ושוב זה מתקרב בצעדי ענק מנונמם נופל עליך כמו פתיתי שלג דמיוניים מצפון מיין, עוד שנה שתסוכם לעייפה, הימים שבהם השמש לא מרפה מהקיץ והקיץ מהדק את אחיזתו בימי הקץ, חולצת החג החדשה כבר תלויה על הקולב, ההחלטות שלא עמדת בהם השנה כבר הושלכו לפח הזבל לצד בקבוקי המים המינרלים שעוטפים את מלנכוליית דגי הקרפיון באור הפלסטיק הכחלחל שלהם. הנה זה אתה מעבר לעבר שלך בהווה ששוב ושוב חומק מדי רגע אל מקום אחר ואותו שיר ישן מתנגן מתוככי מוחך ואז אתה מבין – מוזיקה היא המניאקית היחידה שעוצרת את הזמן.
The New Year. ככה קוראים להם עכשיו פעם הם נקראו – Bedhead.
פעם כתבתי על אחד השירים של בדהד את הדבר הבא אני לא בטוח שמישהו פרט לה הבין. אבל אולי עכשיו שאפשר לשמוע אותם תבינו איך הם היו להקת רוק במלוא מובן הקור של המילה.
דויד פרץ יוצר השיר 
כתיבת תגובה