איך אפשר להבין נס ? איך אתה יכול לתפוס משהו שמנוגד לכל מה שאתה יודע חושב או מכיר והוא עדיין שם וקיים ? התקליט החדש של לורטה לין הוא לא פחות מנס. כבר חודש שאני שומע אותו ואני עדיין לא מבין איך זה יכול להיות שדיות קאנטרי בת שבעים  מוציאה תקליט שמכיל שמחת חיים וחדוות נעורים שגם לאחיות פיק אין?   זה פשוט לא הגיוני שמישהי בגילה במקום לקמול באלגנטיות בהמתנה למוות  מוציאה את אחד התקליטים המשמחים ביותר בסביבה??.   כנראה שהחיים רק מתחילים בגיל 70.

אם הסרט התיעודי שעשו על חייה אי אז באייטיז "ביתו של כורה פחם" נראה כמו מצבה מהודרת לקריירה מפוארת, הרי שכדאי מאוד שמישהו כמו גאס ואן סנט יתכנן  סרט המשך, האישה ששלטה במצעדי הקאנטרי בתחילת שנות השישים  עושה את הקאמבק האומנותי הכי מפואר שנראה אי פעם. התקליט הזה לא משתווה למיטב שנותיה, הוא עובר אותם בקלות.  המשונה הוא שאין סיכוי שאת התקליט הזה ישמיעו בנאשוויל של היום, אולי ברדיו קולג'ים, למה ? כי בהברקה ליהוקית שלפה לורטה לין את ג'ק וויט סטרייפס כדי להפיק את אלבום הקאנטרי- גארז' הראשון בהיסטוריה."זהו התקליט הכי קאנטרי שעשיתי עד היום"  מצהירה בגאווה לורטה ומחזירה את הקאנטרי למחוזותיו האמיתים מוזיקה לאנשים בגובה העיניים.

מדובר בתקליט אמריקנה מקסים  שהוא כל כולו זיג זג סגנוני  לכל אורכה ורוחבה של ארה"ב.  לא תמצאו פה את שיק האולפנים הנוצץ מזהב מזוייף של נאשוויל.  התקליט הזה נשמע כאילו הקליטו אותו עם  נסורת עץ  על המיקרופונים  ובקבוקי בירה מתעופפים ברקע באיזה מועדון דרכים  נידח.  ג'ק וויט  שמתגלה כאנציקלופדיה מהלכת למוזיקה האמריקאית שר פה דואט רוקרי במיוחד עם לורטה ומכניס לתוך סרטי ההקלטה את כל מה שהוא יודע על ראשוניות וספונטאניות מוזיקלית מסוגננת. התוצאה היא תקליט חי ובועט שנשמע כהופעה חיה מושלמת, אבל כל זה לא היה שווה הרבה.   אילולא השירים המצויינים שלורטה  כתבה לתקליט.

תמיד היא היתה מספרת סיפורים גדולה, אבל פה היא מתעלה על עצמה. היא מחיה פה אהבות ישנות,  משתפת את חלומותיה כילדה על נעליים אדומות, ועושה חשבונות עם משפחתה. יש משהו פשוט מרתק לשמוע אותה שרה על הוריה כאילו הרגע היא עזבה את הבית. תשכחו מנוסלטגיה, מניתוחים פלסטיים,  תשכחו  מג'וינג,  מאנטי-אייג'ינג, לורטה לין פשוט מצאה את מעיין  הנעורים.