אלן מימי וזאק היקרים.
 
הרשו לי לנצל את ההזדמנות הזאת ולספר לכם בנימה אישית משהו שבחודשים האחרונים חיי הפכו קשים  עד מאוד. אינני ישן טוב בלילות והסיבה היא האלבום החדש שלכם. קראתם לו "ההורס הגדול"  וצדקתם שכן מאז שהוא התנחל לו ברמקולים שלי הוא הורס לי את החיים ובגדול. אני הופך בו והופך בו ועדיין אני עסוק בתהיה הקיומית שאינה מניחה לי מצד אחד אני מת על האלבום הזה ומצד שני  משהו חסר לי  בכדי להתאהב בו טוטאלית כמו באלבומכם הקודמים. מאז שנפגשנו לראשונה לפני עשר שנים ידעתי שיותר  משאני מקשיב לשירים שלכם השירים שלכם מקשיבים לי, מפענחים אותי וקוראים אותי כמו שילוב מנצח בין מאהבת מושלמת שתקבל אותך בזרועות פתוחות גם כשאתה לא במיטבך וחברה משלימה שתבין בדיוק על מה אתה מדבר גם כשאתה הכי פחות רהוט. 

מהרגע שרחשו השמועות על הדיסק החדש והמילה "מהפך" החלה להיצמד אליו בתדירות מדאיגה, עלתה בי  תחושה שאנחנו הולכים לקראת שלב חדש ביחסינו.  פעם מישהו קרא לכם "טריו הצבים מדולות' מינסוטה שעושים מוזיקה איטית מים המלח". ואני נעלבתי בשמכם. היי אמרתי  לו, אין שום דבר רע בזה שהם עושים  מוזיקה איטית . יש איסוף להקות שיודעות לעשות רעש גדול מהחיים ומוזיקה שהיא מעל הזמן אבל כמה להקות יכולות ליצור צליל שקט מהחיים ומוזיקה שהיא מתחת לזמן? 

נכון, רק אתם.  

לכן תבינו למה חששתי קצת מ"המהפך" שלכם. למרות שאני מבין לחלוטין את הצורך להשתנות ולנסות דברים חדשים, היו לי תהיות האם השינוי הזה יעשה לכם טוב כי פשוט הייתם כל כך טובים במה שעשיתם אז למה להחליף הרכב מנצח? טוב אולי אתם לא מכירים את פיני גרשון, לא נורא…
אז קודם כל שמחתי מאוד לגלות שהשמועות על מהירותכם היו קצת מוגזמות. נכון אתה כבר לא יכול לראות את כל החיים שלך עוברים מולך בין כל מכה ומכה של מימי על המצילה.  אבל זה ממש, ממש לא ספיד מטאל. מעבר לכך ה"רוקיות" והרעש של הגיטרות לא היו כזאת הפתעה. כבר בשני האלבומים הקודמים שלכם השתרבבו שירים כאלו. המינון הגבוה שלהם בתחילת האלבום הפתיע  אותי.  שנים לא שמעתי פתיחת אלבום כל כך מרשימה וסוחפת כמו "קוף" ו"קליפורניה" "שירים של כולם" (ואגב לגבי השיר האחרון איך אף אחד לא עלה קודם על השילוב המנצח של הסקס פיסטולס עם סאשה ארגוב, פשוט גאוני, סחטיין) ו"סילבר ריידר"  שהוא פשוט שיר מדהים לא משנה באיזה אלבום הוא היה יוצא (ורק ביננו לא נגלה לאף אחד שהוא יצא באיפי המצויין שלכם לפני שנה – רוצח ) . אבל כשהגעתי ל JUST STAND BACK אני מודה שמשהו הפריע לי קשות – 

"זה להיט,

יש לזה נשמה,

גנוב את ההצגה עם הרוק'נ'רול שלך"?

רגע מה זה? הצהרת כוונת או הערה אירונית על מצבכם הנוכחי ? באותו רגע הבנתי שמהפך האמיתי שעברתם בדיסק הזה איננו רק מוזיקלי, אלא רגשי ומהותי.
באמת שאף פעם לא הפריע לי שלפחות שני שליש מכם מורמונים אדוקים, ההיפך, בעיני זה תמיד היה חלק מהגדולה שלכם.  מעבר לעבודה שתמיד נראת כמו זוג מנחלים ביחד עם החבר התמהוני שלהם מהחוג לפילוסופיה, דווקא התום והטוהר שהצלחתם ליצור כל כך בקלות עם טקסטים קטנים ומוארים והרמוניות קוליות שהמלאכים מתיפחים מהן חרישית, יצרו חסד נדיר בעולם הזה.

אבל תסבירו לי למה במקביל לשרירי הרוקנרול שניפחתם גם הפכתם להיות אירונים ואפילו קצת צינים?  לא שזה רע כל כך, שירים שיורדים על תעשית המוזיקה זה בכלל שוס עולמי עכשיו, אבל זה פשוט לא אותו הדבר. ביננו נראה לי שגם אתם תסכימו איתי שהשיר הכי טוב באלבום "כשאתחרש" הוא גם השיר הכי מתמסר ומאמין ואם רק היינו מקבלים עוד כמה כמוהו לצד שירים כמו "מותו של סוכן מכירות" זה היה אלבום השנה שלי ולא סתם אחד מהעשרה הכי טובים. אז אני מצטער על המכתב הקצת מבולבל ומתנצל הזה אבל רציתי להגיד לכם ש"ההורס הגדול" – הוא בהרבה מאוד מובנים השלב שבו ההתאהבות שלי בכם הפכה רשמית לאהבה. היו לנו עשר שנים ארוכות וטובות ביחד ואני לא מצטער על כל דקה  אבל אם פעם יכולתי לשמוע את האלבומים שלכם רק כשהייתי לבדי בחדר השינה שלי, הרי שאת הדיסק הזה אני אשמח לשמוע בסלון  ולשים ברקע כשיש אורחים, ואולי אפילו אשמע אותו בזמן שאני נוהג בלי לפחד שאני אשקע בתוכו ואגמור מאושר לחלוטין אך מרוסק לחלקים בשולי הכביש. בכל מקרה מזל טוב  על הדיסק וגם על הילד החדש שנולד לכם זה עתה. 
אוהב תמיד
דויד פרץ

(נו ההוא מבאר שבע שכל שנה מנסה להביא אתכם להופיע בישראל, זוכרים…)