לפעמים אני פשוט מדמיין דברים, אוכל קוטג' חמישה אחוז עם זיתים וחושב שאני אצל אבו חסן ואלו הם לא גלעינים כי אם גרגירים, יושב מתחת למנורה במטבח ובזוית העין חולפים כל מיני יצורים במהירות מדהימה. איך שאני מסיט את ראשי הם מתחבאים לי בפינה, אני יודע שהם שם בחושך כמו האבק שמצטבר למשהו ויום אחד הוא יתחיל לזחול לגהק ולבלוע הכל. הייתה בחורה שעבדה איתי, חשבה שג'וקים נולדים מאבק. היתה סטרילית בטרוף. היתה מתקלחת פעמיים כל ערב, פעם לפני ששכבנו, ופעם לפני השינה. נדמה לי שחיבבתי אותה אבל לא יכולתי לשאת את אוסף הבובות שלה, אינסוף עיניים מפורצלן שמביטות בך בחשיכה כשהיא ישנה. תמיד על הצד עם הפנים לקיר אף פעם לא האמינה לי שהייתי שומע אותן מתלחשות בחושך "כמה זמן עוד ניתן לו?" אפילו הרצל אביטן ברח פעם מהכלא ודילג על הבית שלהם, נכנס אל השכנים, חטף להם את הילד ונסע איתו לראות את בנו בנתניה. המשפחה אמרה שהוא היה ג'נטלמן אמיתי, התאהבו בו. בכאב שלו, האמינו שבשביל לראות ילד מותר לחטוף אחר. הילד: "לא פחדתי בכלל" . איך זה יכול להיות? קוראים לזה סינדרום שטוקהולם אתה מתאהב בחוטפים. למה זה? אני מכיר רק את סינדרום ירושלים, מעניין אם זה מה שהיה לי בתקופה שחשבתי שאני המשיח אפילו שזה היה בצחוק,  נראה לי שהייתי יותר שפוי אז. אולי יותר תמים ? או שירושלים היתה יותר שפויה,  לא יודע. מה זה משנה. מה שבטוח שהייתי כל היום מבלה בחנות התקליטים של זוג הלסביות. איך קראו לה ? אחורה בחצר? מחוץ לגדר? כמה שאני שוכח כל יום…  למה אותה אני לא יכול לשכוח? מה זה חשוב איזה דיסקים כבר קניתי שם… הוואנדר-סטאף? מעגל מרובע, למה זה טוב? איזה מבט מרוחק היה לה כשהיא התפשטה, איפה הדיסק הזה היום? לאן נעלמו כל הדיסקים שקניתי ביד שניה והם לא אצלי כרגע? אני חייב לרשום כל פעם שאני נותן דיסק למישהו, כן בטח ואז אני אבקש ממנו אותו בחזרה? זה לא יהיה מביך? זה כמו שאחותה היתה כותבת על הספרים שלה "ספר זה נגנב מ…", לפחות יהיו  נקיפות מצפון לכל מי שלקח ספרים ולא החזיר, אני זוכר את הדירה שלה בנחלאות, קטנה ומדוייקת להחריד, היינו שם יומיים במיטה ואיך ששנינו הופתענו כשמצאנו את הקסטה שחבר של אחותה שר בה שירים של דפש מוד, עם סינטי זול להחריד, היה נראה כזה מרובע,  לומד אשורית ופרסית עתיקה בהר הצופים, אחותה דמתה קצת לארנבת, איכשהו אני תמיד זוכר שהיא היתה שותה דיאט קולה ושותקת, מקשיבה למוזיקה ומנענעת את הראש שלה מצד לצד בעדינות. מעניין מתי היתה הפעם הראשונה ששתיתי דיאט קולה?  נראה לי שאמא תבשל פסטל לארוחת ערב,הכל נראה לי כל כך קשה ומסובך עכשיו, אני לא יכול להביא את עצמי למחוק תתיקיה שלה מההארדיסק, הלואי שהייתי יכול לשכוח שהיא קיימת, אני שונא את איך שהעיניים שלה מביטות בי בכל פעם שאני עוצם את העיניים, אומרים שמתישהו זה עובר, לא נראה לי שזה יקרה החורף,  אבל אולי בקיץ אני סוף סוף אבין למה לעזאזל LOW מוציאים אוסף להיטים,  עם עטיפה כל כך מכוערת ועוד קוראים לו "אתם זוכרים" ?