בערב השוקע על אנטנות של ברושים
הנרקומן בחוץ הולך עם שעון בלי מחוגים
ומיכל עוד מחפשת את סצינת הפתיחה
לטלנובלה שתביא את המהפיכה
חולמת באדום על מדבר המציאות
בסוף גם היא תשלים עם חוסר השלמות
של באר שבע, הו, באר שבע
מי חשב שכאן יכולנו לחיות?
רק עם שירים ועם חלומות,
על באר שבע הו, באר שבע.
היום יוצא הסינגל של השיר שסימן לפחות עבורי שינוי גדול בחיים. לפני עשור נוסד מוסד בבאר שבע מועדון "עשן הזמן". חנות ספרים בית קפה ובית לתרבות באר שבעית כהגדרתו. המקום המקסים של צחי ובירה, סימן קו חדש בחיי התרבות הבאר שבעיים, פתאום נהיה לקהל אלטרנטיבי-אחר-מוזר מקום להרגיש בו שייך כמו מיינסטרים. בשנים הראשונות ישבתי שם כמעט כל ערב ללא הפסקה. רואה אינסוף הופעות, קורא, כותב, שר, חולם, ופוגש עשרות ומאות אנשים.
בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, השיר לא נכתב על עשן הזמן בית הקפה, נכון הוא מככב בו, אבל הוא נכתב על עשן הזמן המתפוגג במהירות של החיים. על השינוי הקבוע, על החיים בעיר עם צפי מתמיד לעתיד יותר טוב, על המתח שבין אלו שבאו מחוץ לעיר לבין אלו שבאו מהעיר, על המרחק בין בדידות ויחד, על הפער שבין שירים לחלומות.
היום יצא הלינקטון של השיר וזה ממלא את ליבי גאווה גדולה. השיר הזה היה הרגע שבו הבנתי כיצד אני יכול לכתוב על המקום שבו אני חי, בכינון ישיר. ולהכיר לעולם פיסת חיים קטנה מהעיר שאני כל כך אוהב, העיר שלי – באר שבע.
את השיר מנגנים חבורת על של מוזיקאים פנומנלים, ואני בטוח שכל מי שנהנה מהשיר וחש את האנרגיה המשוגעת של השיר, יעריך את התרומה של נדב אזולאי בגיטרות וקולות, איתי בלטר בפסנתר מלודי, דודו חמד בבס, גיל נמט שתופף פשוט מדהים את השיר ויוסי שטרית שעשה את מרבד הקולות הקסום בסולו המפוחית. את כל השגעון הזה רקם בכשרון ארן לביא חברי היקר. זה דבר נדיר להגשים את החלומות שלך, אבל חלומות מוזיקליים זה אפילו נדיר יותר, היום כשאני מקשיב לשיר אני מבין שלפחות את החלום הזה לעשות שיר שיצליח ללכוד במשהו ולו קטן במיוחד את המהות של המקום המיוחד הזה.
דויד פרץ יוצר השיר 
כתיבת תגובה