אלמלא היו אנשי הת'רובינג-גריסטל (TG בקיצור )   משנים בקריירה הקצרה שלהם את פני המוזיקה כליל  והופכים להיות  האבות המייסדים של המוזיקה התעשייתית. ניתן היה לפטור את החבורה המוזיקלית הזאת כעוד קבוצת טרור מוזיקלי או כהרכב שוק-רוק שמחפש לעשות פרובקציות בכל מחי. במשך כל הקריירה הקצרה שלה הקפידה TG שפעלה בין-1976 ל-1981, לנופף בזקפתה האומנותית (ולעיתים קרובות גם הפיזית)  אל  מול פניו המזועזעות של הממסד הבריטי, ראה בחבורה את  "מחריבי הציבוליזציה" (שם שאומץ בשימחה ככותרת לביוגראפיה של הלהקה) 

על כן למרות שהביטוי  Throbbing Gristele מתרגם בעברית כ"סחוס רועד", מדוייק יותר יהיה לתרגמו כ-"זיקפה". 

 

TG היו אמורים להתאחד בסף השבע הקרוב במוצאי שבת הקרוב לרגל המאורע ההיסטורי של איחוד הת'רובינג להופעה אחת נדירה בלונדון. תעלה הזירה הבין תחומית ערב מחווה לאנשי הסחוס וזה זמן טוב ביותר להיזכר בקריירה של אחת הלהקות מהקיצוניות המשונות והמעניינות ביותר שפעלו אי פעם.

ת'רובינג צמחו מקבוצת המיצגים Coum Transimissions שהונהגה בידי ג'נסיס פיודריג', סטודנט לסוציולוגיה ופילוסופיה, "מלאך גיהנום" לשעבר, ובת זוגתו הידועה בכינויה – קוזי פאני טוטי,  שגם לה עבר מעניין כדוגמנית פורנו. השניים העלו מיצגים כמעט פאגנים שנועדו לזעזע את הצופים בכל דרך אפשרית. שתיית דם וחלב מעורבים יחדיו בשתן וביצוע אקטים סאדו מזוכיסטים על הבמה היו רק חלק מהרפרטואר.  אחרי כמה שנים של אנטיגוניזם הולך וגובר מצד הממסד התרבותי החליטו השניים לפנות למוזיקה כצינור לתעל בו את חזיונם האומנותי.

הם צירפו אליהם את קריס קארטר בקלידים וטכנאות סאונד ופיטר כריטופרסון כמניפולטור  של סרטים ויחדיו יצרו  הופעות אנארכיות על הגבול בין הפאנק שפרץ אז, לאומנות קונספטואלית.  "ת'רובינג הכניסו למוזיקה אלמנטים אנטי מוזיקלים"  אומר אורי שחם מהלייבל הישראלי תופת-פרופט. "חשוב לזכור שהם באו מפרפומנס ארט ותפיסת המוזיקה שלהם היתה שונה משל מוזיקאים רגילים,  היחוד שלהם היה הטוטאליות שבה הם הוציאו את האישיות שלהם החוצה דרך המוזיקה "   הופעותיהם ותקליטיהם הראשונים חשפו בפני העולם אסטטיקה חדשה של מוזיקה שהורכבה מרעשי מכונות, צליל דיסטורשן מפלצתי, ורחשי מגברים וציוד אלקטרוני  פרימיטיבי שהם בנו בעצמם.   היו לפניהם מוזיקאים הן בעולם הרוק והקלאסי שהשתמשו ברעש  וחיפשו לשלב את הלמות המכונות  כמייצגים של העתיד אל תוך המוזיקה. אולם אנשי הסחוס הרוטט היו הראשונים שיצרו  עולם מוזיקלי ואידאולוגי שלם המושתת כולו על הקשר בין האדם למכונה ולצלילים שהיא מפיקה.

הארבעה הקימו במקביל ללהקה גם לייבל עצמאי שיוצא את התקליטים שלהם החוצה ונקרא  Industrial Records.,   שם  שהפך להיות מזוהה עם הז'אנר התעשייתי כולו.   במשך השנים יצאו בלייבל תקליטים וקלטות של כל בכירי סצינת המוזיקה התעשיתי האייטיז.  CLOCK DVA' CABAERET VOLTAIRE SPK  ועוד רבים. הלייבל והפעילות של TG גרמו בעצם להגדרת הצליל ומרחב המחיה האומנותי של המוזיקה התעשייתית.  הלוגו של הלייבל עורר  סערה עצומה כשהתברר שהבניינים המצולמים הם בעצם כבשני ההשמדה של אושוויץ. לא עזר כמובן שהסמל של TG  שעוצב  כניצוץ נתפס גם הוא כסמל פאשיסטי – נאצי בעיני הקהל.  

הדיסקוגרפיה של TG מונה עד היום מעל 25 תקליטים רשמיים שרובם יצאו אחרי פירוק הלהקה וכמות גדולה אף יותר של בוטלגים מתוכם כדאי מאוד להכיר את תקליטם השני 78  –  D.O.A  – THE THIRD AND FINAL REPORT OF THROBING GRISTELE   שהיה רחוק שנות אור מכל מה שיצא במקביל להם. התקליט מכילך הודעות איומי מוות שהוקלטו על המזכירות האלקטרוניות של חברי הלהקה, הקטע הפותח IBM כולו צקצוקי מחשב שנועדו לבחון את מידת סבלונות של המאזין כדי לבדוק האם הוא ראוי לשאר התקליט. בין היתר מופיע פה הסינגל היחסיתי מצליל שלהם UNITED  בגרסא מקוצצת של 17 שניות. !!! אין ספק שהם לא עשו הנחות לקהל שלהם.

כפי שקורה בלהקות שמעיין היצירה שלהן מתחרה רק בקיצוניות האינדיבדואלית שלהם היה ברור שההרכב כל כך אינטנסיבי לא יוכל להתקיים הרבה זמן. ב1981 אחרי שש שנות פעילות התפרקה החבורה בטענה שהם היו פרוייקט שהגשים את מטרתו והגיע הזמן לעשות דברים אחרים. מתוך שבריה צמחו  PSYCHIC tv  CHRIS & COSY ו COIL שלכולן היתה חשיבות עצומה בין היתר ביצירת מוזיקת הטכנו והאלקטרוניקה המודרנית.

 ג'נסיס המשיך לחיות את חייו כאיש המאה השלושים ואחת והתעסק בנשך השנים עם חקר תבונה חיצונית הצופעה על כדור הארץ, טען שממשלת בריטניה רודפת אותו בשל כך, השתיל לעצמו זוג שדיים כהזדהות עם חברתו, ואפילו הפך למיליונר אחרי שזכה בסכום גדול מאוד של כסף בתביעת ביטוח. ולמרות הדימוי שיצא לו כפסיכפוט עיתונאים שפגשו אותו מספרים על אישיות נעימה ואינלטלגינטית. האם מדובר בעוד מקרה של ד"ר ג'ייקל ומר הייד או שמה באמת מדובר באדם מהמהא השלושם ואחת שהקדים את זמנו ? את זה רק ההיסטוריה תשפוט.  בנתיים תוכלו לחוות את היצירה של TG בפסטיבל המיוחד של הזירה ביום שבת הקרוב       .

 

ראיונות

 

אורי שחם : הם היו הראשונים שעשו אינסריאל ביי דפנישן. הם באו מפרמונס ארט.  התפיסה של המוזיקה שלהם  היתה מאוד שונה הם באו מגישה של ליצור קטע  ולא לכתב שירים הם הקליטו כל הופעה וחזרה מתוך גישה תיעודית שאופיינת לאומנות גבוהה,  קשה לשמוע אותה בלי לךדעת במה מדובר צריך לצפות למשהו שיגדיר לך את מה שאתה שומע. אתה בהחלט צריך משהו מסויים באישיות כדי שיגרום לך לאהוב את זה, סוג של  סקרנות אינטלקטואלית

היחוד שלהם היה הטוטאליות שלהם ללכת עד הסוף עם עצמם והאישיות שלהם. הם מוציאים את את זה החוצה  בחיי היוםם יום שלהם. דרך הלייבל שהם הקימו . ואי אפשר להבדיל בין הפרסונה הבימתית שלהם לבין חיי לבין היום יום.

ש: למה המוזיקה התעשייתי הצליחה להגיע לשיאה בשנות השמונים ?

שנות השמונים היו עידן ניסויי יותר יסויי והיום זה כבר נהיה ז'אנר לכל דבר והוא הרבה פחות ניסויי מאשר הוא היה 

מוזיקה זה סוג של תקשורת – אתה מוצאיח החוצה ממך ובן אדם ששומע את המוזיקה קולט אותך ומכיר אותך להכיר אותך , במקרה של גרית'ל זה פשוט אנשים שמאוד מעניין אותך להכיר אותם.  

על הפשעת התיעשייתי על הטכנו – פיטר כריסטופרסון אמר שהרבה מאלו ששמעו את ת'רובינג הפכו למוזיקאים בעצמם והשפיעו מאוד על אחרים לכן השורשים של הטכנו נמצאים שם

 

 

דני בלר – מוזיקאי  – טסט קארד 225, N@tom  

 

ת'רובינג היו למוזיקה הא-טונאלית מה שהביטלס היו למוזיקת הפופ. הם לקחו את אלמנטים שהיו בשטח וחברו אותם למשהו חדש שאולי האנגלי הממוצע לא שמע עליו מעודו. היום בן אדם ניגש למחשב ובעזרת כמה הקלדות עכבר מפיק אינסוף רעשים, אבל הם ממש נגנו ובנו את הכלים שלהם בעצמם . זו היתה חבורה מבריקה של אנשים מן מפגש גורלי. ככה ההגורל רצה שזה יהיה.

אני לא רואה הבדל גדול בין שטוקהאוזן לג'נסיס פיודריג', שטוקהאוזן מרצה באוניברסטיאות אבל בפועל שניהם עושים את אותו דבר.

ג'נסיס השתמש ששיטות ההפרופגנדה  הנאצית המרושעת מצד אחדאבל מצד שני היא פגעה בצורה הכי דמגוגית שיש בקהל. והתשמש בה צלצרכיו ולהעביר את המסר שלו.

הוא הושפע מהסופר האמריקאי וויליאם בורוז והמקולנען בריוו גיסין  והשתמש בטכניקת  הקאטס-אפ וקטע כמו המבורגר ליידי  להקדים את הדברים שעושים היום באלקטרוניקה בשלושים שנה.

כאחד מחלוצי הסצינה התעשייתית ישראל מדוע הסצנה הזו מצאה קהל רב בישראל של שנות השמונים ???

קודם כל יש כאן קהל מצויין סקרן ואינלגינטי, קהל של צרכני תרבות, אנשים לא מטומטמים היום אבל המדיה האלקרונית מתייחסת אליהם ככאלו, תראה את הפרסומות של ערוץ 2. בכל מקרה ההצלחההגדולה של זה נבעה מיחידים שהקימו ושינו דברים בעצמם, אנשים שהקימו את בית התקליט בתל אביב אנשים שהקימו מועדונים ואנשים שבאמת עניין אותם לעשות את הדבר שלהם  בכל מחיר.

 

 

 

ליאור אשכנזי , אוצר הפסטיבל :

 

זוהי מחווה ללהקה שהגרורות שלה עד היום משפיעות במוזיקה התעשייתית אלקטרונית ומבחינתינו זה היה אחלה תירוץ לעשות ערב להרכבים תעשייתים נוכחים וולתת תמונת מצב על כל זרמי המוזיקה התעשיית כיום. וגם להציג את העבר של הסצינה הזו בישראל .