מפיק מוסיקלי הוא הגדרה שעליה ניתן לתלות הרבה כובעים.
והאמת היא שמאוד קשה להגדיר מה מפיק עושה בדיוק, וזאת מהסיבה
שישנם כמה וכמה סוגים של מפיקים שחלקם בתהליך היצירה יכול לנוע מלבוא לאולפן להקשיב להגיד "אה מעולה, יופי "
ועד לעשות הכל בעצם מכתיבה הקלטה נגינה של פרויקו מוזיקלי מסוים .
כדי להדגים את הטווח הזה הבאתי פה רשימה של כמה וכמה תפקידים שמפיקים מילאו וממלאים, במשך ההיסטוריה הדי קצרה
של עולם ההקלטות.

המפיק ההיסטורי

בעבר הרחוק היה המפיק מעין רכז על של פרויקט מוזיקלי
הוא היה מגלה את האומן. מחתים אותו לחוזה עם חברה או חוזה אישי
מצוות לו כותבי שירים, משתתף בבחירתם, שוכר עבורו שעות באולפן, נגנים, מעבד מוזיקלי, טכנאי הקלטה, וגם דואג לאוכל, סמים, זיונים, או כל דבר שדרוש כדי שהכוכב התורן יהיה מרוצה ויוציא את הלהיט.
ולאחר היציאה גם דואג להופעות שיריצו את הכוכב קדימה.
בגדול זה היה תפקידם של המפיקים של שנות ה30- 60 בין המפורסמים שבהם הוא סם פיליפס שגילה את אלביס, ג'רי לי לואיס, קארל פרקינס ועוד עשרות כוכבי רוקנ'נרול דוגמא נוספת הם האחים אחמט ונשואי ארטגאן שהפיקו עבור אלנטיק עשרות כוכבים בינהם ריי צ'ארלס, רוברטה פלאק, ועוד רבים.

המפיק ככותב שירים.

מאמצע שנות החמישים עד תחילת שנות ה60 החל שינוי בהגדרת התפקיד כאשר מפיקים מסוימים החלו להיות מעורבים יותר בתהליך היצירה עצמו. ופחות בצד הלוגיסטי-מנהלי-שיווקי של ההפקה.
כתוצאה מכך ניתן היה לראות יותר ויותר מפיקים שלעיתים כתבו שירים או היו מעבדים מוזיקלים בעצמם.
לי הייזלווד הוא דוגמא מצוינת למפיק -כותב שירים – מגלה כישרונות שעבודותיו עם ננסי סינטרה
ואן מרגרט נשמעות עד היום מדהים.
בחברת מוטאון שהגדירה את עצמה כ"בית החרושת ללהיטים" התבססה על מודל של תעשיית הרכב ועיקרון הסרט הנע.
המפיקים בחברה הדגימו יפה את אופי השינוי החדש – כותבי השירים היו בעצם המפיקים שבחרו את המבצעים, והשתמשו באולפן הבית ונגני הבית.
כך עלו לגדולה למונט -דוזייר- למונט, נורמן וויטפילד, סמוקי רובינסון ועוד.

מפיק העל

מפיק העל הראשון היה פיל ספקטור זו היתה פעם ראשונה בהיסטוריה שאנשים קנו ושמעו תקליטים בגלל שם המפיק ולא בגלל האומנים.
האיש החל את דרכו בגיל 17 ככותב להיטים ללהקות פופ ובעיקר ללהקות בנות בעידן הפרה-ביטלס. היה לו מגע זהב והשיר הראשון שהוא כתב והפיק ב 40 דולר מכר למעלה ממיליון עותקים !
החשיבות שלו לעולם המוזיקה אינה נתנת למדידה וזאת בעיקר
משום שספקטור היה המפיק הראשון ששם דגש רב על הסאונד של ההפקה
ולא רק לעיבוד.
הוא יצר סאונד שכונה "חומת צליל" שבעיקרון היה מורכב מששלושה אלמנטים הראשון היה שימוש רב בכלי הקשה והדגשת הקצב ביחס למלודיה והכנסתם של הרבה כלים שלא היו מקובלים עד אז בפופ, ככלי מיתר וכלים קלאסים באופיים. שניגנו את אותו משפט מוזיקלי יחדיו. וכך יוצרים מעין צליל גדול מהחיים האלמנט השלישי היה שימוש באפקטים פרימיטיבים של הדהוד ואקו כדי לנפח את הצליל עוד יותר.
יש ההרבה דוגמאות לצליל הספקטורי והשיר הכי מושמע אי פעם הוא
unchained melody – rightous brothers
אחת הדוגמאות האהובות עלי היא ההפקה שהוא עשה לרונטס ב
BE MY BABY
אגב למרות מה שחושבים בדרך כלל פיל ספקטור לא היה הראשון שהשתמש באפקטים. את הכבוד הזה נשאיר למפיק-טכנאי-גאון מטורף ג'ו מיק,
שכמו פיל ספקטור, שווה בהחלט ת'רד נפרד.
אגב כתוצאה מזה שהמפיקים התעסקו פחות ופחות הבצד המנהלות נוצר
תפקיד שנקרא "מפיק בפועל" והוא זה שהתמנה להיות הרס"פ של התקליט.

מרגע הופעתם של הביטלס וההצלחה העצומה שלה הם זכו.
חל שינוי גורף בתעשיית התקליטים.

המפיק כאיש המקשר בין האומן לאולפן.

הביטלס היו הלהקה הראשונה שהציגה את המודל של אומן המעורב בכל תהליך היצירה ואינו בובה הרוקדת על פי משיכת החוטים של המפיק.
ג'ורג' מרטין, המפיק שלהם היה אמנם מעורב ביצירה שלהם בצורה בולטת
אבל מאחר וביטלס כתבו את השירים ועצמם ועיבדו אותם ניתן לומר שעיקר תפקידו היה לעזור להם בעיבודים של השירים יותר מכל דבר אחר.
אבל התופעה של להקות שכותבות את שיריהן ויוצרות את העיבודים בעצמם
הפכו לסטאנדרט הקובע. והמפיקים החלו במקביל להתמקצע בצדדים
הפסכולוגים והטכניים של היצירה.
המפיק החל להיות האיש שמתרגם את החזון של האמן למושגים טכנים,
ועוזר לו להשיג צליל מסוים, גם אם אינו יודע איך לומר זאת לטכנאי.
במקביל לכך החלו מפיקים להיות מעורבים כאוזניים חיצוניות ללהקה ולייעץ לאמן איזה שירים להכניס לתוך התקליט או על פי מיטב רוח הסיקסטיז – לדעת מאיפה להשיג את החומר הכי טוב לעישון בסביבה.
דוגמאות טובות לכך הם ג'ימי מילר שהפיק את את התקליטים הנחשבים של הסטונז בסף שנות השישים ותרם לסאונד ה"אמריקאי" שלהם.
ופול רוטשילד שהפיק את הדלתות.
בגלל השתוללות הסמים הגדולה והעידן הפסיכדלי החלו להקות רבות
להתפרע באולפן ולאבד פרופורציות תקציביות ואז נוסף למפיק תפקיד
הגננתמפקח מטעם חברות התקליטים ובעצם החל לשמש כאיש הרע בעניין.

המפיק כפסיכולוג

מתחילת שנות ה70 החל המפיק גם לשמש כפסיכולוגגורו לאמן היוצר
לעודד את רוחו או לחדור לו לתוך הנשמה כדי להטיב עם היצירה.
ג'ים דיקינסון למשל שהפיק את ביג סטאר השלישי. מספר על לילות שלמים
שבהם הוא מנסה לשכנע את אלכס שילטון להתגבר על פחדיו ולגשת
למקרופון כדי לשיר ולהקליט.
ג'ון לאנדאו מפיקו של ברוס ספרינגסטין נתן לו ספרים לקרוא, הכריח אותו ללכת לראות סרטים אינלקטואלים ועזר לו להשתכנע שניתן להוציא את נברסקה בפורמט ההקלטה הביתי שלו.
בישראל הפך לואי להב למפיק הכי ידוע בעיקר משום שהוא הציע, ודרש טוטאליות יצירתית ונפשית ממי שעבד איתו.
ואין ספק שגם הוא שווה ת'רד נפרד בעצמו (אולי בפורום מוזיקה ישראלית ?)
יצוין גם הפסיכולוג של בריאן ווילסון שעשה דרך הפוכה ושיכנע אותו לחזור וליצור ובתמורה לכך קיבל קרדיט הפקה בדיסק הקאמבק של ווילסון.

המפיק כטכנאי סאונד

משנות ה70 החלו להופיע מפיקים טכנאים שהיו מזוהים עם הסאונד
היחודי שהם ידעו לתת ללקוחות שלהם כדוגמת אלן פארסון
שהיה הטכנאי שהקליט את
DARK SIDE OF THE MOON
והפך למפיק מבוקש.
נדי ג'ונס הטכנאי של זפלין
שהפך למפיק בעקבות הביקוש הרב שנוצר לסאונד של זפלין.
ורוי הלי הטכנאי של סיימון וגרפונקל שהיה חלוץ הטכנאים שהפכו למפיקים.
גם כיום ישנם ממשיכי דרך לסוג זה של מפיק ובניהם ניתן למנות את את נייג'ל גודריץ' מרדיוהד פייבמנט וטראויס.
וג'והן לקיי שהתחיל עוד עם פינק פלויד והגיע לעבוד עם הוורב רדיוהד וקולה שייקר.

בריאן אינו הפך את עצמו לאחד המפיקים הכי מבוקשים בעולם בעיקר בזכות העובדה היחידה שהוא פשט הציע לאנשים דרכים יצירתיות ליצור.
היו לו טכניקות שונות ומשונות שהוא המציא ושאל כדוגמאת קלפים אקראיים שהכתיבו אווירה מסוימת לכל נגן מבלי שהאחרים ידעו על כך. ובכלל היה ויש לו עדיין עניין רב בטכניקות ליצירת אקראיות ככלי להביא את האמן למקומות שבהם הוא לא היה .
היו ויש לו עוד אלפי רעיונות גאונים שווים עשרה ת'רדים נפרדים לפחות.
בכל מקרה אינו ניסח את תפקיד המפיק גם בתקליטים שבהם הוא עבד עם
U2 שם הוא לא עשה כלום פרט להגיע מדי פעם לאולפן ולומר להם משהו
"המממ השיר הזה לא כל כך נשמע שייך לשאר התקליט זה נראה כאילו אתם מנסים לנגן בסטייל שאינו שלכם ".
כמו במקרה של THE SWEETEST THING שהוצא מתוך JOSHUA TREE
והופיע מאוחר יותר באוסף הלהיטים הגדולים של U2 ואכן
הפך ללהיט גדול אבל ללא ספק היה הורס את
JOSHUA TREE .
בריאן אינו הוא הדוגמא הטובה ביותר בעיני למפיק שבאים אליו בשביל
שהוא יקח אותך למקום מיוחד שבו עוד לא היית ולא בגלל הסאונד שהוא יודע להוציא מאולפן ההקלטות .

המפיק כמתכנת ואיש מחשבים.

מאז שהחלו מחשבים ליטול חלק נכבד מנגינת המוזיקה המודרנית
החלו להופיע כל מיני מפיקים שידעו כיצד להתנהל מול מכונות דיגיטליות כגון הסאמפלר והמחשב ובעצם עשו סיבוב שלם והחזירו את המפיק לתפקיד כבורא השיר בעוד האמן בעצם משמש כמותג או תדמית
שעליה ניתן לבנות להיטים.
הפורמולה הזאת עובדת מצוין בעולם ההיפ- הופ והמוזיקה המזרחית בארץ
כמעט כל עולם הראפ עובד לפי שיטה זו למרות שאנשים כמו ד"ר דרה, טימבלאנד ופאף דדי שבעצם מהווים מפיקי על המשתמשים
באחרים כדי שיתכנתו את הקטע על פי הנחיתם ואז מביאים את האומן לרפרף על הקטע
כך שהתוספת של האמן יכולה להיות בהחלט משנית להפקה.