לעולם לא תהיה עוד 2014, לא בגלל שאף שנה לא חוזרת על עצמה, אלא בגלל שמסע חיי הוביל אותי השנה למקום שאני ספק אם אי פעם יחזור. אז מה קרה השנה? נתחיל בכך שרוב השנה עברתי בהסתגלות להיות אבא בחזקת 2, שכן השנה נולדה נעמי ביתי השניה. ארוע זה כשלעצמו, היה יכול למלא בדחיסות רבה את הלו"ז של כל אדם שפוי. אך השנה בלי החלטות והצהרות מחייבות, מצאתי את עצמי עושה משהו שכבר שנים אני מנסה לעשות, וזה להוציא חלק מהמוזיקה שיש לי בראש ובלב, לאויר העולם. בתקווה שהאלקטרונים המרקדים האלו ירקדו קצת באוזניים ובלבבות בני האדם שיקשיבו. וכך קרה שמאז הראשון בינואר 2014 ועד ה 31 לדצמבר 2014, הוצאתי שני אלבומים באורך מלא, עשרה אי.פי.ם באורך משתנה וסינגלסקיצה אחד.

אודה, שבתור צרצר עצלן וכרומטי שכמוני, אפילו אותי הספק הזה הפתיע מאוד. לכן פתחתי באמרי שלפחות עבורי לא תהיה עוד שנת – 2014, התמונה גם נהייתי יורת הגיונית כשאציין שחלק החומרים שהוצאתי הם חומרים שהוקלטו לאורך השנים ולאו דווקא בשנה האחרונה.

אז המוזיקה יצאה, היא קיימת בעולם, בבנדקמפ וחלק ביוטיוב, אז על מה אני רוצה לכתוב כאן? ובכן, בשנים האחרונות ההתנהלות שלי הפכה לכזו שמשקיעה את מעט הזמן הזמין לי, בעיקר ביצירת היצירה ופחות, או יותר נכון, כלל לא, בקידוש היצירה,. יך מקדשים יצירה שאלתם?  מאוד פשוט,  קידום, יח"ץ, דחיפה ושיווק.

 אז הנה אני יושב כאן, הרבה רגעים אחרי שהסתיימה לה 2014 ומסכם את השנה הכי מוזיקלית שהיתה בחיי עם מחשבות תמונות ומילים ממה שקרה השנה.

ינואר – כל שיר שנגמר לצד הים.

האלבום הזה הוא הגשמה של רעיון ישן עליו חשבתי לאחר שיצא האלבום של בלובנד.