יש אומנים זיג זג וג'ון פוגרטי הוא בודאי אחד מהבכירים שבהם.   מלך רוק הביצות, האיש שהמילה רוקנרול שורשי חרוטה בקמטים שעל פניו  שובר כמעט עשור של שתיקה עם אלבום סולו חדש,  שישי במספר.  בגיל 59  כשרוב הרוקרים בני גילו נחים  על זרי תהילת העבר מהסיקסטיז.  פוגרטי מוציא  אלבום מחויב שכל כולו מבט רוחבי  ועכשווי  על החברה האמריקאית. שיר הנושא "דזה וו, הכל קורה שוב"  עושה את ההשוואה הבלתי נמנעת בין מלחמת עיראק לוויאטנם ועושה את זה מעולה. מדובר בשיר מהמרגשים ביותר שפוגרטי  כתב מאז ימי השיא שלו בקרידנס קלירווטר ריוייול להקתו  הישנה.  העובדה שהשיר מתכתב  עם " האם אי פעם ראית את הגשם?" אינה גורעת, להפך, התוצאה היא שיר אדיר  שמותיר אותך תוהה למה כשרון כזה גדול נותר בשוליים.  שאת התשובה ניתן למצוא בשאר השירים  באלבום שצוללים בקפיצה נחשונית אל מעמקי הבינוניות ולא זזים משם. פוגרטי כבר נתבע בעבר על ידי חברת התקליטם הישנה שלו בטענה המוזרה שהוא משכתב את שיריו ומוציא אותם מחדש תחת שם אחר, ואלבומו הקודם והמשובח BLUE MOON SWAMP  מוכיח שיש לו נטיה לפעול באותו מרחב מוזיקלי ביצתי עם אותם אקורדים על אותם  סולמות אבל יאמר לזכותו שכל ריף ואקורד שהוא "גונב" הוא  "גונב" מעצמו ולא מאחרים, המצער הוא שדווקא באלבום זהמעבר לשיר הנושא  שאר השירים לא ממש משוטטים בתחום רוק הביצות הידוע שלו. כשהוא מנסה לעשות מין דיסקו גל חדש שכזה זה נשמע סופר אבל סופר מיושן, וכשהוא  משתמש באפקטים אולפניים כדי לנפח את הצליל שלו זה דומה יותר מדי לאייטיז בלי ששום שיק של רטרו. בכל מקרה דז'ה וו כאלבום יזכר בעיקר בזכות שיר הנושא. המכורים מילא יקנו אותו בגללו, לשאר היקום, חכו לאוסף מקריירת הסולו של פוגרטי ובנתיים תוכלו להאזין לו חופשי על הבאר בלינק הבא .
http://www.johnfogerty.com/main.php