1993 – טינדרסטיקס -טינדרסטיקס

זה האלבום הכי מגוון ומרשים שעשו טינדרסטיקס עד היום. אלבום כפול (סידי בודד) שמכיל בתוכו 21 שירים, מעברונים, וקטעים אינסטרומנטלים מגוונים ושונים כל כך, שמיד מציבים את המאזין בלב היקום הפרטי שלהם. עיתוני המוזיקה הבריטים באותה תקופה לא ממש יודעים איך לאכול את החבורה התמהונית מנוטינגהאם ואומרים עליהם שהם היורשים של ניק קייב, סקוט ווקר ופי ג'י פרובי. האמת שטינדרסטיקס יורשים בעיקר של עצמם מתקופת הבשלה ארוכה במיוחד שבה הם הקליטו את התקליט הזה ללא שום קשר למה שקורא מסביבם בעולם.
התקליט עצמו מושך לכל הכיוונים בו זמנית, ואם ממש רוצים, ניתן לראות בו תקליט קונספט בעל ארבע חלקים כאשר גם אחרי כל השנים מאז שהוא יצא קשה לי לומר מהו בדיוק הקונספט. יש כאן שירים שחוזרים בגרסאות שונות, קטעי קברט, גיטרות חורקות, מוזיקה קלאסית, ג'אז אוונגרארד, קטעי שירה – שברי חלום מוקראים, גיטרות פלמנקו נוגות, שירים מדכדכים עד כלות הנשימה וגם שירים כמעט שמחים (ז'אנר שדי נעלם מהתקליטים הבאים שלהם וחבל).
אם מצליחים לעבור את מכשול הקול של סטיוארט הזמר, ( שזוכה בדרך כלל לכינוי "פרוגי" בידי אלו שלא מחבבים אותו ) ניתן לגלות טקסטים מוצלחים מאוד שזה צד שכמעט תמיד מתעלמים ממנו ביצירה שלהם. הרבה בעקבות העובדה שהטינדרסטיקס בעקשנות מיזנטרופית מעלימים אותם כמעט כליל מן האלבומים והרשת וחבל. אם מקשיבים היטב מגלים שיש לו אמירות נוגעות ומדויקות ביותר שבדרך כלל נקברות במיקס. והוא גם לא באמת כזה חנון כמו שהוא נשמע .
הסאונד הכללי של התקליט שונה לחלוטין משיר לשיר ויכול לענות היטב לשאלה איך תשמע תוכנית צפיחית בדבש אחרי שדן כנר לקח איזה טריפ רע, קשה מאוד לאפיין אותו לתוך משבצת אחת העבר ההווה ווהעתיד מתערבבים כזרמים מעגליים בתחתית כוס יין אדום ועמוק במיוחד. מה שכן כתקליט באורך של שעה ו… הוא די בעייתי משום שצריך להיות ממש במוזה כדי לצלוח אותו מקצה לקצה. מומלץ מאוד להכיר מתוכו את

the not knowing – blood- city sickness – marbles- piano song

1995 – טינדרסטיקס – טינדרסטיקס

כמו לד זפלין בארבעת התקליטים הראשונים שלהם, כך גם  הטינדרסטיקס מתעקשים לסבך את כל העולם גוגל ואחותו ולא לתת שם לאלבומם השני. הדיסק הזה הוא נגזרת אפלולית ביותר התקליט הראשון ומצליח להיות אפילו יותר מדכדך ממנו. כמו פילם נואר התקליט הזה נגלל כסיפור בשחור ולבן של כל מערכת יחסים קורסת בין גבר, אישה וכל אחד לעצמו במיטה. המבקר של המלודי מייקר טען בזמנו שלסטיוארט יש כנראה מכשירי האזנה חבויים בחדרי השינה של כל זוג שאי פעם אהב, רב, נפרד, חזר, עזב, אהב, רב, וחוזר חלילה…
no more affairs מתוכו הפך להיות הסינגל הכי מצליח שלהם (הכל בפרופורציות גמדיות כמובן ) ואפילו זכה להיות מוקרן כקליפ מסוגנן בMTV , בנוסף לכך מתחילה כאן מסורת אירוח זמרות לדואט אחד הורס במיוחד, כאן מתארחת קרלה טורגרסון מהWALKABOUTS בTRAVEL LIGHT .
כלי הקשת מקבלים בתקליט הזה את מלוא נפח החלל השחור שברקע  ביחס לשאר הלהקה והגיטרות החורקניות מהתקליט הראשון מראות נוכחות פחות חנוקה ויותר מלנכולית.  פרט לשני השירים שהזכרתי כדאי להכיר מתוכו את el diablo en el ojo, tiny tears, cherry blossom

1997 – CURTAINS

בעיני זה התקליט הכי טוב שלהם עד היום . על העטיפה מצויירים ורדים באדום וירוק דהוי. ועל כל התקליט שוררת אוירה מערבונית כבדה. הכנורות הופכים להיות הכלי המוביל בתקליט הזה ולמעשה טינדרסטיקס נשמעים כאילו שאניו מוריקונה הפיק להם את הדיסק. לא הרבה שמים לב לעובדה שלצד הדכדוך הקבוע התקליט הזה מלא בחושניות כבדה והומור דק ומחודד, תמיד משעשע אותי לשמוע את סטיוארט שר שורה כמו "we go fuck in the bathroom " ב rented room על רקע כינורות נוטפי דבש כשומן אווזים, או מתאר את חוסר החשק שלו לסקס אורלי בbearsuit. יש משהו משעשע בהצמדה של אלגנטיות אפלולית כזו ומיניות מאוד לא מעורפלת, לאונרד כהן עשה מזה קריירה אז למה לא הטינדרסטיקס ? ולא הייתם יכולם למצוא מישהו שמח ממני לו דן כנר(עוד הפעם הוא? העורכת )  היה מוצא לנכון לשדר ולהקריא את השיר הזה בתרגומיו נוטפי הדבש המומס בתוכניתו המיתולוגית.  בballad of the tindersticks סטיוארט מצליח להכליא את כל סיפור הלהקה בין חזיונות מהברית החדשה ועוד מערכת יחסים שבורה. אבל גולת הכותרת של הדיסק הוא הדואט ההורס עם אן מגנוסון בשם BURRIED BONES : ושוב נא לדמיין את דן כנר מקריא את זה(אתה פשוט מאוהב בגבר הזה הא דויד ? העורכת 🙂

הוא :"אני יכול לקחת את כל השיגעון הזה ממך, בגלל זה אהבתי אותך "
היא : " הבט בי היטב, אתה חושב שזה כל כך קל ? "
הוא "אני מכיר בחורים, אני יודע איפה הם חיים…"
היא : ואתה בדיוק כמותם, אלה שבאמת משמעותיים תמיד נלחמים נגד עצמם"
הוא : " וזה כל כך קשה להשתנות.."

התקליט הזה חותם את הטרילוגייה האפלה מאוד של האלבומים הראשונים ומהווה בעצם סיום מוצלח מאוד של הפאזה הראשונה בדיסקים של הטינדרסטיקס.

 

בין התקליט השני לשלישי מספקים טינסדרסטיקס את התאוות הסינמסקופיות שלהם בהלחנה ובביצוע פס קול לסרט "ננט ובוני " של קלייר דניס . הפסקול מאוד מוצלח בתור מוזיקת אווירה לסרט (הרבה יותר מהסרט לטעמי ) ואם יש לך בית קפה, ואתה מעוניין לשדר פריזאיות מסוימת ולא נדושה, התקליט הזה חייב להיות שם ברקע. הויברפון מתגלה פה בתפקיד מרכזי וממלא את החלל החשוד שנוצר בעקבות העלמותם המיסתורית של הכינורות מהתקליט הזה . למי שלא אוהב את הקול של סטיוארט יש פה עדנה מסוימת מפני שהוא שר ממש רק בשיר אחד, השאר הם קטעי אווירה מוצלחים במיוחד

Tindersticks – Donkeys 92-97
בין לבין עושים הטינדרסטיקס חסד עם מעריציהם בארצות מאותגרות סינגלים, אי.פי. ושאר ירקות ומוציאים אסופת להיטים קטנים, קטעים נדירים ו Bסיידים תחת השם donkeys 92-97
שווה מאוד להשיג את הדיסק הזה בעיקר בגלל הביצוע לHERE של פייבמנט שהסטיקס מצליחים להפוך ממש לשיר שלהם . כמו כן מופיע פה דואט חביב עם אזבלה אדג'אני בשם MARRIAGE MADE IN HEAVEN ובשביל להכעיס הם משמיטים מהדיסק הזה את הביצוע המצוין שלהם לWE HAVE ALL THE TIME IN THE WORLD.
נונדיקים

התקופה השניה

 

1999 – SIMPLE PLEASURES

העטיפה מספרת את כל הסיפור, צילום של גוף אישה ערומה לא מצודד במיוחד אך מתריס בחושניות המציאותית שלו, זה כבר לא יצוגים של.. או סיפורים הרואיים על נשים שוברות לב וגברים שחייבים לעזוב, זה הדבר האמיתי בכבודו ובעצמו, משהו קטן חי נושם ומסובך כמו שרק המציאות של סדינים מקומטים ושדיים מהבוקר שאחרי יכולים להיות .
האם נוכל להתחיל מחדש ? ככה שואל סטיוארט את עצמו ואת המאזינים שודאי תוהים מאיפה צצו זמרות הרקע השחורות בשיר המקסים שפותח את התקליט הזה. "האם אתם מוכנים עכשיו ? ממשיכים לשאול הטינדרסטיקס וממציאים את עצמם מחדש עם השפעות סול ומוטאון כבדות. התקליט כולו מוקלט חי ונדמה שהדכדוך עבר למושב האחורי. ראשו המכוער מגיח מכל שיר ושיר אבל הפעם מוצמד לו ערך מוסף של גרוב מתחתיו.
זה לא מהפך טוטאלי אלא שידרוג משמעותי. ולצערי התקליט הזה לא אהוד במיוחד אצל חובבי הלהקה השרופים. אבל הוא בהחלט ראוי לטעמי בעיקר בזכות שירים כמו can we start again ? ו Before You Close Your Eyes וגם CF GF שחותם את התקליט ובזכות העובדה שהוא מהווה מקפצה לתקליט הבא של הסטיקס שבו הם חשפו את הנשמה השחורה-לבנה שלהם עד הקצה.

2001 – can our love….

ההתחלה מטעה עם הסינגל המצוין DYING SLOWLY המלווה בקליפ אנימציה אובדני מוצלח במיוחד, מי שיקנה את התקליט על סמך השיר הזה יתאכזב מהשאר כי הסטיקס משחזרים פה את הכינורות והאוירה המערבונית הישנה שלהם לשיר אחד בלבד. מייד אחריו הם מזיזים את הרהיטים לצידי החדר תולים כדור מראות קטן ומייד מגיח People Keep Comin' Around עם גרוב מהפנט, איפשהו בין מארוין גיי למאסיב אטאק, "ואיך אדע שזה מה שאת רוצה ? " שואלים הסטיקס ומניחים לעסק להסתחרר ולנוע בסקסיות בוטה לאורך שבע דקות של ריקוד באפלה, זה התקליט הכי מוצלח של הסטיקס מהתקופה השניה שלהם, וכל התקליט נוטה לעבר שיאי הרגש של הסול בסיקסטיז ובתחילת הסבנטיז. בלדת וואה וואה אוטיס רידינגית בשיר הנושא can our love… מתערבבות כאן היטב בבלוזים מהורהרים כמו No Man in the World.
ממש חייבים להזכיר את העטיפה המשעשעת שבה נראה סטיוארט אחרי עשור של שברון לב מנשים מנשק ומתגפף עם סוס-חמור במעין השלמה עם מר גורלו .

2001 – Trouble Every Day

פסקול נוסף לסרט של קלייר דניס שדי מזכיר את CURTAINS, כינורות דומיננטים, שיר אחד ככה ככה, והרבה אווירה. אבל הפעם שורה על התקליט רוחו של ג'והן בארי בתזמורים. ומאחר ולא יצא לי לראות את הסרט עדיין, נותר רק לקוות שהסרט יטעין את הפסקול בערך מוסף, ככה הוא נשמע די מחוץ לפוקוס וזה התקליט הכי פחות מוצלח שלהם לטעמי למרות שגם לו יש את הרגעים שלו .