  "בייבי בוערת"  הוא שר על חברתו כזמר נשמה מלא הורומונים רגע לפני שהוא מציע ברשעות מה,  " אז אולי נזרוק אותה למים?". נעיצת הסכין בבלון הנפוח מחשיבת עצמית של עולם המוזיקה, לא נשמעה אך פעם מעניין כל כך כמו התקליט הזה שזכה ובצדק  לתואר אבי הניו-וייב הפוסט-פאנק וכל מה שאקספרימנטאלי וטוב בשלושים השנה אחרונות של עולם המוזיקה.  מדובר בתקליט אנטי פופ מושלם  וככזה הוא אלבום פופי להחריד.     

"מוזיקה נסיונית אינה ראויה להערכה בגלל היותה כזו, השאלה היא האם הניסוי הצליח או מה למדת מכשלונו"

באלבום זה מטשטש הגבול בין הנסיונות לבחון את הפופ מבחוץ לבין היצירה שלו בפועל. למעשה האלבום הזה הוא הדבר הכי קרוב לתמצית מחרוזת להיטי שנות השבעים של אינו. האיש שאף עורך שפוי בדעתו לא ישים שיר שלו בשום פלייליסט יצר סוויטה של שירי פופ דאדאיסטים שניתן בקלות לזהות בהם את הזרעים של אלפי שירים אחרים שכעבור עשור או שניים יהוו את עמוד השידרה של עולם המוזיקה.
השירים עצמם נשמעים הרבה יותר מהוקצעים ומהודקים בדרכם הביזארית. השירה של אינו מאבדת את הגוון הפסיכוטי של האלבום הקודם וקבלת גוון רגוע ומשועשע יותר.  הקריאה בטקסטים רומזת שיש כאן סיפור קונספט על מסע ללא קונספט בסין הקומוניסטית, מסע בו משתכללת טכניקת האקראיות שהוא כופה על עצמו בניסויי האולפן  ליצירת תקליט שחי בין עולמות הפופ והאוונגארד במקביל ולא מתחייב לאף אחד.  אם כל ניסוי נערך כדי ללמוד ממנו משהו הרי שבתקליט זה אינו בעיקר מיישם את המסקנות מהניסויים של האלבום הקודם והתוצאה חציית קוים בין העולם האקדמאי לבין העולם היישומי.   האלבום הזה כבר אינו אלבום אנטי-פופ . אלא פשוט אלבום פופ מהביזארים ביותר שקיימים וככזה הוא מבריק מרתק ובעיקר מהפנט. 
 

"אם היה שלט "לפניך כלי מוזיקלי" על הכניסה לאולפן ההקלטות, זה היה יוצר גישה כל כך שונה ליצירת מוזיקה." 
"עוד עולם ירוק" מ1975  הוא המסטרפיס מבין הארבעה.  אלכימיית הפופ שיצרה מזהב טהור את האבנים הנדירות של האלבומים הקודמים. מגיעה כאן לשיא חדש. התקליט עצמו שונה מקודמיו מספר השירים מצטמצם ומספר הקטעים הכליים גדל. אינו שעובר תאונת דרכים קשה שמשביתה אותו לכמה חודשים. על מיטתו  בבית החולים מבחין אינו בחושיו המחודדים שיש מקום אחד שאליו הוא לא הלך עדיין. בתקליט זה מתחיל אינו לבדוק את האינטראקציה בין  הצליל לחלל שמסביבו. "מעבר הזמן  מהבהב בעמימות על המסך, איני יכול לראות את הקוים שיכולתי לקרוא בתוכם אולי מוחי הפך לחול?"  שואל אינו את עצמו ממיטת ממיטת החלמתו ואאורקה הנה נולדת לה המקפצה שממנה הוא יקפוץ כדי להוליד  את מוזיקת האמביינט.  אינו מיישם את התיאוריות של סאטי על מוזיקה שתתמזג עם שקשוק המזלגות וצלצול הסכינים ויוצר פה קטעי אוירה שכל תפקודם המוזיקלי הוא להכניס את המאזין לרחם אוירתי ואוורירי. לראשונה אחרי חמש מאות שנות מוזיקה הצלילים לא באים לייצג את לתאר את העלים הנופלים, הם הופכים להיות העלים הנופלים על אוזני המאזין בעצמם. הם קוי המתאר וחומרי הגלם שיוצרים ובוראים את החלל שהמאזין נשאב לתוכו,  אותו החדר שבו ישבת עד עתה, הפך למקום אחר שבו לא היית  והכל באדיבותו של  אינו שבורא באולפן שלו בעזרת אפקטים והאטה והאצה של סרטי ההקלטה עולמות ירוקים וכחולים, צבעוניים ויפיפיים כפי שרק השקט שאחרי המפץ הגדול יכול להיות. מרתק  לראות כיצד אלבום שנפתח בקטע בו מנגנים יחדיו פיל קולינס וג'ון קייל שיר פופ מעוות נחתם בקטע כלי הנודד כרוחות נסחפות אל החדר ומתמזגות עם הלילה. מכאן ואילך יוגדר ציר חדש ליצירתו של אינו,  קטעי האוירה, האמביינט,  במובן הטוב של המילה, יהוו את המקום שבתוכו יפעל אינו בחמש השנים הקרובות ובתוכו הוא יצור את המוזיקה הכי יפה שהוקלטה אי פעם, אבל כדי לדבר על זה נחכה לקבוצה הבאה של הוצאות מחודשות  ועצה קטנה מסוכן הנסיעות שלכם אם התקציב שלכם מוגבל לדיסק אחד בחודש, בשנה  או בחיים בכלל,  קנו לכם את הדיסק הזה, זה פשוט הכי קרוב שאי פעם תגיעו לירח אחרי גיל 21.     
 

"לפעמים אתה רוצה להגיע למקום מסוים ולא יודע איך, ואז אתה שוכח ממנו ואחרי כמה שנים אתה מוצא את עצמך במקום ההוא ואתה שואל את עצמך איך הגעתי משם הנה? ואז אתה נזכר בעמדת התצפית שלך ומבין שהשלב הראשון והחשוב ביותר בכל מסע הוא לסמן לאן אתה רוצה ללכת" 

"לפני ואחרי המדע" מ1977  כשמו הוא אלבום המסכם בעצם את תקופת יצירתו הראשונה של בריאן אינו.  ככזה הוא האלבום הכי "נורמלי" שאינו יצר. מאחר האלבום  נוצר במקביל לסדרת האמביינט שהתחילה ב"עוד עולם ירוק"  הוא מורכב ברובו משירים. צידו הראשון של האלבום נפתח בשירים שמסמנים את הכיוונים האלקטרו-אתניים של ההפקות המהפכניות שיעשה אינו עם בואי וטוקינג הדס בשנים הקרובות, מעניין לראות שדווקא בשיא התפרצות הPאנק נמשך אינו  לFאנק אפריקאי אתני מרובה שכבות , ויוצר אלבום שמחציתו מקדימה את הבהלה למוזיקה אתנית בעשורים. אולם ממבט הזמן דווקא הצד השני של האלבום הוא המספק עניין רב יותר. מעבר לכל תקליטיו מגיע פה אינו במודע, לנקודה שאותה הוא לא הרבה לפקוד מאז וכל כך מצער שכך.   אינו יוצר כאן  הכלאה בין פסיפס צלילי ומרחבי האמביינט לשירי הפופ שלו.  התוצאה הינה סוויטת שירי פופ חלומיים ויפיפיים הנפרשים כאדוות מיים בבריכת אבנים וממלאים את המאזין בתובנות הארות ואיכויות כשל מדיטצית זן. זה מוכר ומוזר כאחת, ויפיפה וחריג בצורה יוצאת דופן.  אינו בהבלחה נוספת של גאונות יצר חצי אלבום שהוא מעבר למדע ולהגיון.  מעבר לכל אלבומיו הקודמים, חצי אלבום שהוא מעבר לכל דבר שאתם מכירים, פרט ליופי טהור. 
 
"אם הייתי חושב שהמוזיקה שלי תשאר בדיוק אותו הדבר אחרי שיצרתי אותה, לא הייתי מוציא אותה לאויר העולם. אני יוצר  דברים  כדי שהם יגדלו בעולם משל עצמם, ויחיו חיים מעניינים ועצמאיים בלעדי, כמו ילדים"

איפשהו באנגליה יושב לו איש קרח  ויודע שהצלילים שהוא זרע לפני שלושים שנה נמצאים בכל העולם מסביבנו. התקליטים של אינו לא יסבירו לכם למה הוא גאון ולא יספרו לכם הרבה על החיים המחשבות והרגשות שלו, כבריכת מים צלולים הם יספרו לכם בעיקר על הרגשות של האדם המוזר הזה שמאזין לצלילים  האלו, אתם בעצמכם.