זהו היום הראשון של חיי

״זהו היום הראשון, של חיי.

אני שמח שלא מתתי לפני שפגשתי אותך…״

אין דבר ישן יותר מקסם חידושי היום הראשון. כל האפשרויות נגללות טהורות כרסיסי גל שזה עתה התנפץ על החוף. אבל בלוז אמצע החיים מגיע בעיקר כי הוא המקום שבו היום הראשון בחייך הוא בסך הכל עוד היום הראשון בשארית חייך, עם כל האפשרויות ההולכות ומצטמצמות.

לא צריך לספר לילדים שאמצע החיים הוא המקום שבו הם יבלו הכי הרבה שנים בחיים. כמו אהבה ומין, זו היתה חידה עבורי. אני זוכר את עצמי שוכב בסלון הגדול של דרך מצדה, אוזניות ענקיות על האוזניים, מחוברות למערכת של פישר בחוט מסולסל, ואני מקשיב לאלבום של ״הילדים מתהילה״ ותוהה איך אדע שאני מאוהב ,ואיך זה מרגיש לעשות סקס, ומתי מגיע אמצע החיים. לקח הרבה שנים להבין שהידיעה האמיתית לגבי הזמן בצירי חייך, היא רק במבט לאחור. תובנת זיעה קרה שכזו, שאוחזת אותך בפתאומיות כשאתה חש שהחיים שלך נעים על מסוע אופקי, כמו בשדה התעופה. לא מספיק מהר כדי להיחשב לתנועה מסעירה, לא מספיק איטי בשביל שזה יהיה עמידה במקום, רק תנועה רכה ומערסלת היישר אל הקצה הבלתי נראה לעין. זה חסר כל טלטולי ההתחלה, זה ריק מליטופי אי הוודאות, מעוקר מהמקריות המרגשת שבה כל דלת היא אפשרות לנמר טורף או פיה יפיפיה. עם הזמן ובאיטיות הכל נמוג ואתה נשאר רק עם תחושה של ביטחון לאה. יציבות כמעט מעייפת, תנועה קדימה כה איטית עד שכמו גלגלי מכונית נוסעת, נדמים כהולכים אחורה.

אבל אז מגיע השיר הזה ואתה מבין שהכל אשליה.