ב1978 הקים ג'אוף טראויס מתוך חנות התקליטים שלו  "ראף טרייד" (סלנג אנגלי לקיום יחסי מין בין גברים) לייבל  הנושא את אותו שם פרובוקטיבי.  בשנותיו הראשונות התמחה הלייבל  בהוצאת אלבומים עצמאיים ודלי תקציב של להקות פאנק וגל חדש מזדמנות שטראויס הכיר כלקוחות דרך חנות התקליטים שלו. תוך שנתיים הפכה החנות הקטנה להיות גורם מרכזי ומודל לחיקוי בסצינה העצמאית של אנגליה באותן שנים. במקביל לאלבומים שהוציא, יצר טראויס רשת הפצה לאורכה ורוחבה של הממלכה המאוחדת שהפיצה את הבשורה על פי הלייבלים העצמאיים שפרחו באנגליה אחרי מהפכת הפאנק.

בתחילת שנות השמונים היה לו את המזל לגלות את הסמיתס' שהפכו את הלייבל שלו לאחד הידועים והמוערכים ביותר בעולם.  עם הכסף הגדול בא גם הסחרור מעלה ומשם גם החלה הנפילה. לקראת סוף שנות השמונים בגלל ניהול כושל שבקה "ראף טרייד"  חיים סופית.

טראויס חזר אל החנות הקטנה שלו והחל לבנות את האימפריה שלו מחדש תחת שמות אחרים. לפני כמה שנים הושלם המעגל וטראויס רכש  מחדש את הזכויות על השם והקטלוג  הנפלא של הלייבל. בשנים האחרונות נראה שהמזל שוב לצידו הוא החתים את ה"סטרוקס" "בל וסבסטיאן" "הליברטינז" ועוד הרבה הרכבים  מדוברים ומצליחים. לציון  25 שנות פעילות ללייבל ולחברת ההפצה יוצא כעת אוסף כפול ומשובח המתעד את דרכה של החברה ובו מבצעים אומנים עכשויים של הלייבל את שירי האומנים הידועים של הלייבל  מהעבר

. אולם הרווח הגדול מבחינתינו היושבים בציון הוא שסוף סוף נמצאה חברה שתביא את הקטלוג המפואר והמרתק של הלייבל  לארץ. " אנחנו מאמינים בלייבל באומנים שלו  וגם במכירות של הקטלוג" אומר עופר מנחם איש חברת הד ארצי, "אם יהיה ביקוש גם לדברים היותר איזוטרים בקטלוג, אנחנו נביא  גם אותם לארץ " הוא מבטיח. וזו התחייבות שכדאי מאוד לפרוע, שכן  "ראף טרייד" מתמחים באלבומים מצויינים שעד כה לא ניתנו להשגה בארץ.

הנה סקירה קצרה של הטוב והרע והמופלא מהאלבומים שהד ארצי החלה להפיץ לאחרונה מקטלוג "ראף טרייד".

 

בלו נייל –HIGH – יש להקות שלוקחות את הזמן שלהם בין אלבום ואלבום ויש את הבלו נייל. השלישיה המשובחת הזו קיימת כבר 20 שנה וזהו אלבומם הרביעי סך הכל עד היום. אבל אם יש דבר אחד ששוה לחכות לו שמונה שנים  כמו להבשלתו של וויסקי משובח זה אלבום של האנשים הכחולים מסקוטלנד. הבלו נייל עושים משהו שניתן בקלות להגדיר כפולק אמביינטי עם השפעות מוזיקת נשמה משנות השישים שזורה באלקטרוניקה מלאת גוונים של גוספל ובלוז עתיק. קחו נשימה, עכשיו הבנתם את גודל המציאה?

הגדרות לא מצליחות ללכוד את קסם השעות הקטנות והאבודות של הלילה ששוכן דרך קבע בשירים העצובים ומלאי תקוה כאחת, של הלהקה המופלאה הזאת.  אם אתם לא מכירים עדיין את HATS יצירת המופת שלהם מ1989 ראו את עצמכם במחסור חמור  של ריגושים אמיתיים. המדהים עם ההרכב הזה שלמרות שהם מוגדרים כ"אלקטרונים"  (למרות השימוש הניכר שלהם בגיטרות )  הרי שמדובר באלקטרונים הכי הומנים שיש.   אם החיים מאבדים אתכם, או שאתם מוצאים את עצמכם נוסעים לעת ערב ללא שום כיוון מוגדר,  הקול של פול ביוקנן הוא כוכב נופל שיוליך  אתכם הביתה בבטחה. אל תוותרו על האלבום הזה.   

 

.

 הליברטינז – "הליברטינז" אלבומם השני של ההרכב הכי מדובר בשנה  האחרונה באנגליה.  אומרים שהם הסמית'ס החדשים, ומוריסי כבר הכשיר אותם כשהזמינם להופיע בפסטיבל MELTDOWN שהוא אצר. יש להם גיטריסט  מצויין שנכנס ויוצא ממוסדות גמילה ובתי משפט בקצב של אחת לחודש, והמונן דרמות אישיות בין הסולן לגיטריסט אבל את מי זה מעניין באמת ? אולי את כל צהובוני המוזיקה הבריטים שכבר הכתירו אותם כלהקה הבריטית הכי טובה כיום.  ובכן אל תאמינו להייפ, מדובר באלבום חנון-רוק ממש לא רע, אבל די שגרתי שגונב מהסמית'ס הקינקס והקיור על ימין ושמאל.  למרות המכירות המצויינות של האלבום באנגליה לא בטוח שעוד חצי שנה מישהו מחוץ לממלכה המאוחדת יזכור שזה אמור להיות אלבום השנה, אולי אוחובסקי.

 

סופיאן סטיבנס – "מישיגן" (2003 ) – "שבעה ברבורים" (2004) אני מרגיש כמו נודניק לכתוב עוד פעם על סטיבנס אבל, מה אכפת לי להיות נודניק, אתם הרי תודו לי אחר כך. מדובר בשני אלבומים של יוצר אמריקני צעיר ממישיגן שהחליט לעשות פרוייקט יחודי  הרעיון הוא לנסוע כל שנה למדינה אחרת ברחבי ארה"ב לחיות בה, וליצור בה אלבום שישקף את רוח המקום. בהתחשב בעובדה שיש חמישים מדינות (חמישים ואחת, אם סופרים את עיראק) אפשר להבין שלא מדובר בפרוייקט Y. הבן אדם שייך לזן החלוצים המטורפים. מהסוג שמקים מדינות ומשנה את ההיסטוריה. כל זה לא היה חשוב  אלמלא היו שני הדיסקים הראשונים בפרוייקט שהוא הקדיש למדינה שבה נולד, מישיגן, מהאלבומים היפים ביותר שיצאו בשנים האחרונות.  סופיאן ניחן בעין חדה ללכוד את הנוף האנושי והרגשי של מדינת האגמים הגדולה . בידיים מלאות אמונה הוא מסנטז את כל הטוב במוזיקה אמריקאית מג'אז ועד פופ כדי ליצור מוזיקה אורגנית  מלאה בכלי נשיפה גיטרות אקוסטיות וויברפאפונים פסנתרים ובאנגו'אים.  סופיאן הוא מקרה נדיר של יוצר  המשתמש במוזיקה שלו כיד מושטת לעודד. כשהוא כותב על החיים של האנשים הקטנים בצל האבטלה ועל הטקסים המשפחתיים שמחזיקים אותם יחד, אתה זוכה להצצה נדירה כמעט דוקמנטארית אל השלווה האנטי פאסטורלית בערים התעשייתיות העזובות,  אל מהות החיים באמריקה האחרת,  זו שמסתכלת על החלום האמריקאי רק דרך טלויזיה מהבהבת.  למי שתוהה לאן מוליכה אותנו המדיניות הכלכלית של האוצר, למי  שעוד מאמין שמוזיקה יכולה לשנות עולמות, תמצאו את שני האלבומים המדהימים האלה. זה לא שכבר לא עושים אלבומים כאלו, פשוט אף פעם לא עשו אלבומים כאלו.