AIR – Alone in Kyoto

 

אתה נכנס למרכז המסחרי, המוח שלך מוצף בכחול עכור, כמעט חגיגי אבל כל כך מיושן כמו המדרגות הנעות שנראות תקועות בתוך עצמם כבר כמה מאות שנים, משונה, אתה חושב לעצמך  איך זה שבעיר שיש לה רכבת תחתית אין מדרגות נעות? אבל אתה יורד במדרגות המטונפות ונזכר בכל המרכזים הישנים האלה שקורסים מתחת לזמן בתוך הערים המיואשות של תחילת הקיץ, " גל החום הזה עוד יהרוג אותנו" ממלמל הספר לעבר  החופפת מאחוריו  שמצידה מתבוננת דרכך בערגה אל  בחנות הקעקועים והפירסינג ממול. אתה ממשיך לעבר שלט גדול של מכון כושר חושב כמה כושר האצבעות שלך יעשו בחיפוש אחרי חתיכות שחורות של פלסטיק, הדלת נפתחת, רמזור גדול תלוי באמצע החנות מאיר את העולם בשלושת פנסיו בו זמנית.  אדום בשביל להזכיר לך לעצור לפני שתקח את כל החנות הביתה, צהוב כדי לסמן את הסכנה שתמונה בעטיפה ללא תוכן אמיתי וירוק בשביל לסמן לך את הדרך אל תוך עולם ירוק יותר מכל העצים הכמלים בחוץ מתחת לשמש הלוהטת של תחילת יולי.

 

 

Devendra Banhart – The Body Breaks                                       

 

המעליות החרישיות לוקחות אותך למעלה באיבחה. אני מביט מלמעלה על  המוני האנשים שמחכים בתור לבדיקה הבטחונית  ומוצא את עצמי בפתחו של אולם ניאוני מחריד בהמולה הקבועה שלו, "תראי הנעליים הכחולות במבצע" , יש משהו לא יציב בנוכחות הנוזלית של תנועת הקהל בין החנויות שמצידן תלויות באויר בלי עוגן שיחזיק אותן לקרקע, מאיפה יש לאנשים את הכסף לחיות גבוה באויר  בין   סושי בר לחנויות נעליים ?? הרצפה המעגלית מוליכה אותך אל תוך עצמך כפי שהיית לפני חמש שנים,  בקצה המסדרון הרחב מעבר לשערים החשמליים יש מבצע של סרטי דיוידי 3 במאה או שלוש בחמישים ? למה זה טוב להקפיא ולהפשיר זכרונות שוב ושוב ושוב? אולי ספרים עדיפים? חיים שאתה עובר דרכם רק פעם אחת ולא שב על הדפים שקראת. אז מתי  יתחילו לייצר ספרים חד פעמיים ? או אולי עדיף ליצור חיים שניתן לדפדף בהם קדימה ישר לסוף  ואז לכתוב מחדש את ההתחלה ?

אבל תסתכל כל תמונה קטנה כאן היא סיפור חיים של מישהו שאסף גלי קול ועשה מהם מוזיקה, דבר כל כך קדוש, אז למה זה מרגיש כל כך זול בחנות הזו?  נדמה לי שהפסדנו במלחמה.

"כדאי לך לקחת את הדיסק הזה של יוסי בנאי שני דיסקים בהופעה במחיר שלושים ותשע תשעים"  לקנות רגעים  מהנצח זה יקר ?? למה  דיסקים ישראלים  שוקלים פחות על הארנק?  האם המוזיקה מחו"ל שווה יותר? למה אין מבצעים כמו פעם ? פעם היו יותר מבצעים ? איך  זה שהכל נראה כל כך יקר, משונה שהמוכרת כאן מתעקשת לשים את הדיסקים של דילן לא במקום שלהם, אז מה זה הדבר הלבן והקטן הזה?  איך אפשר לקרוא בין כל הציורים המוזרים  האלו ?  שני סינגלים של דבנדרה בנהארט, על תקליט ויניל ? בשלושים וחמישה  שקלים?   אלוהים נמצא בטאוור עזריאלי ואלביס עזב את הבניין…

 

 

                                            Roxy Music – More than this

 

רכבות בשש בבוקר הן סוג של מיטה לא נוחה, חיילים שמשתלטים על שני מושבים ועוטפים את ראשם בחולצה כדי שלא יעירו אותם, המחשבה שהם עושים מאמץ עבור המדינה חולפת לרגע במוחך עד שאתה קולט שמדובר בשני קצינים מהקריה, כבוד לצה"ל כבר לא יצא לנו מכאן  אתה  חושב, ומדלג הלאה לקרון הבא  ולזה שאחריו עד החלון הנכסף בכיוון הנסיעה, בערך בזכרון אתה מגלה שהשמש של הבוקר לצידך והאוזניות ספוגות זיעה. "תגיד אתה מודע להיסטוריה שלה אצלנו בחברה ?"  "אתה מדבר על מה שמה ?"  "כן, אתה זוכר שהיא עבדה איתנו ?" אתה מתכוון ל.."  "לא,  אני אספר לך כשנרד …" חייב להיות משהו מעבר לזה אתה חושב לעצמך, כשאתה מתבונן בתחנת הרכבת בהרצליה, פשוט חייב…

 

 

 

                                Momus & Anne Laplantine – Some Parts of You

 

"בשעת מסע, חולה

חלומות משוטטים 

על פני שדות ריקים "

                            (באשו)  

 

 תפרק את המציאות ומתחת תגלה חלומות גדולים שבורים לרסיסים, חתיכות פלסטיק מיפאן  שמישהו טרח לאסוף כדי למצוא איזה סדר בחצר הגרוטאות של העולם. גם אני הייתי שם פעם, עומד מול המקלדת מתבונן אל הסמפלר תוהה  כמה עוד צלילים צריך להוסיף למרקם הזה כדי שהוא יעלם כליל.  אבל יש דברים שאתה יודע שהם אתה ויש דברים שלעולם לא תוכל לדגום שוב בחזרה. הזמן הוא מכשיר אפקטים  חסר תקנה  הדיסטורשן שלו הוא סופי, אין  דרך לעשות UNDO או Normalize רק להנות מהתוצאה.  קח יומיים מתוכו  וזה יראה לך כמו אינסוף של דברים קח את האינסוף עצמו וזה לא ישתווה לרגע שיא אחד, אז איפה רגעי השיא ? כאן ועכשיו.  היינו שנתיים ביחד, נמשיך להיות גם אחרי, אני הולך שבוע הבא זו תהיה הממלכה של מישהו אחר ואני אתעסק באיסוף חתיכות פלסטיק שחורות שבדיוק כמוני מסתובבות במהירות 33 ושני שליש. אולי כשאני אגיע ל45 סיבובים בדקה סביב הפלנטה אני אהיה סינגל דקיק עליז קצר ומאושר בנתיים אני אלבום בלוז שחוק שרק רוצה לישון.

 

 

                                 

                                               

 

                                                    הייקו בלוז

 

כל מה שמתחיל נגמר

ורק האמצע כאן נשאר

אם זה טוב או אם זה רע

אין לך ממש ברירה

 

יש חיים ללא סיבה

ויש שירים ללא תשובה

אין כבר טוב ואין כבר רע

רק  הייקו בלוז.

 

הייקו בלוז

כבר לא אבוד 

הייקו בלוז

שמחת עצוב

הייקו בלוז

חייב לזוז 

הייקו בלוז