סרטון מקסים שמתאר את ההיסטוריה של אולפני ההקלטות באנגליה של שנות השישים. שווה מאוד לראות לכל מי שמתעניין בצדדים הפילוסופים וטכניים של עשיית אלבומים. למרות שיש כאן כמה אי דיוקים חמורים, או יותר נכון העדפה בריטית מתקנת.
(בניגוד לטענת הבחור בסרט, הביטלס לא היו הראשונים שהקליטו בערוצים מרובים. הגיטריסט לס פול עשה זאת הרבה לפני ובהצלחה מרובה לא פחות. מה שכן הם ללא ספק הפכו את זה לתהליך הפופלרי ביותר במוזיקת הפופ באנגליה )
מקסים לראות את דרכי העבודה הישנות של האולפני. הכל חי. ואנשי המעבדה מאייבי רוד שמתקנים כל מנורה שרופה בזמן אמת, ומחליטים מתי נגמרה הקלטת השיר – ברגע שמבחינה טכנית הכל עבד.
אם טעית מוזיקלית – הטעות נשארה לנצח על סרט ההקלטה.
הסקופ הביזארי של הסרט – אלטון ג'ון ששומע את השירים שלו לראשונה רק כשהאלבום יצא החוצה.
והנה ההמשך – או כיצד הלך הקסם והתפוגג.
משנות השמונים והלאה – המכונות השתלטו על בני האדם, טרבור הורן ופיט ווטרמן היו אנשי פרוייקט מנהטן של המוזיקה המודרנית, הם אהבו את האלקטרוניקה החדשה אבל אני חושב שאף אחד מהם לא שיער כמה רחוק זה יגיע. ולחשוב בשבסוף שנות השבעים רדרש איגוד המוזיקאים הבריטי מהממשלה, לאסור את כניסתם של סינטסייזרים לאנגליה !!! מעניין איפה היינו היום בלעדי זה.
אולי לא היינו צריכים לסבול את הדיג'י האדיוט (מה הוא בדיוק משחרר ? ) עם השטויות שלו – "מוזיקת רוק לא מדוייקת מספיק בשביל להרקיד אנשים"
מי רוצה מוזיקה מדוייקת כמו מכונה? אם יש משהו שעשר השנים האחרונות הוכיחו זה שניכור מוזיקלי ודיוק על אנושי בעיקר משאירים את המוזיקה הרחק מהאדם הרגיל.
שהדיג'י ירקיד רובוטים. אני מעדיף בני אדם שטועים על פני מכונות מדוייקות להחריד.
בכל מקרה מה שלא מצויין בחלק ב', זה שהנגינה של בני האדם והמוזיקאים השתפרה כל כך מהתחרות עם המכונות שהיום יש לנו נגני על ברמות שבשנות השישים היו נראות כמדע בדיוני לחלוטין.
תהנו.
דויד פרץ יוצר השיר 
תגובות
(-:
ראשית: הבריטים המציאו את הכל. ומה שהם לא המציאו בעצמם – כמו את התה, הכדורגל או הקלטה בערוצים מרובים – הם עשו באופן מאפיין ומיוחד להם עצמם. הם הופכים כל דבר ל"בריטי" – ואז משווקים אותו לעולם בצורה משופרת ומשודרגת. כך הרית'ם-אנד-בלוז. כך הפאנק. וכו'
2
"מוזיקת רוק לא מדוייקת מספיק בשביל להרקיד אנשים". אכן, הדי ג'יי אדיוט והעולם מפגר, ובחתונות היום אתה לא יכול לשמוע אף שיר בגרסתו המקורית. הכל רמיקסים שמיושרים על הביט של המכונה. גועל נפש אמיתי.
כמו כל דבר בחברה המערבית המודרנית, הכל הולך לכיוון של קצוות (לא במובן הבלוג ב"ארץ נהדרת") – מצד אחד, חובבי האלקטרוניקה ימשיכו לדפוק עם הראש ואת הראש במקצבים שמתקרבים בצעדי ענק לתופים השבטיים של פעם. מצד שני, הרוק יחזור למקורותיו או בצורת הפרטנית של בלוז או בצורה הקבוצתית של הרכב אקוסטי של גיטרה-בס-פסנתר-תופים.
לפעמים נדמה שהחל מסוף שנות השבעים המפיקים לקחו על עצמם קצת יותר מדי, ממש God is a producer, מה שטריקי תרגמו בעשור העוקב ל- God is a DJ.
מפיק טוב, לדעתי הלא מקצועית, הוא אחד שכשהאומן שומע את תוצר ההפקה של אותו מפיק, הוא אומר "או! זה מה שהתכוונתי אליו!", ולא אחד שמפיק להיט שמוכר מיליונים, כמאמר הכתבה. למה הדבר דומה? למי שעומל על המתכון הבסיסי להכנת הקציצה של מקדונלדס, לעומת מי שיוצר את הקציצה של Black, לצורך הדוגמה, שבעקבותה צחי בוקששתר משיג את מבוקשו.
ואסיים בקריאה המפורסמת של The Who, שאמרו פעם – Long live rock!
אבל לא הייתי אומר שהוא נכון לגמרי, אם כי בהרבה מאד מקרים כן.
"שנגינה של בני האדם והמוזיקאים השתפרה כל כך מהתחרות עם המכונות שהיום יש לנו נגני על ברמות שבשנות השישים היו נראות כמדע בדיוני לחלוטין"
אני עדיין לא חושב, עם כל הכבוד למוזיקאים העכשוויים , שמישהו יכול להתחרות בג'נגו רינהרט, סטפן גראפלי ודיז דיזלי (כמובן בסגנון שלהם).
הם עברו את מהירות הקול וכמעט אולי הגיעו לסף מגבלות בני האנוש לפני עשרות שנים…
שי
איזה דוקומנטרי משובח. הערה קטנה – במקביל לעליה של הביט בניינטיז היתה גם חזרה לסאונד החי והגס אחרי האייטיז המסונתזים, חבל שלא התייחסו לזה בדוקומנטרי. ולמגיב הראשון, אי אפשר להתעלם מכך שמוזיקה אלקטרונית מאפשרת לעשות סט ארוך שפשוט משאיר את האנשים לרקוד בלי לעצור. פוטנציאלית אפשר לעשות מסיבה אינסופית שבה יעלה די ג'יי אחרי די ג'יי שימקססו את הטראקים האחד לתוך השני. קשה מאוד לעשות את זה עם רוק, ואני חושב שזה הכיוון שהדי ג'יי ההוא חתר אליו. מה שגם הביט האלקטורני הריתמי מתחבר למשהו הרבה יותר בסיסי בבני-האדם, הרגשה שיבטית פרמיטיבית שכזו. בכל מקרה, מוזיקת חתונות גרועה היא אשמת זוגות עם טעם מוזיקלי מחורבן ודיג'יים שאוהבים מאוד ריוורב.
מה המשותף ל-BOHEMIAN RHAPSODY , HEY JUDE, YELLOW BRICK ROAD?
הוקלטו על אותו הפסנתר
(IBC STUDIOS – LONDON)
אחלה כתבה
אשמח אם מישהו יפנה אותי לעוד חומר מסוג זה