אני רוצה אותך
וכל זה רק מלמול 
זכוכית ומילים אבודות
בשפת סימנים 
כי לא יכולתי לדבר
אבל גם לא לוותר
ועכשיו אני זה שחורט
לך באור כוכב אחר
כשהייתי איש הצל, 

כשהייתי איש הגשם,

כשבערו בך השדות ן
אז הילד הנרצע שאלפת
לא נעלם לו בשתיקה
הוא עומד נחשים במבטו ואצבעו זקורה
כדי לומר לך עם גאות מפסידים גדולה
שאני רוצה אותך  ע כ ש י ו
אבל הפעם זאת תפילה
לפרק אותך לגמרי עם כל עפרון מחודד שאמצא
לתקוע אותו עמוק, עמוק אל תוך הלב שלך דרך השד
למשוך כלפי מטה,  לשבור שתי צלעות
כדי להחזיר את כל מה שגנבת 
כשעוד היית שוברת לבבות,
לחטט בך עם פטיש גיאולוגי
מהטבור עד קצה השחלה
לנקז את הדם בערוות מתכת קעורה
וכל זה רק כדי לראות
כל זה רק בשביל להבין
מה לעזאזל מסתתר לו שם
עמוק, רחוק בפנים
בין הרגליים, מאחורי הריסים,
כל הפאזל הזה, עם חמישה עשרה אלף
מאה עשרים ושלושה חלקים שחורים
שבמקום אחר מישהוא כבר קרא לו:
"תחנות הרוח שהשיטו אלף ספינות מפרשים". 
ואחר כך בועדת החנינה ליפול שוב על ברכי
וכמו כל אדיוט אחר שאי פעם כרע לפנייך
להתחנן ולומר :
"אני רוצה אותך
 שתקחי אותי
 שתהיי עבורי רק מה שאת לא יכולה
 קבלי אותי לתוכך
 כמו שהמוות מקבל את ארון הקבורה"
ועם הידיעה המוחלטת הזאת
שנשים כמוך לעולם לא יתרגשו
ממישהו שמבקש על נפשו
רק בשביל לרצות
את כל נערות המקהלה שבראשו
לומר לך שוב בפעם המאה :
"אני רוצה אותך  עעעעעעככככשששששששיייייווווווווו "
וכל זה כבר קרה פעם
אבל עדיין הוא אפשרי
הסיפור הזה הרי נכתב בדם שנוזל עכשיו
במרחקים המשתנים שבינך לביני
כי הסוף תמיד ידוע
רק שהדרך לשם כל פעם שונה
להפסיק אתה יכול
רק אחרי שהכל קרה.