Serge Gainsbourg – Melody Nelson  

 

גלגלי הרולס רויס מ-1910 שעטו על הכביש, האורות לא ראו את רוכבת האופניים לצד הדרך, הפגיעה היתה מהירה כברק, רגע אחד הכל שקט ובמשנהו חריקות איחוד המתכות, הרוכבת עפה על הדשא, השימלה הקרועה שלה התנופפה מעלה חושפת זוג רגליים בהירות ודקות היא היתה בת חמש עשרה.
איך קוראים לך?

מלודי.
מלודי מה ?

מלודי נלסון
היה לה שיער אדום,
היא היתה אדמונית אמיתית…

ולחשוב שצה"ל ביקש מהאיש הזה לכתוב לו מרש ניצחון למלחמת ששת הימים…

איזה בזבוז.

  Notwist – Pilot

הוא גר ליד הפסים, יכול לספר לכם דברים על רכבות ורכבים, כל היום הוא מנסה לכבות את הזמן על ידי גרימת עיכוב לרכבות "
אני נשבע לכם שיש יצורים המתגוררים ברווח הלא מוגדר שבין פסי הרכבת לרציפים בתחנת השלום בעזריאלי, צביר של דברים שלא ניתן לראות באור, רק בחושך רואים אותם, בעיקר אם שמים משקפי שמש.

 Papa M – Many Splendored Thing

שמעת על האיש שאכל בואינג 747 ?
מה זאת אומרת אכל ? איך אפשר לאכול מטוס שלם?
לא, לא הוא רק אכל כל חלק ממנו לקח לו כמה שנים.
אני מצטערת הוא לא אכל אותו, הוא רק העביר אותו דרך הקיבה שלו. אי אפשר לעכל קוקפיט
ולמה הוא עשה את זה בכלל ? זה טעים ?
אומרים שהוא עשה את זה בגלל אהבה נכזבת,
יה רייט, אהבה נכזבת,

השאלה היא מי נתן לו מטוס כדי שיאכל?
לא , לא השאלה האמיתית אם היו לו עצירות.

"אהבה היא כל כך הרבה דברים נפלאים,
היא חלום על הים, ובמים המושלמים האלו
אף פעם לא הייתי יותר חופשי"

 

 Blue Nile – Over The Hillside

"המחשבות שלו התמקדו בפסים הנוסעים אל האופק, עיניו עקבו אחריהם הלאה, הוא רצה לסמן את קו הרקיע באצבעו על זגוגית הרכבת צפופת האדים. בתנועה מהוססת החלה האצבע למתוח קו ישר ורוטט שהבהיר את הנקודה בה השמיים האפורים והאדמה הכחולה נפגשו.

מעניין אם ככה נראים חיי מהצד, הרהר לעצמו, קו שקוף על חלון שקוף"
סטיפן זונטאג – המתבונן.

יש משהו מלכותי בדרך שבה התקליט נפתח מעבר לפינה בצעדה איטית ולאה של אדם שחוזר משיגרת יומו, ומקווה שמעבר לגבעה מעבר לרגע הנתון יש משהו אחר, לוי אותי אל העיר המעבורת תהיה שם , הוא מתחנן אל אהובתו השתקנית, המעבורת שתיקח אותנו למרחק אל תוך האויר, מעבר לצד הגבעה, מעבר למים השחורים, מעבר לגבעות, כוכבים בענייך יודעים מה נכון, הכוכבים בעינייך לא מסבירים.
מחר אני אהיה שם, הוא פולט באמונה של אדם שכרגע דמותו נגזרה מאיזה סרט ישן, אבל דווקא האיכות של ג'נטלמן סקוטי ממלחמת העולם השניה היא זו שהופכת את "כובעים" להיות אחד מהאלבומים הכי יפים אי פעם.

מישהו מהקהל צועק "אנחנו אוהבים אותך פול…. "
מישהו מהבמה מחייך אליו ואומר לו "או אלוהים, אני אפילו לא אוהב את עצמי…"
באהבה כולנו אותו דבר, פוסעים במורד רחוב ריק

 A skin Too Few  – The Days of Nick Drake

"אין לי ספק שבצורה תת מודעת ההשפעה המוזיקלית הגדולה ביותר עליו נבעה מהשירים שאימנו נהגה לכתוב ולשיר לנו"

גבריאל דרייק, אחות של…

"מחשבתנו נושאת את היקום,
הזרע נושא את קיצו
האהבה נמצאת בזרועות השינוי
כשהילד נושא את הכאב
ואין איש היודע מדוע הרוח נושבת "

מולי דרייק.

תמיד תהיתי מאיפה מגיעה המלנכוליה הזו. מסתבר שאימו היתה זמרת וכותבת שירים לא פחות מדהימה ממנו, מצער לחשוב שהיא לא הקליטה שום תקליט ממש בחייה רק קלטות חורקות של שירים אבודים עצובים ויפיפים בצורה יוצאת דופן.
"עור אחד פחות מדי" – הוא שמו של הסרט שנעשה על חייו. בצורה משונה הסרט הוא הדבר הכי קרוב למוזיקה שלו, יופי קודר ושליו בו זמנית, הכלאה בין המלנכוליה של ארץ ירוקה מתחת לשמיים אפורים, ובלוז צפוני אמיתי. הסרט הזה הזכיר לי את כל מה שההייפ סביבו הצליח להשכיח. מדובר בזמר, מוזיקאי, יוצר ואדם חד פעמי שהעובדה שהוא הקליט כל כך מעט תקליטים היא ללא צל של ספק אחד מהאובדנים הגדולים ביותר לתרבות האנושית.
ממש חובה לכל מעריץ, מעריך, או בן אדם באשר הוא, לראות את הסרט הנפלא הזה על חייו. ולו בשל התמונה המסיימת שבה הוא נראה לראשונה נע ולא כתמונה נייחת. עומד מול המצלמה מתבונן עמוק לתוכך חצי מפניו מוארים בשמש וחצי מפניו לוטים בצל.
ואם תשאלו אותי אין לי ספק שכבר אז הוא ידע.