"

קשת, שמים מרחק אצבעות, אנחנו לא נעכב את העתיד

מתכת על בד שחור

קרבן רצה לעלות

והתרסק על טקסס פלסטין

 

אני לא עשיתי שום דבר רע…

כל מה שעשיתי, עשיתי מאהבה,

כל מה מה שעשיתי, עשיתי מהאהבה

 

נוטה קו רקיע

תולה ארץ על בלימה

זה אנחנו, מנסים להתקרב

מנסים

מנסים."

 

אחרי כמה שנות עבודה הלהקה שאני הכי אוהב בארץ חוזרת.

גילוי נאות יהיה להודיע כבר עכשיו שאני האיש שלחץ על הכפתור האדום והמאיים שמקליט את המוזיקה, אבל עבורי מדובר בגילוי הנאות לא פחות מנאות. מרגע שההקלטה פלסה את דרכה קדימה בזמן אל הנצח, כל שעשיתי היה להקשיב ולהתפעם מהמוזיקה שזרמה מהרמקולים האפלים. 

היום שוחרר לאויר העולם אחד השירים שאני הכי אוהב לשמוע בשנתיים האחרונות, עד עכשיו הוא היה הנאה פרטית של יודעי סוד ושותפים לדבר עבירה, אך מהיום ואילך הוא יכול להיות חלק מחייכם. כחלק מחשיפת האלבום הבא של פונץ' – "פינוקיו בחלל", אתם מוזמנים לשמוע אותו כאן בעצמכם.  

אין לי מושג כמה השיר הזה יתפוס אתכם בפעם הראשונה, אבל לאוזניי מדובר במסע דרך זרם התודעה האישי של כולנו. טריפ פסיכדלי עם רגל אחת בעבר ורגל ואחת הרחק הרחק בעתיד. 

מ"שיער" ופינק פלויד במסעם אל מעמקי החלל ועד המוזיקה של המאה ה21, כל מה שצריך זה להרים מבט למעלה לראות את הקשת, את הקו הנטוי על הרקיע ולזכור שאנחנו לא נעכב את העתיד.

 

ועוד פרסומת אחת וזהו, שימו לב שבשבוע הבא הולך להיות שבוע פונץ' רציני במיוחד. שלושה ימים רצופים של הופעות שונות של פונץ, ערב אחרי ערב בתיאטרון תמונע. כל הפרטים נמצאים כאן. וכאן שוב אני נדרש לגילוי הנאות – אני הולך להתארח בלילה האחרון ולזכות בהזדמנות לנגן עם להקה שאני מעריץ, ולו לכמה שירים. 

  

תודה על זמנכם. מקווה שתאהבו.