ואן גוך כתב פעם שמשפחה היא בעצם אוסף של אנשים בעלי רצונות ושאיפות מנוגדות שנגזר עליהם לחיות יחד. ההגדרה הזו תקפה לא פחות לרוב להקות הרוק שאני מכיר.  די ברור מדוע רוב המוזיקאים מתחילים בלהקות, מעבר לנוחות ולכיף העצום שנוצר כשקבוצת אנשים מנגנים יחד, מוזיקאים צעירים רוצים להיות בלהקה כי מאמינים באתוס של הלהקה. אותו אתוס שהופך את החבורה הפונקציונלית שבה לכל אחד יש תפקיד ועבודה לעשות, למין גוף סינרגטי שכזה בו כל אחד מהחלקים תורם בצורה שווה ליצירה.  למרות שאחורי הקלעים והקרביים של תעשיית המוזיקה נחשפו בשני העשורים האחרונים עד הרמה הקולנוסקופית, וכל ילד יכול להבין שרוב הלהקות הן הכל פרט לסינרגיה. אבל מוזיקאים ממשיכים לחלום על להקה כתחליף לחבורה, תחליף למשפחה, תחליף ליחידת הקומנדו המובחרת שאליה אתה רוצה להשתייך, בעצם להקה שתרגיש כמו משפחה, ובצורה משונה ככל שהלהקה הופעת להיות כמשפחה, כך וככל שזה באמת הופך לכך, כך מתקרבת הלהקה להגדרה הואן גוכית. משפחות להקות הן תמיד סוג פני כעשור. התחלתי לעבוד עם להקת המשפחה. חגי נחתומי שאייש את עמדת המתופף של בלובנד, הצטרף אל ההרכב המתגבש של יובל יבנה. ולאחר שצברו מספיק חומרים וחשו שהגיע הזמן להקליט, הדרימה להקת המשפחה אל אולפני "נויז באר שבע", והקליטו אצלי חלק מאלבומם הראשון. מאחר ולהקות לוקחות זמן להתגבש ליחידה מובהקת, הלהקה צברה כמה וכמה שינויים בהרכב האנשים בלהקה (אפילו אני נגנתי איתם כמה חודשים כגיטריסט) עד שהתקבעה בהרכבה הנוכחי, יובל יבנה כותב השירים העיקרי, גיטריסט וזמר, חגי נחתומי – תופים, גל דרום – באס, יובל ליבליך – גיטרה חשמלית, ומיכל עילם גוטמן – שירה. את האלבום השני של הלהקה "לא בכוח", הקלטנו מיקססנו וערכנו באולפני קקטוס. אם יש מדד ל הרכב הלהקה של את האלבום השני כבר עשינו פך להיות המתופף