Slowdive – Rutti
כל כך קל לכתוב שיר" אמר פעם מישהו "פשוט לוקחים את כל התוים ומוציאים את אלה שלא נשמעים טוב אחד עם השני…"
הנה הצלילה האיטית שלקחה את השקט שבין כל התוים והעצימה אותן לרעידות תת מימיות בתורת המיתרים. צלילים מעגליים שמתפשטים החוצה מהולם הלב הבלתי מובן, ומשדרות אותות קלושים של חיים במרחק ומוות מתקרב, זכרונות מהרחם שנעים מהאור האפור שבחוץ אל אגמי המים שבתוכך, משוטטות במוזיאון החללים הלבנים, בפירמידות השקופות שבהם מהדהדים שירי ילדותך כנדנדה חרוקה בתנועה מתמדת.
אני מכור לשיר הזה, כמו לשקט שמתפשט רגע אחרי שהרכבת התחתית המשיכה לדרכה.
"גן העדן נעול והכרובים עומדים בשעריו; עלינו לנסוע סביב העולם ולראות ,אולי פתוח הגן באיזה מקום אחר… עלינו לאכול שנית מפרי עץ הדעת כדי לשוב אל התום" (היינריך פון קלייסט בתרגומו של אריה זקס)
אפשר לחכות למוות שיבוא ויקח אותך כשאין אף אחד לצידך, אפשר לנסוע סביב העולם ולחפש את פתחו האחר של הגן, ואפשר להקשיב לאתנוני והג'ונסונס החדש ולהבין למה זה כל כך עצוב למות לבד, אבל עצוב עוד יותר לחיות ככה.
המפלים האלו שנשפכים עליך מכל עבר, צלילי הסונארים המרוחקים, והמלאכים העייפים שמשוטטים על פני ערבות הקרח האינסופיות, מאזינים לשירי אהבה של לויתנים כחולים בדיאטה, קונים מזון תינוקות חייזרים מעובד למחית עלי צמר גפן מתוק, ירח הניאון שזורח מעליהם כעינו הטובה של אלוהים, היופי, מייצגו הנאמן ביותר של המוות, הצער ששרוי בכל, הטפטים החדשים שתלית מסביביך והשטיח המשעמם הזה מקיר לקיר… או, אלוהים לסיגור-רוס יש דיסק חדש.
הזמן מתחיל, הזמן נגמר, הלב מחלים, הלב נשבר, המוות נוכח בכל מדרגה שאתה עולה וכך גם החיים, ועדיין השאלה הזו נותרת תלויה מעליך כמו ענן ריק בסדרת הקומיקס של חייך. "מה אתה הולך לעשות עם החיים שלך ? "
דויד פרץ יוצר השיר 
כתיבת תגובה