תהפכו כל אבן שאתם רוצים, מיתוסים כבר אין פה. תאשימו את השמש הצורבת שמלבינה הכל לאותה הומוגניות מעייפת, תאשימו את האבק ואת המליחות התוצאה היא זהה, כל המיתוסים בארץ הזו מחזיקים מעמד בערך כמו הזמן  שלוקח לשער מוסף שבע ימים להפוך נייר עטיפה לדגים. לסיפור הזה אין ממש סוף טוב. יהיו בו איומים על חיילים, אשפוזים במוסדות רפואים, בתי כלא, סיפורים ואגדות . אבל יש בו בעיקר הוכחה שפעם הלכו ענקים על פני האדמה הזאת.

ב~1970 שלוש שנים אחרי שפרק  את "החלונות הגבוהים "  ובעקבות מותו של אביו, נוחת שמוליק קראוס אקס כוכב הפופ הכי גדול בארץ בנתב"ג, באמתחתו סיפורים מהעולם הגדול על חברותו עם ג'ימי הנדריקס ועוד כוכבי על מהמוזיקה העולמית באותה תקופה, מייד הוא חוזר לקלחת הרוחשת ומספיק תוך שנה להיות מעורב כמלחין ויועץ בתקליטיהם של איינשטיין, חבורת לול, ולהקת כיף התקווה הטובה (הוא עוד ישוב,  הוא עוד ישוב זוכרים ? ) אבל  המציאות ישראלית מאפסת אותו לחלוטין. קראוס חולם להקים בית ואולפן הקלטות על חלקת אדמה שהוא ירש בנבי סמואל, השילטונות שבאותה תקופה לא ממש מעודדים מאחזים פרטיים מנסים לפנות אותו,  בניגוד להיום הצבא היה פחות סלחני לקראוס המתנחל שלא היה מעוניין להתפנות,  כמובן שאיום בנשק על חיילי ם לא שיפר את מעמדו, ובמקום לנסות ולהיבחר למרכז  הליכוד הוא נשפט ונשלח לכלא.

 

"קוראים לי קראוז צינוק, ויש לי כמה סורגים, מהם יפים מהם עבים"

החודשים בכלא מלווים בהתפרצויות אלימות כפי שכותב קראוס "בשביל להיות בצינוק צריך להיות רע ביותר, בן הגרועים. למשל, מה יכול להיות יותר גרוע מאשר במאורה של נחשים ?"  הבידוד גורם למצבו הנפשי להתערער והוא מנסה להתאבד ונשלח למוסדות לחולי נפש רק כדי לחזור שוב אל הכלא. איכשהו הוא מצליח לקבל אישור להכניס גיטרה לתאו בכלא ומתוך כל המהומה הזו נוצרים כמה שירים, באחת היציאות שלו מהכלא אולי מתוך רצון לפרוק מתחים בצורה אחרת או סתם לשמר את השירים שנוצרו, אוסף קראוז את חיים רומנו בגיטרה, שמוליק ארוך בבאס, ואהרל'ה קמינסקי בתופים ובסשן הקלטות מאולתר  לחלוטין וללא עכבות מקליטים החבורה את תקליט הרוק הישראלי הכי חי ובועט אי פעם.    

 

"אל תשימו לב אלי, חסר לי בורג"

ב1977 יוצאות ההקלטות בצורה רשמית תחת השם ההולם "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" או בשמו האנגלי העוד יותר הולם ברקות – a criminal record . התקליט יוצא במהדורה מצומצמת שמהר מאוד נעלמת והופכת להיות  התקליט  הישראלי הנדיר ביותר. למרות שאספנים נוטים לשלם סכומי עתק תמורת תקליטים  שאין לאחרים ללא קשר לערכם המוזיקלי, התקליט הזה  שווה את משקלו בזהב.  סשן ההקלטות המופרע  והמשוחרר של קראוס והנגנים הניב שישה שירים שכל אחד מהם הוא פנינת ויניל שחורה של מוזיקת רוק גאראז' עם באס ותופים שדופקים חזק יותר מכל תקליט ישראלי ששמעתם מאותה תקופה. חיים רומנו בגיטרות מזכיר פה למה הוא תמיד יהיה בין נגני הגיטרה הטובים ביותר שצמחו פה, התחרעויות שלו על הפאז בעידודו של קראוס שמחלק הוראות תוך כדי הנגינה  נשמעות כמו צעקות הצינוק של קראוס שמצידו מדבר-וזועק את הטקסטים המחופפים שלו כאילו הוא אחיו הגדול של איגי פופ, הוא נכנס פה ב"אמא טבע"  של הביטלס והופך אותו ל12~ דקות של קראוט~רוק. הוא הופך את "אבשלום" של איינשטיין לכתב מחאה  כנגד על הממסד המשפטי של מדינת ישראל והופך את שם התקליט על פיו, ו"בקראוז צינוק" הוא מצליח להיות ממש מרגש בעודו פורש את ה"אני מאשים" שלו  כנגד מדינת ישראל, הסוהרים, אלוהים, ומי לא.

 

"מי אנחנו? מה אנחנו? מה אשמנו? מה חטאנו ? לאלוהים התשובה "

נהוג לחשוב שהמוזיקה בישראל תמיד מאחרת בכמה שנים אחרי מה שקורה מעבר לים, אבל בתקליט הזה קראוס מוכיח שהרבה לפני פורטיס וג'וני רוטן הוא היה הפאנקיסט הישראלי הראשון,  לא בטוח שיש לזה חשיבות גדולה כשלעצמה, אבל זה בכל זאת כבוד שנחמס ממנו.  המציאות הישראלית לא הכירה בקראוס כמלחין פופ גאוני ורוקר חתרן וחדשן כפי שהגיע לו,  זכרו לו את המנוני השירה בציבור שהוא כתב הרבה יותר מאשר את ההברקות שלו מהתקליט הזה. למרות שהוא מטיל צל ענק על עולם המוזיקה הישראלי עד היום,  אינני חושב שיש מישהו שפוי במדינה הזו שיקח את הריזיקה ויציע אותו לפרס ישראל.  כיום קראוס שבשנה הבאה ימלאו לו 70 נראה אחרי קריירה ארוכה של אשפוזים והסתבכויות עם החוק, כמו צל של עצמו מאז. הוצאתו מחדש של תקליט המופתי הזה במהדורה חדשה ומושקעת יש בה ערך הומניטרי שנועד לעזור לקראוס בשעותיו הקשות מבחינה כלכלית. תסתכלו עליו היום,  ותראו אותנו, תסתכלו  על התקליט הזה ותבינו בדיוק איפה טעינו.   

 

"מה בעצם יש לי לאמר? היה לי כמעט הכל ורציתי להתנסות במה שצריך להיות לפעמים…" 

 (כל הציטוטים נלקחו מתוך שירי התקליט והעטיפה האחורית)