בזמן האחרון נשאלתי שוב ושוב על עניין כתיבת השירים. איך כותבים שיר? איך מתחילים?  מה הופך שיר לשיר? איך אני אדע אם השיר הוא טוב או לא מספיק טוב? מה בא קודם מילים או מנגינה? השאלות האלו נשאלו כבר אלפי או מיליוני פעמים, ואני מניח שגם נענו במליון תשובות שונות. בניגוד להרבה יוטיוברים, אין בי את היומרה המינימלית לטעון שיש בידי את התשובות המוחלטות לשאלות אלו, או שבתמורה לכך וכך שקלים, אמכור לכם את הקורס המלא ובו נוסחת הפלא לכתיבת השיר הטוב או המושלם, שתגיע רק בקורס למתקדמים וכו׳ וכו׳ וכו׳.

בואו נבהיר כבר עכשיו, אין כזו נוסחה, או יותר נכון, יש מיליוני נוסחאות כאלו. גם אם אגלה לכם את הנוסחה של בוב דילן למשל,  זה לא אומר שתוכלו להשתמש בה. ולא רק מפני שלא נשארו הרבה וריאציות שהוא לא מיצה ממנה בעצמו, אלא בעיקר מפני שאם יש תובנה אחת שאני מרגיש שהיא אמת מוחלטת, זו ההבנה שכל כותב וכותבת שירים, ובעיקר הטובים שבהם, צריכים למצוא את הנוסחא הייחודית להם, מפני שכתיבת שירים אינה עוסקת בייצור המוני, היא עוסקת רק במה שהיוצר או היוצרת, אשר רואים את העולם אחרת, יכולים לספר לי על העולם ולגרום לי להרגיש מועשר, ובעל ערך מדבריהם.

תחשבו רגע, מה הוא הדבר שאנחנו אוהבים בשיר גדול של אמן זה או אחר?  הרי אין דרך למדוד אם מידת הרגשות שחש לאונרד כהן כלפי סוזן למשל, גדולה מכמות הרגשות של סטפן פוסטר (מי זה?!) כלפי סוזנה שלו, בלהיט הידוע ביותר שלו משנת 1846 – הו סוזנה. ולמרות זאת, שני השירים הללו מהלכים עלי קסם, מסיבות שונות לחלוטין. אני אוהב אותם, כי הם חושפים בפני את הדרך היחודית בה כל אחד מהשניים רואה את אהבתו ואהובתו בעיניו. גם אם יקחו ממני את הגיטרה, את ציוד ההקלטה ואת כל השירים שכתבתי עד היום, הרי שאף אחד לא יוכל לקחת ממני, או מכם, את הדרך הייחודית בה אתם רואים, מרגישים וחווים את העולם במלואו.  זה, המבט הייחודי שלכם, הוא הנעלם הסודי בנוסחא. היכולת לגבש שפה חדשה בתוך השפה הישנה והמוכרת, ליצור עולם מקביל לזה הקיים, להשקיף פנימה כדי לראות את החוץ, ולהביט החוצה כדי לראות את מה שבפנים. ואת כל זה לנסח בכמה שורות, להוסיף לחן ולעשות מזה שיר.

הנה סיכמתי פחות או יותר את כל מה שהיה לי להגיד בנושא ואף את המסקנה העיקרית שלי לגבי כתיבת שירים.  יכול להיות שזה כל מה שמישהו אי פעם יזדקק לו בכדי ליצור שירים מעולים. אך למרות כל מה שנאמר לעיל, מאחר ותחום כתיבת השירים מעסיק אותי כבר למעלה מעשרים שנה, חשבתי לחלוק בפרוט ובהרחבה את הידע וכמה מהתובנות שצברתי עם השנים. זאת מתוך רצון לנסח את התשובות שגבשתי לחלק מהשאלות האלו, לשתף את הקוראים בתהליך כתיבת שיר, וגם לחסוך ממני את החזרה על הדברים פעם אחר פעם, בפני אלו המבקשים את עצתי בנוגע לשירים שלהם, וזאת כמובן מתוך הנחה, שזה אכן מה שהם מבקשים בכנות ולא רק חיזוקית לאגו. ומתחת לכל אני עדיין מאמין שכדאי לעשות דברים רק מתוך מחשבה ותקוה שלמישהו, זה אכן יעזור להבין איך לכתוב שיר. ולא סתם שיר, אלא שיר טוב.

אז  לעבודה.

או שאולי זאת לא עבודה כלל? 

כבר אנו מתחילים באחת הדילמות הגדולות שעומדות בפני כל מי שיש בו את היומרה ליצור משהו. האם צריך להקדיש זמן מיוחד לעניין? לשבת מול המחברת עם גיטרה ביד, להביט בשעון, ואז במשך שמונה שעות להתאמץ ולהזיע עד שתבוא השורה הטובה והלחן המעולה. או שלהפך, "סע לטיבט, תרכב על גמל" כפי שמציע צ'ארלס בוקובסקי לכותבי השירים, חפש את המוזות, או עדיף, לך לים שב על החוף ותן למוזות לחפש אותך . 

אז לגבי הדילמה הזו, אני רוצה להביא את אחד המומחים הגדולים ביותר לענייני כתיבת שירים, מר שאול שמעוני, אתם אולי מכירים אותו בתור פול סיימון.
הנה תרגום שלי לשיר שמבחינתי אין טוב ממנו להתחיל ולהסביר כיצד כותבים שירים.

אם אתה רוצה לכתוב שיר על ירח

לך לאורך המכתשים של אחר הצהריים

כשהצללים עמוקים והאור חייזרי,

וכוח המשיכה מקפץ כמו סכין מהמדרכה

אז אתה רוצה לכתוב שיר על הירח

אתה רוצה לכתוב שיר רוחני

אז,  נה נה נה נה יה יה 

מהר,

שיר על הירח.

אם אתה רוצה לכתוב שיר על הלב

חשוב על הירח לפני שתתחיל.

מפני שהלב יילל ככלב באור הירח

והלב יכול להתפוצץ כמו אקדח בליל יוני.

אז אם אתה רוצה לכתוב שיר על הלב

וכמיהתו הנצחית לחלק המשלים

אז נה נה נה נה, יה יה יה

כתוב שיר על הירח

הילד הצוחק

הוא צחק כה חזק עד שנפל ממקומו

הילדה הצוחקת

היא צחקה כה חזק,

הדמעות התגלגלו על פניה.

הי כותב שירים

אם אתה רוצה לכתוב שיר על הפנים

תחשוב על תצלום שאתה לא מסוגל לשכוח

אבל לא יכול למחוק

ושטוף את ידיך בחלומות ובתאורה

תגזור את שיערך ואת כל מה שמפחיד

אז אם אתה רוצה לכתוב שיר על הפנים

אם אתה רוצה לכתוב שיר המין האנושי

אז נה נה נה נה נה

היי היי

כתוב שיר על הירח

אם אתה רוצה לכתוב שיר על הירח 

אם אתה רוצה לכתוב שיר רוחני 

אז עשה זאת 

כתוב שיר על הירח. 

פשוט תעשה זאת, כתוב שיר על הירח.

בטוחני שרובכם, מכירים לפחות כותב שירים אחד שהקשיב לשיר הזה היטב היטב וכתב שיר שהפך ללהיט על הירח, לפי כל ההנחיות והקוים המנחים של השיר, אם זכרוני הראשון אינו מטעה אותי…

אולם מה השיר אומר בעצם?  פול סיימון, הוא אחד מכותבי השירים הכי חכמים שאני מכיר, השירים שלו תמיד מורכבים יותר ממה שנראה ונשמע. למרות שכבר בשמיעה ראשונה נדמה לנו שאנו מבינים הכל. השיר עצמו מופיע באלבום מופלא של סיימון שנקרא "לבבות ועצמות", למרות שהאלבום לא הצליח במיוחד, אני חושב שזה אלבום המופלא ביותר שסיימון הוציא עד היום. האלבום  עוסק רובו ככולו בכתיבת שירים ובמחשבות על עשיית מוזיקה. בכל פעם שאני חושב על כתיבת שירים, אני שב לאלבום הנפלא הזה. ואני מניח שאם אכתוב עוד על שירים, והוא יככב כאן לא מעט. ולא רק מפני שהוא בית ספר לכתיבת שירים. סיימון הוציא את האלבום אחרי כמה שנים בהם סבל מבלוק כותבים, אותו מחסום פסיכולוגי שמונע מכותבים מסויימים לכתוב. אבל סיימון הצליח להשתחרר מהמחסום בכתיבת שירים, בעיקר על ידי העיסוק בכתיבת שירים על כתיבת שירים! כלומר הוא הפך את המחסום לנושא הכתיבה שלו. אך דיה לצרה בשעתה. בואו נדבר על הירח.

"בכתיבת שירים הדבר החשוב ביותר הוא השורה הראשונה, מבחינתי זו דרך שהולכת וגדלה וככל שאתה מתקדם, הדרך נפרשת ואתה יכול לללכת להמון כיוונים והסתעפויות ועדיין להגיע למטרה, לכן חשובה כל כך השורה הראשונה, היא זו שקובעת לאן בעצם ילך המסע הזה." פול סיימון.

סיימון מתחיל את השיר בתשובה לשאלה שנמצאת מחוץ לשיר, מישהו, אולי הוא בעצמו, שואל איך כותבים שיר על הירח?

וסיימון עונה; אם אתה רוצה לכתוב שיר על הירח/ לך לאורך מכתשי אחר הצהרים/כשהצללים עמוקים והאור חייזרי/ ווכוח המשיכה מקפץ כמו סכין מהמדרכה. 

מה בעצם סיימון אומר בבית המקסים הזה? תוך כמה שורות יוביל אותנו סיימון במסע מכדור הארץ אל הירח וכל הדרך חזרה. איך ולשם מה? שימו לב.

"לך לאורך מכתשי אחר הצהריים", דימוי יפיפה לכל מי שהיה אי פעם במכתשי הצהריים. ואם אתם לא בחופשה, סביר להניח שהצהריים שלכם הם מכתש כותש מעצם היותו ״תקוע אי שם באמצע״ אתכם. לא זמן לאהבה, לא זמן לעצמך, זמן להיות בשירות, בעשיה, שהבונוס היחיד שלו זה אולי ארוחה גדולה.

כישראלים אנו עם משונה גיאולוגית. מכתשים מתקשרים לנו למכתשים בדרום או חברת מכתשים. אבל בעולם האנגלוסקסי, מכתש מתקשר קודם לכל לירח. סיימון לא עוצר על סף המכתש וממשיך משם לזרום עם הדימוי שאיתו הוא התחיל – כשהצללים עמוקים והאור חייזרי.

זוכרים את תמונות האסטרונאוטים מהירח? סיימון ממשיך, אבל למה הוא צריך את הירח בשביל להזכיר לכם את המציאות עד כדור הארץ? התשובה מגיעה מייד – ״כוח המשיכה מקפץ כמו סכין מהמדרכה״.

סיימון גורם לנו לחשוב על הדרך שבה כוח המשיכה פועל על הירח, בגלל כוח המשיכה החלש דברים כמעט מרחפים על פני הירח, ומצד שני המהפך שבה הגרביטציה היא זו שקופצת מהמידרכה. כשסיימון הופך את חוקי הפיזיקה, כדי להזכיר לכם שבעולם שהוא יוצר בשיר, הפיזיקה היחידה שהגיונית היא הפיזיקה שלכם, מה שתרצו יהיה, ולכן כוח המשיכה הוא שמקפץ כמו סכין מהמדרכה, לא הסכין.  או במילים אחרות, עזבו אתכם מהפחד – כאן אין גבולות, אתם יוצרי השיר ואתם יכולים להעיף את כוח המשיכה.