בדיוק כמו שהחושך הזה מאיר
יותר את היום איכשהוא תמיד בקצה
הדרך יש תחושה שעוד אפשר
לחזור אבל הנפילה הזאת
קדימה, צליל העומק המוכר
המהירות שמאיטה אותך
כשהתנועה היא אשליה
ואף על פי כן נוע תנוע
ואף על פי כן…
כמו בכל מפגש אקראי
כתוב היטב מראש
במשך אלפי שנים התכוננתי
ועכשיו אני כבר כמעט מוכן לפרוש
אבל כל המילים הנאלחות האלה
שהשלכתי לאוקינוס מתחתי
היו קשורות היטב כרשת דייגים תאוותנית
עם חורי מילוט גדולים מדי
לאותם צבעים שלעולם לא נלכדים בעין המצלמה
יצורים פראים שוצפים בלהט התנועה קדימה
הרחק מתוך הזעם אל עבר החמלה
מלאכים קצוצי כנפיים שהאבולוציה לא תאמץ לחיקה
לכודים בתוך החופש עפים רק בכדי להתרסק
מאוחדים בבדידותינו
היינו כמעט לרגע שקרנים אומרי אמת
ואף על פי כן נוע תנוע
ואף על פי כן…
נוע תנוע גם אם אין חזרה
נועה תנוע
אל הלא נודע
|
"ואני בכלל זורמת למקומות אחרים. במקום המיוחד הפנימי הזה שלי אני לא רוצה לדעת ולא רוצה להרגיש ולא רצה לגעת ולא רצה לדעת. ואוף כמה שזה דומה וקרוב. רצה ורוצה לדעת ולגעת – מעברים. משהו בנהר הדמעות הפנימי מגלה וחושף ועוטף ומכסה,וחושף ומכסה ושוב- כמה שזה דומה וכמה שזה קרוב אבל רחוק. " נ.נ. |
והדבר הראשון שהעין רואה זה הים – "במקום המיוחד הפנימי הזה שלי "
מין הבטחה שהוטחה אל הסלעים במשיכות גסות של צבעי מים אדישים
"אני לא רוצה לדעת ולא רוצה להרגיש "
על המזח מסתמנת מתוך הערפל אשה בגפה אל המתבונן
"ולא רצה לגעת, ולא רצה לדעת"
בעוד שמאחוריה השמיים קודרים והסערה מתממשת
"וכמה שזה דומה וקרוב"
אך בכל זאת יש כאן משהוא שהעין לא מצליחה להסביר. שכבה דקה של לקה שגורמת לצבעים להראות מיואשים כל כך כמעט חסרי חיים, ולרגעים גם מרוחקים מדי
"רצה ורוצה לדעת ולגעת – מעברים. "
אכן הטכניקה לא כל כך חשובה
אך שימי לב למכחול הרוטט בקצה שם בפינה מתחת למסגרת
"משהו בנהר הדמעות הפנימי מגלה וחושף ועוטף ומכסה"
ורק הים בזעפו החורפי ירטון אל עבר כל הנהרות שבעולם
לא לזרום לכאן היום בבקשה, יש לי פה מספיק נהרות בלי סיבה
"וכמה שזה דומה וכמה שזה קרוב, אבל רחוק"
אכן רחוק הלב הדומם מהנוף,
אכן רחוק.
דויד פרץ יוצר השיר 
כתיבת תגובה